על המחבר/ת
טעימה מהספר
בן כמה היקום? מתי החלו החיים על פני האדמה? מאין הגיעה טיפת המים הראשונה? כיצד הפכו אצות ספוגיות לעצים גבוהים? מה קרה לדינוזאורים? בן כמה אבינו הקדמון ביותר? מתי גילו בני האדם את האש? מי המציא את הכתב? כיצד עיצב המדע הסיני העתיק את העולם המודרני? מדוע החלה הדמוקרטיה ביוון?
כיצד הצית האסלאם את הגלובליזציה? מדוע יצאו מגלי הארצות האירופים לכבוש את העולם? האם כוכב לכת המאוכלס בשבעה מיליארד בני אדם יכול להמשיך לשגשג? האם אנחנו באמת נעלים על שאר היצורים החיים?
אלה הן רק כמה מהשאלות שעליהן עונה כריסטופר לויד בספרו הייחודי, הסוקר קרוב ל-14 מיליארד שנים בסיפור סוחף אחד. בהסתמך על מגוון תחומים מדעיים, מאסטרופיזיקה ועד זואולוגיה, מציג עולם ומלואו את תולדות כוכב הלכת שלנו ומראה כיצד החיים, היקום וכל דבר קשורים זה בזה.
תוכן העניינים
חלק 1 - אמא־טבע
13.7 מיליארד - 7 מיליון לפני הספירה
היווצרות היקום, והתפתחות החיים על פני האדמ ה
טרם בואו של המין האנושי.
1 מָה? פָּץ? גדול!
כתם בלתי נראה של אנרגיה אין סופית מתפוצץ ויוצר את היקום שבו אנו חיים, את גלקסיות הכוכבים ואת חוקי הפיזיקה הקבועים.
2 עוויתות ראשונות
התנגשויות, הפגזות והרי געש מכים בקרום החם ונטול החיים של כדור הארץ הצעיר, וחומרים מתחילים להשתכפל לכדי צורות חיים מיקרוסקופיות.
3 עבודת צוות טקטונית
התנאים לבריאתם של יצורים חדשים ומורכבים הולכים ומשתפרים בזכות שילוב כוחות בין המערכות הפלנטריות של כדור הארץ לבין תהליכי החיים הקדמוניים.
4 מאובנים מכל המינים
החיים מתפוצצים לכדי מגוון של אורגניזמים חדשים; מקצתם מפתחים קונכיות, עצמות ושיניים, שברבות הימים מתאבנים והופכים למוזיאון על־זמני של החיים על פני כדור הארץ.
5 במעמקי הים
החיים הפרהיסטוריים בתוך הים מתחילים להתפתח, עוד לפני שהיצורים החיים כובשים את היבשה; כמה מהדגים מפתחים עמודי שדרה — והופכים לאבותיה הקדמונים ביותר של האנושות.
6 ידידי כדור הארץ
הצמחים על פני היבשה הופכים לעצים גבוהים, והאדמה מתכסה במעטה של קרקע עשירה ומזינה, פרי טיפוחם של חרקים, תולעים ופטריות.
7 המרוץ אל הביצה
הקרומים חסרי המנוחה של כדור הארץ מתנגשים והופכים ליבשת־על אחת ענקית, ותוך כדי כך מעודדים אבולוציה של צורות חיים חדשות ויורים את יריית הפתיחה להכחדה ההמונית הגדולה של יצורי היבשה.
8 מלחמות הדינוזאורים
לטאות אימתניות זוכות לשלוט בחיים על פני היבשה ולהתפשט מקוטב לקוטב, עד שהתנגשות חוץ־ארצית מוזרה מחסלת את כולן.
9 פרחים, ציפורים ודבורים
ראשוני הפרחים על פני כדור הארץ מלבלבים לצד בעלי הנוצות המעופפים, ומין חדש של חרקים חברתיים בונה את התרבויות הראשונות בטבע.
10 שעת הקוף
בני משפחה זניחה של שוכני יערות ליליים הופכים לשליטים של החיים על פני כדור הארץ, לאחר שהם מתפשטים על פני היבשות ההולכות ומתרחקות ומשנים צורה לכדי אין ספור מינים חדשים.
חלק 2 - הומו ספיינס
7 מיליון עד 5000 לפנה"ס
התפתחות בני האדם כציידים־לקטים,
החיים ב"מצב טבעי"
11 תיבת קרח
שינויי אקלים, הנובעים מתמורות מחזוריות בסיבובו של כדור הארץ ובתנועותיהם האקראיות של קרומי היבשות, יוצרים ערבות עשב רחבות ידיים וכיפות של קרח בקטבים.
12 מזון למחשבה
כמה יצורים בשם קופי אדם יורדים מן העצים, לומדים ללכת על שתי רגליים, מתחילים לעצב כלים לציד, מתפתחים והופכים למין בעל מוח גדול מהרגיל.
13 האנושות
מינים של בני אנוש קדמונים מצליחים להתאים את עצמם לתנאי עידן הקרח, הם לומדים לאלף את האש ולבשל בשר ציד טרי, ומתפשטים על פני אפריקה, אירופה ואסיה.
14 הזינוק הגדול קדימה
מין אחד של בני אנוש, הספיינס, הוא השורד האחרון על כדור הארץ; הוא מאכלס אדמות לא מיושבות ולומד לדבר ולצוד בעזרת סוגים חדשים של כלי נשק מתעופפים.
15 ציידים־לקטים
בני האדם חיים ב"מצב טבעי" במשך 99 אחוזים מן ההיסטוריה שלהם על כדור הארץ, ללא בתי קבע, עבודות במשרה מלאה או רכוש פרטי.
16 משחק קטלני
צירוף מקרים בין הופעת בני אדם מודרנים לבין שינויי אקלים מפר את האיזון האקולוגי, תחילה באוסטרליה ולאחר מכן באמריקה, ומוביל להכחדה המונית של חיות גדולות רבות.
17 אבות אבותיו של המזון
גברים ונשים מתנסים בטכניקות הישרדות בעקבות התמוססותו של עידן הקרח האחרון, והאנושות מנסה לראשונה לטפלל את האבולוציה לתועלתה שלה.
חלק 3 - תוקעים יתד
5000 לפנה"ס - כ־ 570 לספירה
חיות המשק ויבולי השדה מובילים לצמיח ה
של מגוון ציוויליזציות אנושיות שונות
18 עדות בכתב
אמנות הכתיבה מבשרת על תחילתו של עידן הנקרא "היסטוריה", ובו סוחרים, שליטים, אומנים, חקלאים וכוהנים מייסדים את הציוויליזציות האנושיות הראשונות.
19 האנושות האלוהית
עושרו של הטבע מסייע לכמה שליטים להפוך לאלים בשר ודם בעיני נתיניהם, ולהשיג צייתנות עילאית, מסירות מוחלטת והגנה בלתי מתפשרת — אפילו בחיים שלאחר המוות.
20 האֵלהָ האֵם
הסגידה למחזורי הלידה, החיים והמוות של הטבע הופכת לעמוד התווך של כמה תרבויות אנושיות, אשר מקדישות את עצמן לפריון, לנשיות ולשוויון.
21 צרה כפולה ומשולשת
השילוש האיום — סוסים מבויתים, מרכבות על גלגלים וכלי נשק מברונזה — מתפשט ברחבי אסיה, אירופה וצפון אפריקה, ומותיר אחריו גלים של הרס, כיבוש ואי־שוויון.
22 מאורת הדרקון
ציוויליזציה אנושית חזקה וארוכת־שנים קמה ועולה מן המזרח, הודות לשפע של אוצרות טבעיים בדמות אורז, משי וברזל.
23 שלוות נפש
תרבות אחת שבה ומגלה כי בני האדם יכולים לחיות בהרמוניה עם הטבע, ויוצאת לנסות להפיץ את בשורתה הנאורה.
24 המזרח נגד המערב
עימותים בין שבטי נוודים ובין תרבויות יריבות מכשירים את הקרקע לכמה מן הסכסוכים האנושיים העתיקים, האכזריים והעיקשים ביותר בעולם.
25 אלופים אולימפיים
ערי מדינה בעלות יצר תחרותי עז מפַתחות מגוון של אורחות חיים חדשים וניסיוניים ולומדות לחיות מפירות המסחר.
26 כובשי העולם
ההבנה האנושית באשר למערכותיו של הטבע מתחילה להתבטא בפילוסופיות ובחוקים; הכיבוש עוזר להפיצם בכל רחבי המזרח והמערב.
27 כוח הוריקן
אימפריה שהושתתה על חקיינים אנושיים אלימים מצליחה להיאחז בכוחה הרבֵּה מעבר לגבולותיה הטבעיים, למרות לידתו של ישו הנוצרי, שזכה להיקרא "משיח".
28 טימבוק־טאבו
בני אדם שחיו מחוץ לטווח הציוויליזציות ורועים נודדים מצליחים לשמור על הערצתם כלפי הטבע, על תושייתם ועל בריאותם הרוחנית.
29 מגלים את אמריקה
בני האדם בעולם החדש יוצרים ציוויליזציות משלהם, בלי לדעת כלל על קיומן של הציווילזציות שהוקמו באירופה, בצפון אפריקה ובאסיה; הם סובלים ממגבלה קטלנית — מחסור בבעלי חיים גדולים.
חלק 4 - העולם בכף ידנו
סביב 570 לספירה ועד ימינו
גורל התרבויות האנושיות ו"העולם הטבעי "
נשזר לכדי שלם גלובלי אחד.
30 התגלות מופלאה
סדרה של חזיונות המתגלים לפני מוחמד, בן העיר מֶכָּה, מולידה את האסלאם, דרך חיים חדשה שמבטיחה לתקן את שגיאותיה של האנושות.
31 הנייר, הדפוס ואבק השרפה
התגליות המדעיות של הסינים מתפשטות מערבה אל אירופה בעזרת האסלאם, ומועצמות על ידי מנהיג מונגולי שהקים את האימפריה הגדולה ביותר בתולדות העולם.
32 תוגת ימי הביניים
הדבר, הפלישות והרעב מרוששים את אירופה הנוצרית, והיא מוצאת את עצמה מוקפת מכל עבר בתרבויות אסלאמיות, במדבר בלתי עביר ובים כחול אין סופי.
33 חפש את המטמון
כל אחת מחברות הקבע האנושיות של העולם יוצאת לחפש עושר ייחודי משלה באמצעות שילוב של מסחר, עבודה קשה וגנבה.
34 אוצרות מעבר לים
כמה מגלים ימיים מתוודעים לעולם חדש, לגמרי במקרה. הגעתם מביאה כליה על תרבויות עתיקות ומעוררת תחרות אכזרית בין אומות אירופה היריבות.
35 רוצה קצת בירה?
סוחרים אירופים הופכים לחלוציה של דרך חיים חדשה מעבר לים, המציתה חיבה לגידול יבולים רווחיים שמעשירים מעטים ומרוששים רבים.
36 פנגיאה החדשה
גידולים ובעלי חיים מעובדים ומבויתים מועברים ומנוצלים לטובת גחמותיו של מין אחד, גלובלי ומתורבת ברובו: האדם.
37 תגובה מעורבת
תרבויות אנושיות שונות מגיבות למפגש עם ספק אנשי עסקים ספק חיילים שהגיעו מאירופה להוטים להרוויח הון ממסחר.
38 משטר החופש
אי־שוויון קיצוני בין בני אדם מצית מרידות בשמה של החירות, וצבאות מגויסים בשם רגש, דגל או שיר.
39 מותר האדם?
המין האנושי משתחרר ממגבלותיו של הטבע בזכות שימוש מיומן במקורות משלו להפקת אנרגיה הניתנת להעברה; אוכלוסייתו גדלה במידה ניכרת.
40 גזע האדם הלבן
אנשים מן המערב משתכנעים בעליונותם על שאר היצורים החיים, ומאמינים כי מחובתם להכפיף את העולם כולו לאורחות חייהם.
41 בחזרה לעתיד
בני אדם מנסים להדוף את התקדמותה של הציוויליזציה המערבית, ומבקשים לחזור לסֵדר טבעי יותר; ניסיונותיהם נגמרים לא פעם באסון.
42 לאן מכאן?
העולם כולו נכבל למערכת אחת של כלכלה ומסחר גלובליים, המתוחזקת על ידי מאמץ מדעי בלתי נלאה. האם כדור הארץ ומערכות החיים שלו יכולים לעמוד בדרישותיה של האנושות, הגדלות ללא הרף?
כריסטופר לויד בעל תואר בהיסטוריה מאוניברסיטת קיימברידג'. היה כתב לענייני טכנולוגיה של הסנדיי טיימס, ובהמשך התמנה לעורך המהדורה האינטרנטית של העיתון. מאז שעזב את תחום העיתונות הוא ניהל מספר מיזמי מו"לות בתחום החינוך והלימוד האינטרנטי.
פתח דבר
ההיסטוריה בצרה צרורה. המומחים פיצלו אותה לנושאים שונים, וממשלות ביתרו אותה כדי שתתאים למאווייהן החינוכיים. וגרוע מכך, היא כמעט לעולם אינה מוצגת באופן כרונולוגי. מה גילו של היקום? מתי החלו החיים על פני כדור הארץ? מי היה אביה הקדמון ביותר של האנושות? כיצד עיצב המדע הסיני הקדום את העולם המודרני? מדוע החלה הדמוקרטיה ביוון? האם בני האדם באמת נעלים מכל שאר היצורים החיים? אנשים רבים בימינו מבולבלים, ובצדק, מן התשובות למגוון רחב אך בסיסי מאוד של שאלות, שכן כל מה שלמדו בבית הספר היו כמה עובדות על מלכים ומלכות, מלחמת עולם אחת או שתיים ואולי משהו על יצורים שנקראו דינוזאורים.
הידע על אודות העבר מפוזר כעת בין תחומי מחקר רבים כל כך וקבור בתוך ספרים רבים כל כך, ולכן קל להבין מדוע אנשים מתקשים ליהנות ממה שההיסטוריה מציעה בלי לאבד את דרכם או להסתבך. עולם ומלואו הוא מסע המתחיל בהתחלה, לפני 13.7 מיליארד שנה. באמצעות מטפורה של שעון בן 24 השעות, הוא מספר את סיפורו של הכול בארבעה חלקים: מְקורות היקום והחיים על כדור הארץ לפני האנושות (חלק 1 - אמא־טבע); האבולוציה של בני האנוש בתוך עולם הטבע (חלק 2 - הומו ספיינס); התפתחותן של ציוויליזציות אנושיות שונות (חלק 3 - תוקעים יתד); וחיבורם של הציוויליזציות ועולם הטבע לכדי מכלול גלובלי אחד (חלק 4 - העולם בכף ידנו).
בעת כתיבת ההיסטוריה נעזרתי במגוון רחב של מקורות והשתמשתי בידע העדכני ביותר על אודות היקום, החיים על פני כדור הארץ והאנושות. השתדלתי כמיטב יכולתי להימנע מטעויות, אך בהיסטוריה מגוונת כל כך, ייתכן שעל אף הכול הסתננו טעויות פנימה. אם יתגלו כאלה, האשמה היא כמובן כולה שלי. תקוותי היא שמן הספר עולה סיפור ייחודי המיטיב לשלב בין צמיחתן של ציוויליזציות אנושיות לבין הביולוגיה האבולוציונית, בין המדע המודרני לבין האמנות הפרהיסטורית, ובין עלייתן של דתות העולם לבין כוחותיה הבלתי מרוסנים של אמא־טבע.
מיזם מלהיב זה - מסע של מיליארדי שנים שהקיף את העולם כמה וכמה פעמים - שינה את חיי. הוא שכנע אותי יותר מאי־פעם כי כל חיבור היסטורי צריך להתחיל כמעשייה כרונולוגית אחת הנכתבת בדרך נגישה לכולם. זו היתה מטרתי העיקרית. תקוותי היא שקריאתו של טקסט זה תפקח ולו במעט את עיניכם, כפי שעשתה לי כתיבתו.
כריסטופר לויד
9: פרחים, ציפורים ודבורים
ראשוני הפרחים על פני כדור הארץ מלבלבים
לצד בעלי הנוצות המעופפים, ומין חדש של חרקים חברתיים
בונה את התרבויות הראשונות בטבע.
צ'רלס דארווין כתב בשנת 1879 מכתב לידידו, הבוטנאי ג'וזף הוּקר, ובו ציין כי איננו מבין את הופעתם הפתאומית של צמחים בעלי פרחים בתיעוד המאובנים. מאין צצו להם אלה? "התפתחותם המהירה של כל הצמחים העליונים בתקופות הגיאולוגיות האחרונות היא תעלומה בזויה... אשמח אם יימצא לה פתרון."
עד היום, איש עדיין לא סיפק הסבר ראוי. בניגוד לכמה מאותן תיאוריות פרועות על מרכיבי החיים שהגיעו לכדור הארץ במטאוריט מהחלל החיצון, אין כל שאלה בנוגע לנכונות הדבר בעבור הפרחים. ועם זאת, לפני כ־ 130 מיליון שנים מתחילים להופיע לפתע מאובני הפרחים הראשונים בעולם.
אנו מתקרבים כעת לתחילתו של תור הקרטיקון "קרטיקון" פירושו "עשוי גיר"; הוא החל לפני( 145 מיליון שנה ונמשך עד לפני 65 מיליון שנה.) הדינוזאורים עדיין היו בשיאם, אך פנגיאה, יבשת־ העל הענקית, התפצלה באותה עת לשתי מסות קרקע גדולות ונפרדות, לַאוּראסיה (Laurasia) מצפון וגונדוואנה (Gondawana) מדרום, וביניהם אוקיאנוס גדול, טֶתיס .(Tethys)
יש מומחים הסבורים כי הפרחים צצו ועלו מיליוני שנים קודם לכן, אולי אפילו לפני 250 מיליון שנה, אך מעולם לא נמצאו מאובנים כה קדומים. אחרים סבורים כי שלבים אבולוציוניים אחדים התרחשו ברצף מהיר, וזו הסיבה להופעתם המהירה של הפרחים בסלעים.
כך או כך, פרחים הופיעו בוודאות לפני 130 מיליון שנה, ועד עתה אין כל ראיות ברורות לכך שחיו זמן רב לפני כן. צמחים ועצים בעלי פרחים הותירו חותם עצום על החיים על פני האדמה. בלעדיהם היו החיים שונים עד מאוד. יותר מ־ 75 אחוזים מכל המזון שבני אדם אוכלים (במישרין או בעקיפין) מגיע מעצים ומצמחים בעלי פרחים. חום, ירוק וכחול לא שלטו עוד בלי מצרים בכדור הארץ. לראשונה הופיעו לבלובים באדום, צהוב, כתום, סגול וּורוד.
הפרח הוא טכנולוגיה רבת־עוצמה המשמשת הרבה צמחים ועצים לצורכי הִתרבות, כדי שיוכלו להתפשט בכל רחבי העולם. נראה שהאבולוציה היתה בשיא תפארתה כאשר התפתחו הפרחים הראשונים, משום שהעיצובים שהגתה כדי לסייע להפריה ולהפצת הזרעים הם מן המרהיבים שיש.
הם עשו זאת באמצעות שימוש באסטרטגיה הבדוקה, שהעצים הקדומים הכירו טוב מכולם: הם השקיעו את כל מאמציהם במציאת חברים. כוח הפריחה עזר לצמחים ולעצים לגייס צבאות של יצורים אחרים כדי שיעזרו להם להתפשט לכל קצווי תבל. אולי אין זה מקרי שחרקים מעופפים כמו דבורים, עשים ופרפרים הופיעו לראשונה במקביל לאותו אביב פרחוני ראשון.
השאלה מי בא קודם, הביצה או התרנגולת, היתה קלה. אך כשמגיעים אל הפרח והדבורה, העניינים מסובכים הרבה יותר. הניחוש הטוב ביותר הוא ככל הנראה שהם התפתחו יחד - תהליך הנקרא קוֹ־אבולוציה. הפרחים זקוקים לדבורים בדיוק כשם שהדבורים זקוקות לפרחים.
כל אחד מהם פיתח שיטות לעזור לזולתו לשרוד טוב יותר, משום שלשניהם היה מה להרוויח משיתוף פעולה הדדי - האחד מספק מזון, האחר אמצעי תחבורה. בעזרתם של מאביקים כמו החיפושית או הדבורה, התערבבו גֶנים מפרחים זכרים ומפרחים נקבות ויצרו זרעים חדשים שלהם קוד גנטי ייחודי. כעת פיתחו הפרחים מגוון עצום של תמריצים כדי לגרום לחַיות ביבשה ובאוויר לשאת את אבקניהם וזרעיהם למקומו ת אחרים.
הפרי הוא החלק הנקבי של הפרח, השחלה, וברגע שהופרה הוא משנה את צורתו ומבנהו כדי לעזור בהפצת זרעים. לפעמים הרוח נושאת את הזרעים, לפעמים המים, ולפעמים הם נצמדים אל פרוות בעל חיים. המצנח הפלומתי הלבן של שן הארי (שינן) הוא אפוא פרח. וכך גם הבלוט בעץ האלון, או הקוץ הדוקרני.
שיטת התחבורה הגאונית מכולן היא הטמנתם של זרעים בתוך "ארוחה מוכנה". חיה מזדמנת עשויה לאכול חתיכה, לעכל אותה יום או יומיים, ואז להפיץ את הזרעים הבלתי ניתנים לעיכול תוך כדי תנועה, באמצעות פיזורם בצואתה, ואף לתת להם "זריקת גדילה" נוספת בדמות מתנת סנדקות מצוינת: דשן. הזרעים קשוחים מעצם מבנם. הם יכולים לשרוד גם בקיבות הגועשות והלא נעימות ביותר.
לא כל הפירות מסתמכים על כך שייאכלו. חלק מהעצים, לדוגמה דקל הקוקוס, פיתחו אסטרטגיות אחרות, ובהן השטת זרעיהם הגדולים על פני אלפי קילומטרים של מים, מחוף לחוף. פירותיו של עץ ההוּרָה מתפוצצים כמו זיקוקים ומפיצים את זרעיהם למרחק של מאות מטרים. פירות הכותנה מייצרים סיבים הנדבקים לעורות בעלי חיים כדרך להפצת זרעיהם. אגוזים הם זרעים אכילים הנישאים על ידי בעלי חיים שאוגרים אותם לקראת החורף. החיות מותירות כמעט תמיד כמה אגוזים שלא נאכלו, וכך יכולים אותם זרעים לגדול ולהפוך לצמחים חדשים במקום חדש.
לפני הפרי היתה הרוח - השיטה המסורתית ביותר של הטבע להפצת אבקנים ולפיזור זרעים ונבגים. הרוח זוכה עדיין להעדפתם של פרחים רבים, בייחוד עשבים (חיטה ושעורה, למשל). לשן־ הארי יש מצנח קטנטן הנתפס ברוח הקלה, וגם כנפיו דמויות המסוק של זרע השקמה עושות עבודה לא רעה. לצמחים המשתמשים ברוח לשם האבקה, וגם לשם הפצת זרעים, אין כל צורך למשוך אליהם חיות או חרקים, ולכן הם אינם טורחים לגדל פרחים גדולים וראוותניים. הם חוסכים אנרגיה באמצעות שמירה על עלי כותרת קטנים ונסתרים.
קבוצה חדשה וחשובה של צמחים התפתחה במהלך תור הקרטיקון: החד־פסיגיים. בניגוד לרוב הצמחים האחרים (הנקראים דו־פסיגיים), הם הגו תרגיל מבריק: במקום שצמיחה חדשה תתווסף לקצות העלים - נצריהם הירוקים והצעירים ביותר של עצי מחט נמצאים תמיד בקצותיו של כל ענף - עליהם של החד־פסיגיים צומחים כלפי מעלה מתוך ניצן אחד, מוטמן בדרך כלל. המבנה החדש זכה להצלחה מידית, משום שכך גם אם עלי הצמח כורסמו על ידי דינוזאור חולף, הוא לא איבד את צמיחתו החדשה ביותר, שכן זו הוחבאה בבטחה בתחתית.
העשבים החד־פסיגיים משתמשים במבנה זה כדי להתאושש במהירות לאחר שלוחכו על ידי בעלי חיים. למעשה עשבים רבים "מרוצים" שמלחכים אותם: כך מתחזקים גבעוליהם, בלי שפוטנציאל הצמיחה המחודשת שלהם נפגע, שכן הניצן הקודקודי, ניצן הצמיחה, נשאר תמיד חבוי מתחת לאדמה, רחוק מכל סכנה.
מבנה זה הצליח עד כדי כך, שערבות העשב על פני כדור הארץ כיסו שטח המשתווה בגודלו לזה שכיסו שאר סוגי הצמחים והעצים גם יחד. יתרה מכך, עד סוף תור הקרטיקון התפתח סוג חדש לחלוטין של עץ. בניגוד לציקסיים ולעצי המחט הקדמונים, עצי הדקל החד־פסיגיים צומחים מתוך ניצן בראש גזע עבה ומקושׂקשׂ. כיום מצוי מגוון של יותר מ־ 2,600 עצי דקל.
מאובני הדקלים העתיקים ביותר - של דקל הניפָּה - מתוארכים ל־ 112 מיליון שנה לפני זמננו. 3 הם מיוחדים משום שגזעיהם ושורשיהם שקועים בתוך ביצות או גדות נהר בוציות. דרכם להפיץ את עצמם יחידה במינה: הם שוחים. עצים אלה נקשרים זה אל זה בשורשיהם ותוך שימוש בכוח הגלים והמים הם משתחררים והופכים לאיים צפים המסוגלים לשאת מטען: קבוצות קטנות של בעלי חיים המשתמשים בהם כרפסודות להשטה ממקום למקום.
חרף ההשקעה הרבה במחקר של המאובנים ובייחוסם הגנטי של הצמחים והעצים המודרניים בימינו, חלקים רבים עדיין חסרים בפאזל שהיה ועודנו "התעלומה הבזויה" של דארווין.
והנה עוד תעלומה: מהיכן הגיעו הציפורים? הרמן פון מאייר, צייד מאובנים גרמני, חשב כי מצא את התשובה בשנת 1861 , כשהכריז על גילויה של מה שלטענתו היתה הציפור הראשונה אי־פעם. הוא קרא לה אַרכֵיאוֹפּטֶריקס (archaeopteryx). היא היתה בערך בגודלו של עורב זנבתן מודרני, והיתה ללא ספק דמוית ציפור. נוצותיה היו מסודרות בתצורה אווירודינמית המאפשרת מעוף, בדיוק כמו אצל הציפורים המודרניות. היו לה אפילו טפרים כשל ציפור על רגליה, ועצם בריח דמוית .Y המאובן של פון מאייר הוא בן כ־ 140 מיליון שנים, בערך מן התקופה שבה החלו לפרוח הפרחים הראשונים.
מאז נתגלו עוד עשרה פריטים של ארכיאופטריקס באזור זוֹלנהוֹפֶן שבגרמניה. אך שנים רבות נותרה התעלומה בעינה: מה היה מוצאם של אותם יצורים, וכיצד למדו לעוף? החידה הזו היתה כה מבלבלת, שהם הועברו לקבוצה נפרדת משלהם, לא זוחלים כמו הדינוזאורים ולא יונקים כמו האדם. ובכן, הן היו ציפורים.
ואז, לפני כשלושים שנה, החל להתבהר פתרון החידה. הפליאונטולוג האמריקני ג'ון אוסטרום היה הפרופסור הממונה על אוסף המאובנים המרשים שהחל אצל האספן האמריקני התחרותי עתניאל מארש (ראו עמוד 56) ונשמר כיום במוזיאון פיבודי לתולדות הטבע בקיימברידג', מסצ'וסטס. אוסטרום היה משוכנע כי הדינוזאורים היו יותר ציפורים מאשר זוחלים, וב־ 1964 גילה בדרום מונטנה כמה מאות דוגמאות למאובן מיוחד מאוד - הדֶיינוֹניכוּס (deinonychus) . זה היה יצור מעורר אימה, רוצח פעיל ונמרץ, שכונה עוף דורס. כדי ללכוד את טרפו דקר אותו למוות בעזרת הטפרים האימתניים שעל רגליו האחוריות. זנבו החזק סייע לשיווי המשקל, ליכולת סיבוב משופרת ולכוח לקפוץ, לרוץ ולבעוט בטרפו ללא רחם.
קודם לכן היה נהוג לחשוב שהדינוזאורים היו כבדי צעד, בשל ממדיהם העצומים, אך מאובן זה הראה כי לפחות כמה מהם היו מהירי תנועה. וככל הנראה בעלי דם חם, שכן רק כך היתה יכולה להיות להם די אנרגיה. אך האם היו מהירים דיי ם כדי להמריא השמימה? התעופה כבר עברה כמה שלבים אבולוציוניים: תחילה היו אלה השפיריות, ולאחר מכן שכללו את האמנות הזו זוחלים כמו הפטרוזאור. אך אף לא אחד מהם לא השתמש בהמצאה גאונית כמו נוצות, הסימן המובהק של הציפורים בימינו.
בשנת 1970 חזר אוסטרום אל הרעיון שלפיו הארכיאופטריקס היה מאובן הציפור הידוע הראשון. הוא גילה כי שורשי כף הרגל הגמישים ברגליו הקדמיות של הדיינוניכוס, שהיה מסוגל לנוע גם הצדה וגם קדימה ואחורה, היו בעלי אותו מבנה בדיוק כמו זה שמצא בבדיקה נוספת של הארכיאופטריקס. ב־ 1976 העלה טענה מדהימה: שציפורים הן צאצאים חיים של הדינוזאורים. במשך שנים פטרו את רעיונותיו בביטול כמעניינים אך תימהוניים - אחרי ככלות הכול, הדינוזאורים נכחדו לפני יותר מ־ 65 מיליון שנה. עד שתימצא ראיה מוצקה, למשל, שלדינוזאורים היו נוצות, הציפורים ייאלצו להישאר תלויות בין שמים לארץ, ומוצאן יישאר מסתורי, נפרד ובלתי ידוע.
בראשית שנות ה־ 90 של המאה העשרים מצאו מומחים למאובנים את מה שנחשבת ככל הנראה לתגלית המאובנים החשובה ביותר מעולם. במחוז לְיַאוּנינג שבקצה הצפון־מזרחי של סין נחשף בחפירותיהם מה שזכה לכינוי "פומפיי של הדינוזאורים" - מיליונים של צמחים, חרקים, רכיכות, דגים, צפרדעים, צבים, לטאות, יונקים, ציפורים ודינוזאורים. כל היצורים הללו נחנקו ונקברו במהירות במבול של אפר געשי ואבק בעקבות התפרצותו האדירה, לפני 130 מיליון שנה, של הר געש סמוך. הם עמדו וליחכו על שפת המים, ולא היה להם שום סיכוי להינצל. הם נקברו מהר כל כך שאפילו החמצן מן האוויר נשאר בחוץ, וכך השתמרו, על רקמותיהם הרכות, עד לגילוים לפני שנים ספורות.
ב־ 1995 הכריזו מדענים סינים כי הוציאו מן החפירות מאובן המוכיח חד־משמעית כי לחלק מהדינוזאורים אכן היו נוצות דמויות פלומה. הסינוֹזָאוּרוֹפּטֶריקס (sinosauropteryx) הרעיש את העולם. היה זה דינוזאור דו־רגלי קטן, מטר וחצי אורכו, בעל לסתות ושיניים פחוסות כשל דינוזאורים אוכלי בשר.
היו לו טפרים על אצבעותיו, וגפיו האחוריות מלמדות כי ככל הנראה רץ מהר. סוף סוף היה נראה שנפתרה חידת מוצאן של הציפורים. אכן, הן השלוחה האחרונה ששרדה ממשפחת הדינוזאורים. אך עדיין נותרו כמה שאלות ללא מענה. נוצותיו של הסינוזאורופטריקס לא הראו כל סימן לאווירודינמיקה הנדרשת כדי להרים גוף אל האוויר. הוא לא יכול היה לעוף.
אם כך, למה שימשו נוצותיו? המומחים החלו לחשוב כי אולי הנוצות לא נועדו במקורן לשמש כציוד תעופה. אולי רק לאחר מכן, בעקבות צירוף מקרים מוזר, הותאמו למטרה זו. ייתכן כי דינוזאורים קטנים פיתחו נוצות כדרך לשמור על חום - מעין מערכת בידוד.
כיום סבורים כי הנוצות היו מאפיין נפוץ בכל סוגי הדינוזאורים. הסיבה לכך שרק עתה נשפך אור על סוגיה זו היא שנוצות אינן משתמרות בדרך כלל במאובנים.
ציפורי דינוזאורים רבות התגלו עד עתה באוצר הבלום של המאובנים והעצמות בסין. אחד המפורסמים שבהם הוא דֵייב, העוף הדורס הפלומתי, שנחשף בשנת 2000 . הוא היה מכוסה מראשו ועד זנבו במעטה של נוצות דקות, אלא שהן לא נועדו לצורכי תעופה.
חלקה האחרון של חידת הציפורים עדיין לא נפתר. כיצד ומתי הן התאימו את הנוצות המבוֹדדות שלהן לכדי כנפיים המיועדות לתעופה? האם קפצו מן העצים לאחר שאיתרו ארוחה טעימה מגבוה, והסתערו מטה כדי לחטוף את טרפן? או שמא רצו על פני הקרקע, אולי בניסיון לברוח מאיזו חיית פרא רעבה, ואז החלו לרפרף כלפי מעלה לעבר חוף מבטחים? איש איננו יודע בוודאות, אם כי מאובן של דורס זעיר, שנמצא לאחרונה ב"פומפיי" הסינית, מחזק את תיאוריית "מלמעלה למטה", משום שיש לו נוצות מהסוג המתאים לתעופה וגם טפרים מהסוג המתאים לטיפוס על עצים. אך כיצד ומתי בדיוק התפתחו נוצות התעופה שלו - זו עדיין תעלומה, שתשובותיה טמונות ככל הנראה אי־שם בסלעים, מחכה שיגלו אותן.
אנו עומדים כעת במרחק של כ־ 100 מיליון שנים מימינו, כלומר השעה היא בערך 23:20 בשעון 24 השעות שלנו, וסוף סוף אנו מתחילים לראות סימני ציוויליזציה ראשונים. לא ציוויליזציות אנושיות, אלא ציוויליזציות של חרקים בדמותם של צרעות ושל צאצאיהן, הדבורים והנמלים. היו גם טרמיטים, ענף שונה לגמרי של החיים, הקשורים לחיפושיות. מיצורים אלה התפתחו דרכי חיים חדשות ומתקדמות יותר, שהפכו להיות אבות־הטיפוס של כל התרבויות שהתפתחו לאחר מכן על פני כדור הארץ.
הצרעות הגיעו יחד עם הדינוזאורים הראשונים, אי־שם בתור היורה (לפני 145-200 מיליון שנה), אף שהתפתחו מהר יותר לאחר הופעתם של הפרחים בקרטיקון התחתון. צרעות רבות חיו לבד, אך חלקן פיתחו הרגלים חברתיים פשוטים, שהתבלטו יותר אצל הדבורים והנמלים.
נייר יוצר לראשונה על ידי צרעות חברתיות לפני עשרות, אם לא מאות, מיליוני שנים. מלכת הצרעות מעבירה את החורף בתרדמת, ובראשית האביב יוצאת כדי למצוא אתר קינון הולם. היא בונה קן מנייר, ומשתמשת לשם כך בסיבי עץ שאותם היא מרככת באמצעות לעיסתם וערבובם בריר שבפיה. הנייר שהיא מייצרת משמש לבניית תאים בתוך הכוורת, ובכל אחד מהם שוכנת ביצה הגדלה להיות צרעה פועלת ממין נקבה. לאחר הבקיעה, משלימות הפועלות את מלאכת בנייתו של יתר הקן במקום המלכה.
לבד מהתחלת בנייתה של המושבה אין למלכת הצרעות מעמד מיוחד בקבוצה, ולכן המושבות הללו הן רק צורות בסיסיות ביותר של חברת חרקים מאורגנת. הדבורים, צאצאיותיהן של הצרעות, הופיעו במקביל לפרחים הראשונים. הן עברו מזלילת חרקים אחרים לתפריט של אבקנים וצוף. כ־ 20,000 מינים שונים של דבורים חיים כיום. חלקם - בעיקר דבורי הדבש, דבורת הבוּמבוּס והדבורים חסרות העוקץ - בנו קבוצות חברתיות מאוד, המספקות הצצה עמוקה אל אופן פעולתה של הציוויליזציה בטבע.
להיות חברתי (eusocial) פירושו להשתייך לקבוצה של יצורים חיים המחלקים את המשימות בינם לבין עצמם. הם מעבירים ידע ולימוד מדור לדור, משגיחים על צאצאיהם ובנסיבות מסוימות אפילו מקריבים את חייהם לטובת הקבוצה. זמן רב נחשבו מאפיינים אלה כייחודיים למין האנושי בתקופה שבה התארגן לראשונה בשבטים ואחר כך בערים ובמדינות. אך כפי שיעיד כל כוורן - אין זה כך.
מלכות הדבורים שולטות ללא עוררין על קבוצה של דבורים ממין זכר ופועלות עקרות ממין נקבה. הדבורים מתקשרות זו עם זו באמצעות שפת הריקוד. כשהן חוזרות לכוורותיהן, הן רוקדות כדי ליידע את האחרות היכן נמצאים מקורות מזון טובים. "ריקוד המעגל" פירושו שהמזון נמצא ברדיוס של חמישים מטרים מן הכוורת. "ריקוד השמיניות", שיכול להיות אופקי או אנכי, מספק פרטים הן על המרחק והן על הכיוון של מקור המזון שאותר. "ריקוד העוויתות" משמש את הדבורים כדי להחליט אם להגדיל או להפחית את כמות איסוף המזון שעליהן לבצע, על פי סך דרישותיה של הכוורת.
הדבורים מתקדמות מאוד מבחינה חברתית, והן אפילו עורכות הצבעה על סוגיות קריטיות, למשל העתקת הכוורת. מדי שנה באביב יוצאות כמחצית מן הדבורים יחד עם המלכה כדי להקים מושבה חדשה במקום אחר, ומשאירות מאחוריהן כמה מלכות פוטנציאליות שמתחרות בינן לבין עצמן על השליטה בקן הקיים. אך היכן ימקמו המהגרות את קנן החדש? קבלת ההחלטה הנכונה בסוגיה זו היא מכרעת לרווחתן העתידית של הדבורים. הקן אינו יכול להיות חשוף לציפורים טורפות, מרוחק מדי ממקורות מזון טובים, או מוּעד להצפה או להתעופפות ברוח.
בדרך כלל יזהו הדבורים עד עשרים אתרים אפשריים בתוך אזור של מאה קילומטרים רבועים, ובכ־ 90 אחוזים מהמקרים נראה שהן בוחרות את המקום הטוב ביותר. שיטת קבלת ההחלטות שלהן מרשימה ביעילותה. לכל דבורה יש הזדמנות להצביע, וכך זוכה המושבה במיטב הסיכויים לקבל את ההחלטה הנכונה באשר להישרדותה העתידית. כחמישה אחוזים מן הדבורים יוצאות לסיור כדי למצוא את האתרים העתידיים, ומדווחות על מיקומו של כל אחד מהם לשאר הקהילה באמצעות ריקודיהן השונים. לאחר מכן בודקות דבורים אחרות את האתרים הללו, שבות לקניהן ורוקדות ריקוד ארוך ונחוש יותר בכיוון האתר הטוב ביותר לדעתן. לאחר כשבועיים, האתר שזכה לריקוד הנמרץ ביותר מוכרז כמנצח. 4 הדבורים, שהצביעו ברגליים, נוהרות אליו בנחיליהן.
הדבורים לא היו הציוויליזציות המרשימות היחידות שהחלו להתפתח באותה התקופה. הנמלים שייכות אף הן למשפחתן של דבורי הדבש: מאובן הנמלה הקדום ביותר שהתגלה עד היום הוא פריט לכוד בתוך ענבר, שגילו מוערך ביותר מ־ 80 מיליון שנה. הציוויליזציה שלהן כללה את בתי הספר הראשונים על פני כדור הארץ, משהו שנראה כמו תחילתה של עבדות, ואפילו ניסיון משונה להתנהג כמו סוג מוקדם של מחשב.
יש נקודות דמיון רבות בין קני נמלים לבין כוורות של דבורי דבש, אך הנמלים אינן רוקדות. הן מתקשרות באמצעות פרומונים, חומרים שנמלים אחרות יכולות להריח. כאשר נמלה מוצאת מזון, היא משאירה שובל של ריח על האדמה לאורך כל מסלולה הביתה, כדי להנחות אחרות אל מקורו. לאחר מכן היא מוצאת את הדרך בחזרה באמצעות שינון נקודות ציון מסוימות, לא פעם תוך הסתמכות על מיקומה של השמש. כאשר הנמלים האחרות הולכות בעקבות הנתיב הראשון, כל אחת מהן משאירה ריח, עד שמקור המזון מוצה לחלוטין. ברגע שהנמלים מפסיקות להשאיר ניחוח, הריח מתפוגג, והנתיב אובד לנצח.
ריחן של נמלים מסמן גם דברים אחרים. למשל, נמלה נמעכת, משאירה על ערש דווי ריח השולח אזהרה ליתר הנמלים שבאזור, ומכניס אותן להתרוצצות מבוהלת בניסיון חפוז להימנע מגורל דומה. הנמלים מערבבות פרומונים במזונן כדי שיוכלו להעביר הלאה מסרים אלה לאלה, בענייני בריאות ותזונה. הן יכולות אפילו להזדהות באמצעות ריחות, כמשתייכות לקבוצות או לקסטות שונות בתוך הקן, שכל אחת מהן אחראית לפעילויות מסוימות בציוויליזציה. המלכה מייצרת פרומון מסוים, שבלעדיו יתחילו הפועלות לטפח מלכה חדשה. הוא משמש כאמצעי בטיחות למקרה שהמלכה מתה.
הנמלים היו גם היצורים הראשונים הידועים לנו שלמדו ללמד אלה את אלה. כשנמלה צעירה יוצאת למסעה הראשון מחוץ לקן, נמלה מבוגרת יותר מנחילה לה את אמנות מציאת המזון והבאתו. החונכות מאטות את התקדמותן כדי לאפשר לתלמידות לעמוד בקצב, ומאיצות כאשר התלמידות קרבות (התנהגות זו נצפתה במין Temnothorax albipennis). הן ידועות כמי שמתחברות זו לזו ומגשרות על רווחים כדי ליצור שרשראות, ובכך מאפשרות לנמלים אחרות לטפס לראש נחלי מים כמו צבא על גשר פונטון נייד.
גאונותה של עבודת הצוות של הנמלים כמעט שאיננה יודעת גבולות. הנמלים האורגות בונות קנים בעצים באמצעות הצמדת עלים. הנמלים גוזרות העלים הן גננות. הן אוגרות עלים ומזינות בהם פטרייה מיוחדת הגדלה בגינות בתוך קניהן. לאחר מכן, כאשר הפטרייה מוכנה לאכילה, הנמלים ניזונות ממנה. לנמלים במדבר הסהרה יש מערכת מופלאה למציאת דרכן בחזרה הביתה בתוואי נוף שאין בו נקודות ציון. נראה כי הן מצליחות לשנן את מספר הצעדים שעשו, וכך, כשהן מסתובבות הן משחזרות כל צעד בקפידה ומוצאות את דרכן בחזרה הביתה.
אך בעולם הנמלים, ממש כמו בעולם בני האדם, יש גבולות לעבודת צוות. יש מינים המתקיימים מתקיפת מושבות אחרות ומחוללים קרבות אדירים. מלחמות נמלים ענקיות יכולות לפרוץ בין מושבות שונות, ולפעמים הן מותירות אחריהן אלפי חללים בשדה הקרב. המנצחות לוקחות שלל בדמות ביצים וזחלים ומגדלות אותם כדי שיהיו עובדות ושפחות שלהן. הנמלים האמזונות אינן מסוגלות להאכיל את עצמן, והן מסתמכות לחלוטין על נמלים שבויות שמטפלות בהן ומשרתות אותן.
הטרמיטים התפתחו במקביל לדינוזאורים במהלך תור היורה - גילם של הקנים המאובנים עשוי להגיע ל־ 200 מיליון שנה, כך סבורים - ומספרם הלך וגדל מתור הקרטיקון ואילך. יצורים אלה יכולים ליצור את המיקרו ערים הגדולות ביותר. הטרמיטים חיים בדרך כלל במושבות המונות כמה מיליוני פרטים. קן טרמיטים הוא מונרכיה, שבה שולט מלך ולצדו מלכה אחת או כמה מלכות. מלכה הרה מסוגלת להטיל כמה אלפי ביצים ביום. היא גדלה )אורכה עשוי להגיע עד עשרה סנטימטרים( עד כדי כך שלא פעם איננה מסוגלת לזוז. אם היא זקוקה למרחב, אלפי טרמיטים פועלים מרימים אותה ודוחקים אותה אל תוך תא שנבנה זה עתה. בתמורה, היא גומלת להם בסוג מיוחד של חלב.
לטרמיטים פועלים יש כמה תפקידים חשובים. הם מחפשים אוכל, יוצרים אזורי אחסון, מתחזקים את הקן ומגִנים על הממלכה מפני תקיפה. הם גם משמשים כצידניות מהלכות. הם הטרמיטים היחידים בכל הממלכה המסוגלים לעכל מזון צמחוני, ולאחר מכן הם מעבירים אותו אל האחרים, אם מפיהם ואם מישבניהם. הטיפול בזולת והזנתו הם סימני האיכות של כל ציוויליזציה מתקדמת.
העובדים בונים את קניהם באמצעות שילוב של אדמה, עץ לעוס, ריר וגללים - תערובת שאיננה שונה מאוד מן החומר שבו השתמש האדם כדי לבנות את בקתותיו ובתיו הראשונים לפני יותר מ־ 8,000 שנה. הקירות האלה עמידים במיוחד, ויכולים להתנשא לעתים לגובה של אוטובוס דו־קומתי. העולם הזה משלב בתוכו לא מעט מהאמצעים שהייתם מצפים לראות בחברה מתקדמת, ובהם מיזוג אוויר (הודות למנהרות מיוחדות המווסתות את הטמפרטורה), מערכות לאגירת מים וגני פטריות. הפטריות מספקות מזון לטרמיטים; בתמורה, מפיצים הטרמיטים נבגים בגלליהם.
הטרמיטים החיילים הודפים את התקפותיהם של אויביהם הגרועים ביותר - הנמלים. למקצתם יש לסתות גדולות כל כך, שהם אינם יכולים להאכיל את עצמם, ולכן עובדים אחרים מטפלים בהם. הם מגנים על הקן באמצעות התזת רעל מראשם. אחרים משתמשים בראשם הגדול כדי לחסום מנהרות צרות מפני תקיפת נמלים - חלופת הטרמיטים לדלת כבדה נעולה. כאשר הם מותקפים, מסתדרים גדודי מילואים של טרמיטים חיילים בטור מאחורי החייל הקדמי. כשחייל נהרג, חייל אחר תופס מיד את מקומו. אם הנמלים מצליחות לפרוץ את הקן, החיילים יסתדרו בשורה ויירו לעברן נוזל רעיל בשעה שאחרים מתקנים את הפרצה מאחוריהן. ברגע שהחור מתמלא, אין למגנים האמיצים שמלפנים כל נתיב מילוט: נגזר עליהם למות למען האחרים, אך סביר כי מאמציהם הצילו את הקן מפני השמדה בידי נמלים למקבילה מן ההיסטוריה האנושית.
ציוויליזציות של טרמיטים מפגינות רמות גבוהות מאוד של תבונה קולקטיבית. טרמיטי המצפן בונים קנים גבוהים הפונים צפונה־דרומה, כדי לסייע להנעת זרמי אוויר חם דרך רשת המנהרות המורכבת שלהם, משום שוויסות הטמפרטורה חיוני להקמתם התקינה של גני הפטריות ההולכים וגדלים שלהם.
סיפורם של החרקים המתורבתים כמעט שאיננו מוזכר בדברי ימי העולם, אך עולמותיהם עדיין ממשיכים להתנהל סביבנו, ויש להם השלכות חשובות. לפעמים הם בשליטתה של האנושות - דבורים מאביקות את מטעינו ונותנות לנו דבש - ולפעמים הם גורמים לבני האדם טרדה ומצוקה.
המדענים רואים בטרמיטים מקור לאספקת אנרגיה עתידית בשל תהליך ההתססה היעיל שלהם, המסוגל להפיק עד שני ליטרים של מימן מדף נייר. עם זאת, הם יכולים גם להתחפר עמוק בתוך מבנה עץ ולהפיל בניינים שלמים. יהיה המוניטין הנוכחי שלהם אשר יהיה, יכולותיהם של היצורים האלה להתארגנות, לחשיבה תבונית ולהקרבה עצמית לטובת בני מינם - אלה הם עמודי התווך של מה שנקרא בפינו, בני האדם, ציוויליזציה.
בלחיצה על הרשמה אני מסכים לקבל מידע שיווקי, מבצעים והטבות באמצעות דוא"ל ו/או הודעות SMS ומסכים לתנאי השימוש
FOLLOW
