מה הייתם עושים אם כל השכנים שלכם היו משוכנעים שהחבר הכי טוב שלכם הוא פגע-רע, ושצריך להיפטר ממנו לצמיתות?

כדאי לכם להתייעץ עם קני הארנב. כשתושבי הכפר שלו שומעים שדרקון מתרוצץ לו חופשי באזור, הם מחליטים לצאת לקרב ולסלק מיד את המפגע.

אפשר לחתוך את המתח בסכין כשמשפחת ארנבים, חפרפר קשיש חובב ספרים עתיקים והעוזרת שלו, סנאית חיננית בשם שרלוט, יוצאים להגנתו של דרקון חובב מזון גורמה ומחזות של שייקספיר.

קני, הארנב הנבון, מארגן לשכנים הנזעמים הפתעה חד-פעמית, ומשתדל לא לאבד בדרך אף חבר. סיפור על חברות אמיתית, שנאת חינם, דעות קדומות, ותשוקה בלתי נשלטת לקרם ברולה ולפאי פטל אוסטרי.

טוני דיטרליצי - Tony Diterlizzi

טוני דיטרליצי כתב ואייר ספרים רבים ואהובים לילדים, וזכה בפרסים רבים על עבודתו. טוני היה ילד יצירתי במיוחד, ונוסף על איסוף חרקים, צלילה ומחנאות, הוא אהב גם לקרוא ולצייר. אחרי שלמד אמנות וגרפיקה באוניברסיטה, הוא החל לעבוד באיור ספרי ילדים ובעיצוב משחקים. הוא ואשתו, אנג'לה, גרים עם הבולדוג הננסי שלהם, גובלין, באמהרסט שבמדינת מסצ'וסטס, בארצות הברית.
כדאי לכם לבקר באתר האינטרנט של טוני.

את ההשראה לכתיבת ספר זה שאב דיטרליצי מספרו של קנת גרהם, מחבר הרוח בערבי הנחל, שבתורו שאב את השראתו מהאגדה על ג'ורג' הקדוש והדרקון.

לפני שאשכח...

לפני שנים רבות... רגע אחד, אני יודע מה אתם חושבים. אתם בטח חושבים שספר על דרקון צריך להתחיל אחרת. אולי כך: מספרים שפעם הדרקונים היו נפוצים בעולם כמעט כמו סוסים. למען האמת, סוסים לא מתרוצצים להם בחופשיות והם לא כל־כך נפוצים בימינו, וחבל, כי לא הייתי מתנגד לתפוס טרמפ הביתה על איזה סוס. חוץ מזה, פעם תפסתי טרמפ על איזה אביר על סוס, אבל זה כבר סיפור אחר לגמרי.

אז במקום זה, בואו נתחיל את הסיפור שלנו ככה:

הָיֹה היתה חווה בעיירה אחת, מערבית לבית שלכם, וביום רביעי לפני שנים רבות, התכוננו איכר ארנב, אִשתו והבן שלהם, קֶנֶת, לאכול ארוחת ערב.

קֶנֶת נשמע אולי שֵם קצת רשמי לילד, נכון? אין סיכוי שילד יגיד, "קֶנֶת, יש לך עיפרון מיותר?" לא, הילד יגיד "קֶן" או "קֶנִי, יש לך עיפרון מיותר?" ואין ספק שקֶנִי שלנו אפילו לא ישים לב שלוקחים לו את העיפרון מהשולחן, מפני שהראש של קֶנִי תמיד היה תקוע בתוך ספר.

והוא אהב לקרוא על כל מיני נושאים: מדעים, ספרי מתח, היסטוריה ואפילו אגדות. בעצם, אגדות ותולדות הטבע היו שני הנושאים האהובים עליו, ומבחינת קֶנִי, שניהם היו שימושיים באותה מידה בעולם המציאותי.

כך שלא צריך להתפלא שהוא אהב ללכת לבית־הספר. הוא תמיד שאל שאלות מרתקות, תמיד הכין את שיעורי הבית שלו )בצירוף הערות שוליים ומקורות מידע(, תמיד היו לו רעיונות משונים על מה הוא רוצה להיות כשיגדל.

יום אחד רצה להיות אסטרונאוט ולפגוש חייזרים מכוכב לכת רחוק. למחרת הוא החליט להיות חוקר ג'ונגלים ולחפש דינוזאורים חיים, או לבנות צוללת שאיתה יצלול לעומק האוֹקיינוֹס ויגלה ערים אבודות מתחת למים. כל יום היה לקֶנִי רעיון חדש.

"איזה דמיון יש לארנבון הזה," אמר המורה שלו לספרות. "הוא מזהה את הצמחים ובעלי החיים המקומיים בצורה מרשימה כל־כך," אמרה המורה שלו למדעים.

"קֶנִי הארנב? הוא קצת מעופף," אמרו חבריו לכיתה.

ובמובן מסוים הם צדקו. תבינו, קֶנִי גדל כמוהם בחווה, וגם אמו וגם אביו היו איכרים. הם היו נצר לשושלת של איכרים שגידלו ירקות וחיות משק. להוריו, כמו לרוב השכנים שלו, לא היה ממש זמן לקרוא ספרים — הם פשוט היו עסוקים מדי בעבודה בחווה.

"אי־אפשר לקטוף תירס עם ספר ביד," נהגה אִמו לומר.

"שום ספרונצ'יק לא יחזיר את הכבשים מהמרעה אחרי השקיעה," נהג אביו לומר.

אבל למרות דעותיהם, השתדלו הוריו של קֶנִי לתמוך בו בכל מעשיו, כולל הקשבה לתֵיאוֹריוֹת שלו על דא ועל הא, שאותן הסביר באריכות בזמן ארוחת הערב.

"אתם מבינים," אמר קֶנִי, לדוגמה, "הולך לרדת גשם כי אוויר קר ואוויר חם מתנגשים באַטמוֹספֵירָה העליונה. ככה נוצר הרעם, וככה משתחררת הלחות בתוך העננים הסמיכים."

"חשבתי שהולך לרדת גשם כי הפרות שכבו לנוח," אמר אביו. ורוב האנשים בעיירה היו מסכימים בוודאי עם אבא של קֶנִי. רגע אחד... איך קראו לעיירה ההיא? אני לא מאמין ששכחתי. אם אני לא טועה, היא שַכְנָה בקרבת מים.

דַנְהִיל (במורד הגבעה)? לא, היא בצפון... מֶדוֹ פוֹלז (מַפְּלֵי הַאֲחוּ)? לא, גם זה לא שמה. אבל זה היה נחל או נהר...

רַאוּנְדְבְּרוּק? כן, זהו! שמה באנגלית מתאר אותה בצורה מדויקת: היא היתה עגולה (רַאוּנְד), ובמרכזה זרם פלג (בְּרוּק). (בחיי, אני לא מאמין שכמעט שכחתי — זה לא משהו שצריך לקרות למישהו במעמדי.)

טוב, אז בעיירה הכפרית הקטנה רַאוּנְדְבְּרוּק, חי קֶנִי עם שני הוריו, הלך לבית־הספר, ביצע את המטלות היומיות שלו בחווה, ומילא את שאר זמנו בקריאה, וככה בדיוק אנחנו מוצאים אותו בתחילת הסיפור שלנו.