אהבה לדברים בלתי מושלמים

כששמעתי את המילים "הֱיה קודם כול טוב כלפי עצמך, ורק אז כלפי אחרים, הרגשתי כאילו ברק הכה בי.

רבים מאיתנו מגיבים ללחצי החיים בהסתגרות ובהתעלמות מבעיות, לעתים כתוצאה מחרדה או מדיכאון; אחרים בוחרים לעבוד קשה יותר במשרד, בבית הספר או בבית, בתקווה שבכך ישמחו את עצמם ואת אהוביהם.

אבל אולי מספיק להיות פשוט אנחנו-עצמנו? ממש כמו שבמטוסים מורים לנו לחבוש את מסכת החמצן קודם כול על ראשינו לפני שנתפנה לעזור לאחרים, כך עלינו לחיות בשלום עם עצמנו לפני שנוכל לחיות בשלום עם העולם הסובב אותנו.

בספר ההמשך היפהפה לרב המכר הבינלאומי להוריד הילוך ולהתחיל לחיות, הנזיר הזן בודהיסטי, הימין סונים, מתעל את חוכמתו לאמנות הטיפול העצמי וטוען שרק מי שיקבל את עצמו ואת הפגמים המהווים את זהותו, יוכל לרקום מערכות יחסים מספקות ורגישות עם בני זוג, בני משפחה וחברים.

אהבה לדברים בלתי מושלמים, המלווה בשלושים וחמישה איורים צבעוניים, שובה את הלב ואת העין ומסייע לנו ללמוד כיצד לאהוב את עצמנו, את חיינו ואת כל מי שנוטל בהם חלק.

הֵימין סונים הוא אחד המורים והכותבים המשפיעים ביותר בעולם בתחום הזן בודהיזם. הוא נולד בדרום קוריאה והגיע לארצות הברית כדי ללמוד קולנוע, אך גילה שהוא נמשך אל החיים הרוחניים.

הוא למד באוניברסיטאות ברקלי, הרווארד ופרינסטון, עבר חניכה רשמית כנזיר בקוריאה ולימד בודהיזם בקולג' המפשייר באמרהסט, מסצ'וסטס. יותר ממיליון עוקבים מחוברים לחשבונות הטוויטר והפייסבוק שלו, והוא נחשב לאחד ממאה המשפיעים ביותר ברשימת "גרייטיסט" של המשפיעים על בריאות ואיכות חיים.

ספרו, להוריד הילוך ולהתחיל לחיות, שיצא לאור ביותר משלושים שפות, נמכר ביותר מארבעה מיליוני עותקים וזוכה לפופולריות לא רק כמדריך למדיטציה, אלא גם כספר הדרכה להתגברות על אתגרי היומיום.

כשאינו נוסע ללמד את משנתו, הֵימין סונים מתגורר בסיאול, שם הקים את "בית הספר ללבבות שבורים", ארגון שלא למטרות רווח, המציע ייעוץ קבוצתי ומדיטציה לאנשים המתמודדים עם אתגרי החיים.

"אין ספק שהעולם יכול ליהנות מקצת יותר אהבה, קצת יותר אהדה וקצת יותר תבונה. באהבה לדברים בלתי מושלמים, הֵימין סונים מראה לנו כיצד לטפח את כל אלה, וכיצד למצוא יופי בדברים הכי בלתי מושלמים – כולל אנו עצמנו".
  סוזן קיין, מחברת "שקט", רב המכר של הניו יורק טיימס

הימין סונים - Haemin Sunim

הֵימין סוּנים נולד בקוריאה הדרומית והגיע לארצות הברית כדי ללמוד קולנוע, ואז מצא את עצמו נמשך אל החיים הרוחניים.

הוא למד באוניברסיטת ברקלי שבקליפורניה, בהרווארד ובפרינסטון, קיבל הכשרה פורמלית לנזירות בקוריאה, ואחר כך לימד בודהיזם בהמפשייר קולג' שבאמהֶרסט, מסצ'וסטס. יש לו יותר ממיליון עוקבים בטוויטר ובפייסבוק, והוא מתגורר בסאול כשאינו נוסע להפיץ את משנתו.

ראשית דבר
לעתים אנחנו נתקלים בסרט, שנשאר איתנו לזמן רב מאוד. עבורי, היה זה הסרט "נהר זורם ביניהם". עלילתו מתרחשת במחצית הראשונה של המאה העשרים בנופים היפהפיים של מונטנה, והוא מספר את סיפורה של משפחת מקלין, שעבורה חשיבותו של הדיג אינה פחותה מזו של הדת.

האב הוא כומר פרסביטריאני, ויש לו שני בנים. הבכור, נורמן, חי חיים מהוגנים ונעשה מרצה באוניברסיטה. הצעיר, פול, מנהל חיי הוללות, ועובד כעיתונאי בעיתון מקומי; בשל תאוות ההימורים, הוא שוקע בחובות כבדים מאוד, ובסופו של דבר הוא מוכה למוות בסמטה אחורית.

האב, שטוף תחושת אובדן עמוקה, משוחח ברגשות מאופקים עם קהילתו במהלך טקס יום ראשון, וחושף את אהבתו הרבה לבנו. "אנחנו יכולים לאהוב לגמרי," הוא אומר, "גם מבלי להבין לגמרי."

קשה לאב להבין מדוע חי בנו פול חיי פזרנות. עם זאת, הדבר לא מנע ממנו לאהוב את בנו – מפני שעבורו, האהבה עולה על הבנה אנושית. אהבה איננה משהו שאתם חשים רק כשאתם מבינים את מי שאתם אוהבים. סוג האהבה העמוקה והמתמשכת שמפגין האב, אינו נפסק כאשר הנאהב נוהג בדרך שאינכם מסכימים איתה. במעמקי הלב, האהבה זורמת תמיד, כמו נהר.

כשאנו בוחנים את חיינו, מתגלים לפנינו דברים בלתי מושלמים רבים, כמו כתמי אבק זערוריים על מראה ישנה. דברים שונים ומגוונים מותירים אותנו לא מרוצים ולא מאושרים: לעתים קרובות, המילים שלנו שונות מהמעשים שלנו, היחסים שלנו עם זולתנו מלאים בטעויות שלנו, התוכניות העתידיות הטובות ביותר שאנחנו רוקמים מתפוגגות כלא היו. ונוסף לכול, במהלך חיינו אנחנו פוגעים באחרים, בכוונה או שלא בכוונה, והדבר גורם לנו לחוש אשמה וחרטה.

הדברים דומים כשאנחנו בוחנים את המשפחה ואת החברים שלנו. הילד שאינו מקשיב למה שאומרים לו ההורים; הורינו שאינם מבינים אותנו; בן או בת הזוג שאינם מתנהגים בצורה הגיונית; חברים טובים עם הרגלי בריאות גרועים, שגורמים לנו לחוש דאגה לשלומם.

מדי בוקר, כשאנו צופים בחדשות, אנחנו רואים את העולם מתמלא במלחמות נוספות, בתאונות דרכים, בצרימות וברעשים. נראה שזה לא ייגמר לעולם.

ובכל זאת, למרות שאנחנו נתקלים במצבים רבים של חוסר שלמות בעולם שבו אנו חיים, איננו יכולים שלא לאהוב אותו. כי חיינו יקרים מכדי שנסכים לבזבז אותם בלעג ובשנאה כלפי

אל תהיו טובים מדי
האם גם אתם הייתם מאותם ילדים, שזכו לשבחים על כך שהם "טובים"? האם ניסיתם להיות טובים בכך שהסכמתם תמיד עם ההורים, המורים והקרובים המבוגרים? גם כשהיה לכם לפעמים קשה, למדתם לא להתלונן ולהתמודד עם הדברים בשקט?

ועכשיו כשאתם מבוגרים, אתם עדיין חשים שמוטלת עליכם האחריות להשביע את רצונם של אנשים אחרים? האם אתם משתדלים כל הזמן לא להפריע לאחרים ולא להיות עליהם לנטל?

וכשמישהו מקשה עליכם את החיים, אתם מסתפקים בכך שאתם מתעלמים ממנו או סובלים אותו בשקט, מפני שזה מנוגד לאופי שלכם לומר או לעשות משהו שעלול לפגוע בזולת או לגרום לו לחוסר נוחות?

פגשתי אנשים טובים רבים שסובלים מדיכאון, מהתקפי חרדה ומלקויות רגשיות אחרות, בגלל יחסים בין־אישיים קשים. אנשים אלו היו, בדרך כלל, נעימים, בעלי נימוסים טובים, כאלו שדואגים לשלומו של הזולת. הם מאותם אנשים שמקריבים את עצמם ומציבים את רצונותיהם של האחרים לפני אלו שלהם. ביני לביני תהיתי למה אנשים טובים כל כך נופלים קורבן לסבל רגשי ואינטלקטואלי? גם אני הייתי ילד מופנם וכנוע, ולעתים קרובות שיבחו אותי על כך שאני "טוב". בן טוב שאינו גורם להוריו צרות כלשהן, תלמיד טוב שמציית למוריו – כל ההתנסויות הללו לימדו אותי שטוב להיות טוב. אבל כשנכנסתי לאוניברסיטה, התחלתי לחוש שיש בעיה עם זה שאני רק טוב. במשימות קבוצתיות, עם סטודנטים חכמים ממני ובעלי אישיות חזקה משלי, מצאתי את עצמי מבצע את המשימות שכל האחרים העדיפו להימנע מהן. המשכתי לספר לעצמי שטוב להיות טוב, אבל עם חלוף הזמן התחלתי להרגיש לחוץ למדי מהמצב. כשגיליתי את לבי ודיברתי על כך בכנות עם חבר מבוגר יותר שהשתתף באותה תוכנית לימודים, הוא נתן לי את העצה הבאה:

"הֱיה קודם כול טוב כלפי עצמך, ורק אז כלפי האחרים." הרגשתי כאילו ברק הכה בי. עד אותו רגע הייתי מוטרד כל הזמן ממה שאחרים חושבים עלי. מעולם לא חשבתי באופן מעמיק שעלי לדאוג לעצמי או לאהוב את עצמי.

כשאנחנו אומרים שמישהו הוא "טוב", אנחנו מתכוונים לעתים קרובות לכך שאותו אדם נענה לרצונותיהם של האחרים ואינו מתעקש על דרכו שלו. במילים אחרות, לאנשים שמצליחים להדחיק את רצונותיהם, תוך היענות לאלו של האחרים, אנחנו קוראים פעמים רבות "טובים".

אם מישהו תמיד מקשיב לי ומקבל את עצותי, אך טבעי הוא שאחבב אותו ואחשוב שהוא אדם טוב. נראה כי לעתים "טוב" מתייחס למי שחושב יותר מדי על הזולת, עד כי אינו מסוגל לבטא את רצונו שלו.

גם אם אין זה המצב באופן קבוע, הרי שניתן לזהות דגם מסוים ביחסינו עם מי שגידלו אותנו כילדים. רבים מהאנשים הנחבאים אל הכלים גדלו עם אב דומיננטי או עם אֵם בעלת רצון חזק. חלקם היו ילדי סנדוויץ', שקיבלו תשומת לב מוגבלת יחסית מהוריהם, מה שעורר אצלם צורך עז לזכות בהכרה של ההורים באמצעות ציות בכל מחיר.

במקרים מסוימים, כשהיחסים של ההורים בינם לבין עצמם אינם טובים, או כשהדינמיקה המשפחתית כולה סובלת ממוזרויות כאלו ואחרות, יהיו אלו מבין הילדים שייקחו על עצמם את המשימה של גרימת אושר להורים בכך שיהיו "טובים".

הבעיה היא, שכאשר אנחנו מנהלים את חיינו בהתאמה לדרישותיהם של אחרים, אנחנו נוטים להזניח, בלא יודעין, את הרצונות והצרכים שלנו עצמנו. אם כילדים הייתם אדישים לרגשותיכם, צמצמתם אותם או לא הענקתם להם חשיבות כלשהי, הרי כשתגיעו לבגרות לא תדעו להגיד מה אתם רוצים או מי אתם כבני אדם. ואז, כשתפגשו מישהו שינהג כלפיכם בחוסר הגינות או יקשה עליכם את החיים, חוסר הידיעה כיצד לבטא כהלכה את רגשותיכם יגרום לכך שהכעס שאמור להיות מכוּון כלפי מי שעורר אותו נלכד בתוככם ובסופו של דבר תוקף אתכם מתוך עצמכם. "למה אני כזה אידיוט, ולא מסוגל לבטא את רגשותי כמו שצריך, לא מסוגל לדבר בכנות?" מעל לכול, אנא זכרו: מה שאתם חשים איננו משהו שצריך פשוט להתעלם ממנו, אלא משהו משמעותי ביותר. התחושות שבתוככם לא ייעלמו בקלות רק מפני שאתם מחליטים להדחיקן או להתעלם מהן.

בעיות פסיכולוגיות רבות מתעוררות כאשר הדחקה הופכת להרגל והאנרגיה של הרגשות המודחקים אינה מצליחה למצוא מוצא בריא. בדיוק כפי שמים עומדים נעשים מבאישים ורעילים, כך קורה לרגשות שלנו.

אבל אין זה מאוחר מדי. מעתה ואילך, לפני שתפעלו לפי מה שהאחרים מצפים מכם, אנא הקשיבו לקול הפנימי שלכם, לאותו קול שאומר לכם מה אתם רוצים באמת. גם כשאתם חשים שאתם מתמודדים עם תביעות בלתי פוסקות, אם אינכם רוצים לעשות משהו, אל תנסו לכפות על עצמכם לעשותו ואל תתישו את עצמכם עד כדי כך שלא תוכלו לתפקד יותר.

במקום זאת, נסו לגרום לאחרים להבין מה אתם מרגישים, הסבירו את עצמכם במילים. אל תחששו שמא ההתבטאות העצמית הזו תגרום לאחרים לא לאהוב אתכם או תפגע ביחסים שביניכם. אם האחרים ידעו מה אתם מרגישים באמת, סביר מאוד להניח שהם לא ישובו לדרוש מכם את הדרישות הללו.

כשכולם אומרים "בואו נשתה קפה," אבל לכם דווקא מתחשק תה עם חלב, זה בסדר גמור להגיד בבירור: "אני מעדיף תה עם חלב." נכון, אנחנו חושבים שטוב להיות טוב כלפי האחרים, אבל אל תשכחו שבראש ובראשונה יש לכם אחריות להיות טובים כלפי עצמכם.