יומני הסודי ביותר 9

עם חברים כאלה – עדיף להישאר לבד

ג'ים בנטון


תקציר על המחבר/ת טעימה מהספר
שם בעברית יומני הסודי ביותר 9
דאנאקוד 99-1866
מספר עמודים 144
שם המתרגם תמר נויגרטן
ז'אנר ספרי נוער
שם הספר במקור Dear Dumb Diary No. 9 - That's What Friends Aren't For
שם מחבר באנגלית Jim Benton

תקציר


מעלילות בית-הספר מָקָרֶל, גרסתו של ג'ים בֶּנְטוֹן
עם חברים כאלה – עדיף להישאר לבד
יומני הסודי ביותר,

עכשיו אני חברה של אַנְגֶ'לִינָה. זו חברות אוטומטית, ואין לי שום ברירה אלא לקבל אותה ולהתמודד עם המצב.

כי תבין, אם אתנגד לחברוּת הזאת, דודה קֶרוֹל עלולה להתגרש מדן, הדוד של אַנְגֶ'לִינָה, והגירושים ידרדרו את שניהם לשאוֹל תחתיוֹת ויכניסו אותם לדיכאון עמוק לשארית חייהם, וזה יגרום לאַנְגֶ'לִינָה לתחושת אשמה קשה כל-כך, עד שלא תהיה ברירה אלא לאשפז אותה בבית-משוגעים ישן ומט לנפול למשך שנים רבות, והגורים של שְטִינְקֶר יגדלו בלי להכיר את ההורים שלהם, ואני לא אוכל לחיות עם עצמי בידיעה שגרמתי סבל לכלבלב.

הציצו אל תוך יומנה של גֵ'יימִי קֶלִי, שנשבעת שכל מה שהיא כותבת הוא האמת, או לפחות מספיק קרוב לאמת...

עוד ביומני הסודי ביותר:

 2-א. יומני הסודי ביותר - השנה השנייה 1
 2-ב. יומני הסודי ביותר - השנה השנייה 2
 2-ג. יומני הסודי ביותר - השנה השנייה 3
 2-ד. יומני הסודי ביותר - השנה השנייה 4
 א. יומני הסודי ביותר 1
 ב. יומני הסודי ביותר 2
 ג. יומני הסודי ביותר 3
 ד. יומני הסודי ביותר 4
 ה. יומני הסודי ביותר 5
 ו. יומני הסודי ביותר 6
 ז. יומני הסודי ביותר 7
 ח. יומני הסודי ביותר 8
 י. יומני הסודי ביותר 10
 יא. יומני הסודי ביותר 11
 יב. יומני הסודי ביותר 12

על המחבר

ג'ים בנטון - Jim Benton

ג'ים בנטון הוא לא תלמידה בבית-הספר. אבל זה לא באשמתו. בכל אופן, הוא הצליח למצוא דרך להתפרנס מלהיות מצחיק. הוא היוצר של מותגים רבים, חֶלקם נועדו לילדים גדולים, חלקם לילדים קטנים וחלקם למבוגרים. ואם לדבר בכֵנות, גם המבוגרים האלה בטח מתנהגים ממש כמו ילדים קטנים.

הוא יצר סדרת טלוויזיה לילדים, עיצב בגדים וכתב ספרים.

ג'ים בנטון גר במישיגֶן שבארצות-הברית עם אשתו וילדיו המדהימים. אין להם כלב, ובוודאי שאין להם כלב בּיגֶל נקמני.

לג'יימי קלי אין שום מושג שג'ים בנטון, או אתם, או מישהו אחר, קוראים את היומנים שלה.

אתר האינטרנט של Jim Benton


טעימה מהספר

יום ראשון, ה־1

יומני הסודי ביותר,
נכון בסרטים כשאנשים מאוהבים הם מתנשקים כאילו שהם מנסים להוציא אחד לשני חתיכות מזון שנתקעו להם בין השיניים? גם הכלב שלי שְטִינְקֶר, שמאוהב באחד הצעצועים שלו, עושה את הדבר הזה. או שאולי הוא פשוט לועס את הצעצוע שלו. אין לי מושג. קשה לדעת.

בכל מקרה, מעורבים בעניין הרבה מאוד מצמוצי שפתיים והרבה רגשות עזים. האנשים בסרטים תמיד מצליחים להימנע מהצטברות קצף בקצות הפה. שְטִינְקֶר, לעומת זאת, אינו דוגל במדיניות הזו. יכול להיות שזה בגלל ששחקני הקולנוע רק עושים את עצמם כאילו שאכפת להם האחד מהשני, ואילו האהבה ששְטִינְקֶר חש לצעצוע שלו היא אמיתית.

אני קוראת לצעצוע שלו האִיכְס־הלָעִיס. אף אחד מאיתנו לא יודע בתור מה הוא התחיל את חייו - אולי זה היה דובון, ואולי זוג תחתונים. אבל מסתבר שכל דבר שכלב ביגל אוהב כל־כך הרבה וכל־כך חזק במשך כל־כך הרבה שנים, מקבל צורה שהמוח האנושי אינו מסוגל לזהות. כה חזק הוא כוחו של הריר הכלבי.

לא מזמן, כשרחשי הלעיסה והריר המטפטף וריח הרוק הכלבי נעשו בלתי נסבלים עוד יותר מבדרך־כלל, החלטתי לזרוק את האיכס־הלעיס. לקחתי פח אשפה, נעמדתי בנחרצות מול שְטִינְקֶר, התכופפתי ונגעתי באוזן או ברצועת הגומי או השד־יודע־מה־זה־היה של הצעצוע המחריד הזה.

ושְטִינְקֶר התחרפן! הוא נהפך לגוש זועם, נוהם, נושך ויורק, והצליח להפחיד אותי כל־כך, עד שזינקתי על השידה. (הוא נראה כמו איש־הזאב מהסרט החדש הזה שאני מתה לראות.)

למרבה המזל, אני מקפידה לשמור את החדר שלי בבלגן מקסימלי, כך שהיו לי אינספור חפצים בהישג יד. יידיתי אותם לעברו עד שהוא נסוג. אם החדר שלי היה מסודר, כמו שאמא שלי רוצה, קיים סיכוי סביר בהחלט שהייתי נטרפת על־ידי כלב בִּיגְל רצחני.

נוסף על כלב הביגל הזקן והמסריח שלנו, שְטִינְקֶר, אנחנו מגדלים עכשיו גם את הבת שלו, או כמו שאנחנו מכנים אותה, הכָּלבְַּת שלו, שְטִינְקֶרבֶּל, שבאה לעולם בעקבות הנישואים הלא־רצויים בין שְטִינְקֶר לבין מַרְשְׁמֶלוֹ, הכלבה של אַנְגֶ'לִינָה. למה אני מספרת לך את זה שוב, יומן? אתה בטח זוכר את כל זה, נכון?

אז בחזרה לשְטִינְקֶרבֶּל. הבוקר, שְטִינְקֶרבֶּל ברוב טיפשותה דִשדשה לעבר שְטִינְקֶר - שהשקיע את כל־כולו באיכס־הלעיס האהוב שלו. היא נגסה באיכס־הלעיס והתחילה למשוך אותו.

מיד זינקתי על השידה, הרמתי דוב מקרמיקה וכיוונתי אותו היישר אל עבר המלתעות של שְטִינְקֶר. הכנתי את עצמי לרגע שבו הוא יהפוך מכלב שמן לכלב־איש־זאב שמן, אבל הוא לא עשה כלום...

למעשה, הוא אפילו כִּשכֵּש קצת בזנב. (הוא אף פעם לא מכשכש בזנב, כך שהזנב שלו חרק כמו מִפְרקים של איש זקן.) ואז שְטִינְקֶרבֶּל משכה ממנו את האיכס־הלעיס, קפצה על המיטה שלי, והתחילה ללעוס אותו בעצמה.

אתה קולט? שְטיִנקְרֶ נתן לכַּלְבַּת שלו את הדבר שהוא הכי אוהב בעולם. באותו רגע נחתה עלי תובנה חשובה: אני ממש רוצה לשרוף את כיסוי המיטה הזה. וגם תובנה נוספת - שְטִינְקֶר הרבה יותר טיפש משחשבתי.

אופס. בדיוק נזכרתי שהייתי אמורה להתקשר לאִיזָבֶּלָה ולהזמין אותה לבוא כדי שנלמד מתמטיקה יחד. היא פוחדת שהיא תיכשל ושתיאלץ לתקן את הציון בחופש הגדול. לא שאני יכולה לעזור לה יותר מדי. אני לא כל־כך טובה במתמטיקה בעצמי. כל התחום הזה נראה לי תמיד קר ונטול רגש.

המורה אומר ששתיים ועוד שלוש הן חמש, אבל אף אחד לא שאל את שתיים הקטנה והמסכנה האם היא בכלל רוצה להתחבר עם שלוש, ועכשיו כששתיים ושלוש שוות חמש, הן אמורות להיות חברות־הכי־טובות־לנצח, או משהו כזה? רק בגלל שאיזה מתמטיקאי קבע שזה ככה? ואני בטוחה שאני לא היחידה שחושבת ששבע זומם משהו. אני שונאת מתמטיקה.

ספרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

הירשמו חינם למועדון הספרים של מטר ותקבלו עדכונים על ספרים חדשים, מבצעים ועוד.

בלחיצה על הרשמה אני מסכים לקבל מידע שיווקי, מבצעים והטבות באמצעות דוא"ל ו/או הודעות SMS ומסכים לתנאי השימוש

Powered by Blacknet.co.il