כל המידע הנחוץ לביקור בלתי נשכח

אתרים היסטוריים: כנסיית אסינו והפרסקאות המפורסמים, המיקום המדהים של טירת איוס אילריון, מנזר קיקוס המכובד, כנסיית המנזר הגותית בלפאיס

פלאי הארכיאולוגיה: שרידים יווניים ורומיים בקוריון, העיר העתיקה של סלאמיס, הקברים בטמאסוס

מוזיאונים המציגים את האמנויות המגוונות של ״אי אפרודיטה״: מוזיאון פיירידס בלרנקה, ומוזיאון קפריסין המרתק בניקוסיה

קו החוף היפהפה: חופי הרחצה החוליים של איה נאפה, חצי האי אקמאס הפראי, תצורות הסלע המרהיבות במקום הולדתה של אפרודיטה

מדריכי הכיס של ברליץ הם מדריכי הנסיעות הנמכרים ביותר בעולם. מידות המדריכים: 10.5X14.5 ס"מ והם אכן נכנסים לרוב הכיסים. במדריכים מידע רב וחיוני למטיילים. כריכות המדריכים (כריכה רכה בלמינציה איכותית) נפתחות ועל חלקן הפנימי הכפול פרושות מפות מפורטות של העיר או המדינה.

במדריכים תוכלו למצוא את הפרקים הבאים: עשר האטרקציות המובילות, הקדמה, קצת היסטוריה, מה לראות, מה לעשות, לאכול בחוץ, מידע שימושי למטייל, מלונות ומסעדות מומלצים, על היהודים בעיר או במדינה, מפתח שמות ורשימת נושאים הנסקרים בקצרה בין עמודי הספר. גרפיקה צבעונית מייחדת כל פרק ופרק ומאפשרת לכם למצוא במהירות את מבוקשכם.

עורך המהדורה האנגלית: טוני האלידיי

תרגום עריכה והתאמה למטייל הישראלי: רותי קינן.

אתר האינטרנט של ברליץ: www.berlitzpublishing.com

קפריסין

עושרה של קפריסין בעת העתיקה היה בזכות מרבצי הנחושת, ועובדה היסטורית זו מובאת ברמיזה בצבעי הדגל של הרפובליקה היום. בימינו, המשאב הטבעי החשוב ביותר של קפריסין הוא השמש - לפחות 340 יום בשנה של שמש מאירה ומלטפת. ואולם, ״האי של אפרודיטה״ נהג לעתים בחוסר זהירות בכל הקשור לניצול ושימור החופים שבורכו בכל אותה שמש.

רבים מאתרי הנופש גדולים מדי ביחס לשטח הפנוי, וחסרים אופי היסטורי ותרבותי. המאבק לשמירה על החופים שעדיין לא נפגעו מתנופת הבנייה נמצא בעיצומו. יופיו של האי גלוי לעין מכל נקודה, ובמרחק קצר מהחוף לעבר פנים הארץ אפשר למצוא אינספור כפרים עתיקים, וכרמים הפרוסים על רכסי הרים מסולעים שהם מקומות מפלט נהדרים. לאי היסטובת ארוכה ומפותלת, שתחילתה בתקופת האבן, וממשיכה עם היוונים, הפרסים, הרומאים, הביזנטים, הצלבנים, הטורקים והבריטים.

אחד הזיכרונות הטובים ביותר שתישאו עמכם לאחר ביקור באי הוא ללא ספק האנשים הידידותיים ומכניסי האורחים - הן הקפריסאים־היוונים והן הקפריסאים־הטורקים. למרות ההיסטוריה הסוערת בין היוונים והטורקים תושבי האי, טבעם הנעים ומזגם הנוח של תושבי האי הינו כניגוד ליריבות ביניהם. כידוע, האי נכבש על ידי הטורקים וחולק לשניים ב-1974.

בבת אחת הפכו כ-170,000 קפריסאים־יוונים לפליטים בארצם, ונאלצו להימלט לדרום האי. במקביל, כ-30,000 קפריסאים־טורקים עברו צפונה. האי עדיין מחולק, אך מאז 2003 המעבר בין שני צדי הגבול חופשי יותר.

אף כי היום קל יותר לבקר בצפון האי (שרק טורקיה מכירה בו כרפובליקה נפרדת), רוב התיירים בוחרים את החלק הדרומי הקפריסאי־יווני. לתיירים שחוצים את הגבול המפריד בין שני חלקי האי, הצפון מציע שטחי נוף פחות ממוסחרים, וכולל כמה חופי רחצה זכים ומגוון רב של צמחייה ובעלי חיים.

אנשים טובי מזג
למרות כל התהפוכות והמאורעות, הקפריסאים־היוונים שומרים על מאור פנים. היוונים ידועים כידידותיים ומכניסי אורחים מטבעם, אך נראה כאילו הקפריסאים־היוונים ידידותיים אף יותר. אם תבקשו מהבוצרים בכרם להצטלם, הם לא רק מתייצבים בשמחה מול המצלמה אלא אף ממלאים שקית גדולה בענבים, שיהיה לכם משהו לקחת לדרך.

כשמחמיאים לשף בפונדק על איכות השֶפְטַאלִיה (תבשיל בשר) ומפטפטים אתו על חיי הכפר, הוא יתעקש לא לקבל תשלום בעבור ארוחת הצהריים. כשמדברים עם אחד מזקני האי על מָקאריוֹס ותקופת ה-EOKA תיווכחו שהאיש פשוט הפליג בדיבורו ונתן למשפחתו להמתין לו כדי לדבר עם זר גמור. נדיר שתייר יעזוב את קפריסין בלי כמה סיפורים באמתחתו על נדיבותם של האנשים.

בתום הארוחה יוגשו לשלוחן קפה וליקר (גם כשהוא זיוָוניָה הצורבת את הגרון), הם יהיו על חשבון הבית, ואין זה תרגיל שיווקי אלא הכנסת האורחים החביבה של הקפריסאים. תוכלו לשמוע יותר מפעם אחת את המשפט, ״זהו המנהג אצלנו.״ אין צורך להגיע לכפר הררי נידח כדי לזכות בהכנסת אורחים שכזו, אך ברור שיש סיכוי נמוך יותר למצוא את החמימות הזאת בכל אותן מלכודות תיירים מובהקות.

לעליצות הסוחפת חוברת אצילות חפה מכל אותם גינונים מיותרים. הבריטים רוצים להאמין שנוכחותם באי במאה השנים האחרונות אחראית לכך לפחות במידה מסוימת, וככל שהדבר נוגע לנימוסי המשטרה וליושר השקול של פקידי הממשל, אולי הצדק עמם. אך נראה כי האדיבות של הקפריסאים ככלל היא תכונת אופי הטבועה עמוק בטבעם.

יחסים בעייתיים
סוגיית האי החצוי בעלת משקל בקרב הקפריסאים. פליטים קפריסאים־יוונים מהצפון נוטים להגיב בעצב יותר מאשר בכעס. כאקט של נוסטלגיה, מסעדות וחנויות בלרנקה או בלימסול עשויות לשאת שמות של הבתים האבודים בפמגוסטה, קריניה או בלפאיס.

למרבה הצער, בשל מיקומו הגיאוגרפי, קפריסין היה תמיד קורבן למבקרים לא רצויים. לא די שמשך אליו פירטים פניקים ואשורים, וכובשים ממצרים, פרס, יוון וטורקיה, האי היה טרף קל גם לצלבנים הצרפתים ולסוחרי ונציה וגנואה. האי היה קלף מיקוח בימיה האחרונים של האימפריה הבריטית. בספרו לימונים מרים מגלה לורנס דארל, ששהה תקופה ארוכה בקפריסין כמורה וכפקיד קולוניאלי, עד כמה שתלטנים היו אפילו המשקיפים הבריטים בעלי הכוונות הטובות ביותר בשנות ה-50.

האטרקציות שבתוך האי
לתייר של היום שרידי העבר הם רק עוד סיבה טובה לבוא ולבקר באי. אפשר לראות כאן את המקדשים היווניים העתיקים של קוריון וסלאמיס, את הפסיפסים הרומיים הנהדרים של פאפוס, את הטירות שבנו הצלבנים בקולוסי ובהרי פנטדקילוס, ואת המנזרים והכנסיות הביזנטיים של הרי הטרודוס.

קפריסין ניחנה גם בנופי טבע יפהפיים. בעוד שאתרי הנופש הפזורים לאורך חופי הרחצה מחזרים אחר נופשים הסוגדים לרביצה בשמש, קו החוף, בעיקר בחצי האי אקמאס, מציע גם נופים של צוקים מסולעים ומערות סחופות גלים שימצאו חן בעיני נפש רומנטית, או סתם שוחרי מקומות נידחים. בחלקה הפנימי של הארץ, הרי הטרודוס מציעים הרפתקה ירוקה ופראית הכוללת דרכים מפותלות ויערות סבוכים.

כנסיות ביזנטיות זעירות משובצות כאבני־חן בנוף הבתולי, ונראות כסוד השמור מזה דורות בקרב המאמינים שלהן בלבד. היום, עשר מתוכן נמצאות ברשימת האתרים השמורים של אונסקו, וטיול בקפריסין לא יהיה מושלם בלי לבקר לפחות באחת מהן.

במישורי פנים הארץ, בין כרמי זיתים ופרדסי הדרים, מתערסלים כפרים שנֶגע התיירים עדיין לא השחית אותם, וכבשים ועזים רועים בין שרידים עתיקים. גפנים מטפסות על מדרונות הגבעות שטופות השמש וברושים תוחמים מנזרים והריסות של מבצרים נטושים. חיי הכפר בקפריסין מתנהלים בקצב רגוע.