עולם של שפע

השגת השפע היא האתגר האדיר של האנושות
קראו את הספר ותראו כיצד זה קורה

משחר ההיסטוריה היו חייהם של קומץ בני–מזל מנוגדים לחלוטין לחייהם של הרוב, שהיו קשים ודלים. ההיגיון הפשוט אומר שזהו פער בלתי ניתן לסגירה. אבל במפתיע, האמת היא שפער זה הולך ונסגר - במהירות.

בספרם עולם של שפע מתארים פיטר דיאמנדיס, יזם בתחום החלל וחלוץ בתחום החדשנות, וסטיבן קוטלר, כתב מדעי עטור פרסים, את החידושים המתקדמים ביותר בתחומי הבינה המלאכותית, הרובוטיקה, המִחשוב האינסופי, רשתות הפס הרחב, הייצור הדיגיטלי, הננו חומרים והביולוגיה הסינתטית.

חידושים אלה, וטכנולוגיות רבות אחרות שצומחות בקצב מסחרר, יצברו ב– 20 השנים הבאות הישגים משמעותיים, יותר מאלה שהושגו ב– 200 השנה שחלפו. בקרוב נוכל לענות על הצרכים הבסיסיים של כל גבר, אישה וילד על פני כדור הארץ, ואף יותר מכך. שפע לכול הוא בטווח השגה.

דיאמנדיס וקוטלר מחלקים את הצרכים האנושיים לקטיגוריות הבאות: מים, מזון, אנרגיה, שירותי בריאות, חינוך וחירות, ומציגים עשרות יזמים ומיזמים שמתקדמים בצעדי ענק:

טכנולוגיה שיכולה להפוך מים מזוהמים למי שתייה איכותיים במחיר פעוט; שירות רפואי זול באמצעות מכשיר כף יד, שיאפשר אבחון עצמי מהיר ואמין; חוות אנכיות שיחליפו את החקלאות המסורתית עם 80 אחוזים פחות אדמה, 90 אחוזים פחות מים, בלי חומרי הדברה בכלל ובלי עלויות הובלה.

בספר מרתק זה, שהוא תרופת–נגד לפסימיות של היום, המחברים מתארים ארבעה כוחות עולים: הטכנולוגיות המעריכיות, החדשנות בשיטת "עשה זאת בעצמך", הטכנו–פילנתרופים והמיליארד המתעורר.

דיאמנדיס וקוטלר בוחנים את השפעתם החיובית המדהימה של כוחות אלה, ובה–בעת מציבים מטרות מאתגרות לשינוי; משרטטים מפת דרכים אסטרטגית לממשלות, לתעשיות וליזמים ומעניקים לנו סיבות טובות להיות אופטימים.

"ספר מבריק שפותח לנו צוהר לעידן השפע הקרב, שיתפוס את מקומן של שנות דור של מחסור. זוהי תרופת-נגד לאי-הנחת והפסימיות של היום. ספר חובה."

ריי קורצוויל, ממציא, עתידן ומחבר הספר The Singularity is Near.

"ספר שהוא הוכחה לכך שהשילוב הנכון של טכנולוגיה, אנשים והון יכול להתמודד עם כל אתגר."

סר ריצ'רד ברנסון, יו"ר וירג'ין-גרופ

"ספר חשוב ביותר. דיאמנדיס וקוטלר מעניקים לנו הצצה מסנוורת לחדשנויות שבפתח – שיש להם חלק ביצירתן."

מט רידלי, מחבר הספר The Rational Optimist

"עולמנו מתמודד עם משברים רבים ושטוף בפסימיות. הספר עולם של שפע מסיט את השיח למסלול אחר ושופך אור על חדשנים מדעיים שמנסים לשפר את חיינו. התוצאה היא יותר מדיוֹקן של מוחות מבריקים – זוהי תזכורת לאינסוף האפשרויות לשיפור, שיעמדו לרשותנו אם נשתמש במאגרי האמפתיה והחוכמה שלנו."

אריאנה האפינגטון, יו"ר האפינגטון פוסט

"ספר נועז ורב עוצמה! עולם של שפע מראה לנו כיצד הפילנתרופים, החדשנים והיזמים מלאי הלהט של היום שזוכים להעצמה גדולה מאי-פעם, פועלים לפתרון האתגרים האדירים שעומדים לפני האנושות."

ג'ף סקול, מייסד משותף eBay; יו"ר Participant Productions

פיטר ה. דיאמנדיס - Peter H. Diamandis

פיטר דיאמנדיס הוא יו"ר ומנכ"ל X Prize Foundation, מייסד משותף ויו"ר אוניברסיטת הסינגולריות ומייסד משותף של האוניברסיטה הבינלאומית לחלל. הוא הקים עשרות חברות חלל והייטק.

דיאמנדיס הוא בעל תארים בביולוגיה מולקולרית ובהנדסת אווירונאוטיקה מ-MIT ותואר דוקטור לרפואה מבית-הספר לרפואה של אוניברסיטת הארוורד.

סטיבן קוטלר - Steven Kotler

סטיבן קוטלר - מאמריו של סטיבן קוטלר ראו אור ביותר מ-60 כתבי עת ועיתונים, לרבות ניו-יורק טיימס מגזין, Wired , Discover , Popular Science, GQ; קוטלר כותב בלוג קבוע למהדורה המקוונת של העיתון Psychology Today.

הערת המחברים | נקודת מבט היסטורית
אנו חיים בתקופה סוערת. די בהצצה מהירה בכותרות הראשיות כדי לחוש חוסר מנוחה. ההצפה התקשורתית הבלתי פוסקת שמאפיינת את חיינו בזמן האחרון אף אינה מאפשרת להימלט מכותרות אלה.

אם לא די בכך, האבולוציה עיצבה את המוח האנושי באופן שמבטיח את ערנותו לכל סכנה אפשרית. כפי שנראה בהמשך, השילוב הקטלני הזה משפיע עמוקות על תפיסתם של בני האדם: הוא בולם את היכולת לקלוט חדשות טובות.

הדבר מציב בפנינו אתגר לא פשוט, שכן ספר זה עוסק בחדשות טובות. מהותו של הספר היא בחינה של העובדות המוצקות, המדע, ההנדסה, המגמות החברתיות והכוחות הכלכליים שמשנים במהירות את עולמנו. עם זאת, איננו תמימים עד כדי כך שנחשוב שלא יהיו מהמורות בדרך. בחלקן יהיו אלה מהמורות גדולות: קריסות כלכליות, אסונות טבע, התקפות טרור. בזמנים קשים כאלה מושג השפע ייראה תלוש מהמציאות, זר ואפילו חסר היגיון, אבל מבט קצר בדברי ימי העולם יגלה שהקִדמה נמשכת בזמנים הטובים והרעים כאחד.

במאה העשרים, למשל, היינו עדים בעת ובעונה אחת להתקדמות אדירה ולטרגדיות נוראות. מגפת השפעת קטלה 50 מיליון איש ב־ 1918 ומלחמת העולם השנייה השמידה עוד 60 מיליון איש. היו גם אסונות כגון צונאמי, סופות הוריקן, רעידות אדמה, שרפות, שיטפונות ואפילו מכות ארבה. חרף הזעזועים האלה, נרשמה בתקופה זו גם ירידה של 90 אחוז בתמותת תינוקות, ירידה של 99 אחוז בתמותת יולדות ותוחלת החיים עלתה בכללה ביותר מ־ 100 אחוז.

בעשרים השנים האחרונות חוותה ארצות הברית תהפוכות כלכליות עצומות. ואף על פי כן גם אמריקאים מהשכבות העניות ביותר נהנים מגישה לטלפון, לטלוויזיה ולבית שימוש עם מכל הדחה - שלושה סוגי מותרות שגם העשירים ביותר לא העלו על דעתם בתחילת המאה הקודמת. למעשה, כפי שיתברר בהמשך, איכות החיים, כמעט על פי כל קנה מידה העומד לרשותנו, השתפרה במאה שעברה יותר מאי־פעם.

לכן, על אף שבוודאי צפויות לנו בדרכנו תקלות כואבות רבות, כפי שנדגים בהמשך, רמת החיים הגלובלית תמשיך להשתפר למרות סיפורי הזוועה הגודשים את הכותרות.

למה זה צריך לעניין אותנו
ספר זה עוסק בשיפור רמת החיים הגלובלית, ורמת החיים הזקוקה לקידום ולסיוע הרב ביותר היא זו של ארצות העולם המתפתח. אבל אנחנו הרי חיים בעולם המפותח, אז למה זה צריך לעניין אותנו? הרי יש לנו די בעיות להתמודד איתן. שיעורי האבטלה ושיעור עיקולי הבתים בארצות הברית מרקיעי שחקים, ולכן - אם נתעלם לרגע מהמניעים ההומניטריים - האם באמת עלינו לבזבז את זמננו בפעולה למען שפע עולמי?

התשובה בקצרה היא, כן. חלפו הימים שבהם חיינו מבודדים מאחרים. בעולם של היום, מה שקורה "שם" משפיע על מה שקורה "כאן". מגפות מתעלמות מגבולות, ארגוני טרור פועלים בתפרושת גלובלית והתפוצצות אוכלוסין היא בעיה משותפת לכולם. מהי הדרך הטובה ביותר לפתרון הסוגיות האלה? העלאת רמת החיים בעולם.

מחקרים מראים שככל שמדינה היא עשירה יותר, ככל שרמות החינוך ושירותי הבריאות שלה גבוהות יותר, כך פוחתות רמת האלימות ורמת אי־השקט בקרב תושביה, ופוחתים הסיכויים שאי־השקט יתפשט מעבר לגבולותיה. לכן ממשלות יציבות ערוכות יותר לבלום את התפשטותן של מחלות זיהומיות ולמנוע את הפיכתן למגפה גלובלית.

ויש גם ערך מוסף: קיים מתאם ישיר בין איכות החיים לבין שיעורי הצמיחה של האוכלוסייה, כי ככל שאיכות החיים עולה, יורדת תמותת הילודים. ובעולמנו המקושר והמרושת, פתרון בעיות במקום אחד מביא לפתרונן גם בכל מקום אחר.

יתר על כן, הכלי הנפלא ביותר שעומד לרשותנו בהתמודדות עם האתגרים הכבירים הוא המוח האנושי. מהפכת המידע והתקשורת שמתרחשת היום מתפשטת במהירות על פני כדור הארץ. בשמונה השנים הבאות יתחברו לרשת המקוונת שלושה מיליארדי משתמשים חדשים. הם יצטרפו לדיון הגלובלי ויתרמו לכלכלה הגלובלית. הרעיונות שהם יעלו - שעד כה לא היו נגישים לנו - יביאו בעקבותיהם תגליות, המצאות ומוצרים חדשים שכולנו נהנה מהם.

שיתוף פעולה בין שני מוחות
פיטר וסטיבן נפגשו לראשונה בשנת 2000 , בעקבות מאמר על עמותת X PRIZE שפרסם סטיבן בירחון GQ . סגנון הכתיבה של סטיבן מצא חן בעיני פיטר והוא הציע לו לכתוב במשותף ספר על שפע. פיטר הגה את העיקרון המנחה הזה לאחר שהקים את עמותת X PRIZE ואת אוניברסיטת הסינגולריות, ובעקבות מחקריו על חדשנות ועל טכנולוגיות מעריכיות (אקספוננציאליות).

גם סטיבן התעמק ברעיונות דומים והביא איתו לספר זה את נקודת המבט הייחודית שלו ואת מומחיותו בתחומים כגון מדעי המוח, פסיכולוגיה, טכנולוגיה, חינוך, אנרגיה וסביבה. שיתוף הפעולה הזה משקף שותפות אמיתית, שכן פיטר וסטיבן חלקו ביניהם הן את הרעיונות והן את הכתיבה.

פיטר דיאמנדיס
סנטה מוניקה, קליפורניה

סטיבן קוטלר
צ'ימאיו, ניו מקסיקו

חלק ראשון | פרספקטיבה

פרק 1 | האתגר העצום שלנו

הלקח מסיפור האלומיניום
גאיוס פליניוס ססיליוס סקונדוס, הידוע כפליניוס הזקן, נולד באיטליה בשנת 23 לספירה. הוא היה מפקד הצבא והצי בראשית ימיה של האימפריה הרומית. אחר כך היה סופר, איש טבע ופילוסוף של הטבע, והוא ידוע בעיקר ביצירתו Naturalis Historia (תולדות הטבע) - אנציקלופדיה של 37 כרכים שפירטה את כל הידע שהיה בר־תיאור.

מפעל כביר זה כולל ספר על קוסמולוגיה, ספר על חקלאות וספר על קסמים. חיבורו על הגיאוגרפיה העולמית השתרע על פני ארבעה כרכים, והוא ייחד תשעה כרכים לצומח ולחי ועוד תשעה לרפואה. בכרך XXXV העוסק בכדור הארץ מספר פליניוס על צורף שהביא צלחת מיוחדת במינה לחצר הקיסר טיבריוס.

הצלחת המרהיבה היתה עשויה מתכת חדשה, קלה ומבריקה כמעט כמו כסף. הצורף טען שהוא יצר אותה מחימר פשוט, בטכניקה סודית, שנוסחתה ידועה רק לו ולאלים. טיבריוס היה מודאג במקצת. הוא היה אחד המצביאים הגדולים של רומי, איש קרבות שכבש את מרבית שטחי יבשת אירופה המוכרת לנו היום, וצבר תועפות של זהב וכסף. הוא היה גם מומחה פיננסי וידע שערכו של האוצר שלו יֵרד באופן משמעותי אם לאנשים תהיה גישה למתכת חדשה, מבריקה ונדירה יותר מזהב. "לכן", מספר פליניוס, "במקום להעניק לצורף את היחס שהוא ציפה לו, הוא הורה לערוף את ראשו".

המתכת המבריקה החדשה היתה אלומיניום, ועריפת הראש סימנה את היעלמותה מהעולם למשך כאלפיים שנה. האלומיניום הופיע שוב בתחילת המאה התשע־עשרה אבל עדיין היה נדיר ונחשב למתכת היקרה ביותר בעולם. בסעודה החגיגית שערך נפוליאון השלישי לכבוד מלך סיאם קיבלו האורחים המכובדים כלי אוכל מאלומיניום, בשעה ששאר המוזמנים נאלצו להסתפק בכלי זהב.

אפשר לייחס את נדירותו של האלומיניום למרכיביו הכימיים. אחרי החמצן והצורן, האלומיניום הוא היסוד השלישי בשכיחותו בקרום כדור הארץ ומהווה 8.3 אחוזים ממשקל העולם. היום זוהי מתכת זולה ונפוצה מאוד והשימוש בה הוא בדרך כלל במוצרים חד־פעמיים, אך כפי שראינו בסעודה הנזכרת לעיל לא תמיד היה הדבר כך. בגלל נטייתו להתחמצן בקלות, האלומיניום אינו קיים בטבע כמתכת טהורה, אלא מופיע בתחמוצות ובסיליקטים של חומר דמוי חימר, ושמו בוקסיט.

הבוקסיט מכיל כ־ 52 אחוז אלומיניום, אך סינון המתכת הטהורה היה מטלה מורכבת וקשה. בין 1825 ל־ 1845 גילו הנס כריסטיאן אוֹאֵרסטֶד ופרדריק ווֹלֶר שתהליך חימום אלומיניום כלורידי נטול מים עם סגסוגת אשלגן וזיקוקו, והפרדתה של הכספית בזיקוק, השאירו משקע של אלומיניום טהור. ב־ 1854 יצר הנרי סנט קלר דוויל את התהליך המסחרי הראשון להפקת אלומיניום, וכך הביא לצניחת מחירו ב־ 90 אחוז. ועדיין, מחירו היה גבוה וההיצע נמוך.

המצב השתנה לחלוטין בעקבות פריצת דרך טכנולוגית שידועה בשם אלקטרוליזה (הפרדה חשמלית). גילו אותה כמעט בו־בזמן, ובנפרד, הכימאי האמריקאי צ'רלס מרטין הול והצרפתי פול הֶרוּל. תהליך הול־הרול, כפי שהוא ידוע היום, משתמש בחשמל כדי לשחרר אלומיניום מבוקסיט. וכך פתאום לכל אדם היתה גישה לכמויות עצומות של מתכת זולה, קלה וגמישה.

פרט לעריפת הראש, אין שום דבר יוצא דופן בסיפור זה. ההיסטוריה רצופת סיפורים על משאבים נדירים שנהפכו לנפוצים הודות לחדשנות. הסיבה לכך פשוטה למדי: מחסור הוא לעתים קרובות תלוי הקשר. דמיינו עץ תפוז ענקי, עמוס פרי. אם אקטוף את כל התפוזים שגדלים על ענפיו הנמוכים, לא יישאר לי שום פרי נגיש. מנקודת מבטי המוגבלת, התפוזים הם עתה מצרך נדיר. אבל ביום שבו מישהו ימציא פתרון טכנולוגי, שנקרא סולם, התפוזים הרחוקים יהיו פתאום בהישג יד. הבעיה תיפתר. הטכנולוגיה היא מנגנון של שחרור משאבים. בכוחה להפוך מחסור לשפע.

כדי להרחיב מעט את הנושא, נתבונן בעיר המתוכננת מסדאר, שהולכת ונבנית באבו דאבי על ידי חברת .Future Energy Company מסדאר שוכנת בפאתי אבו דאבי, מעבר לבית הזיקוק ולנמל התעופה, ובקרוב יהיו בה 50,000 תושבים נוסף על 40,000 האנשים שעובדים במקום. הם יחיו בה בלי לייצר חומרי פסולת ובלי לפלוט פחמן. לא תורשה כניסת מכוניות לתחומי העיר ותיאסר בה צריכת דלק של מאובנים. אבו דאבי היא יצרנית הנפט הרביעית בגודלה בעולם ומחזיקה ב־ 10 אחוזים מכלל עתודות הנפט הידועות. המגזין פורצ'ן כינה אותה העיר העשירה ביותר בעולם. בהתחשב בכך, מעניינת העובדה שפרנסיה מוכנים להשקיע 20 מיליארד דולר מהעושר הזה בבניית העיר הירוקה הראשונה בעולם.

בפברואר 2009 ביקרתי באבו דאבי כדי לבדוק את העובדה המעניינת הזאת. זמן קצר אחרי שהגעתי לעיר יצאתי מהמלון, תפסתי מונית, ונסעתי לראות את אתר הבנייה. זה היה מסע חזרה בזמן. התגוררתי במלון Emirates Palace, אחד המלונות היקרים שנבנו אי־פעם ואחד המקומות הבודדים בעולם שבו יכול אורח (בעל תקציב שונה לגמרי משלי) לשכור לערב אחד חליפה מצופת זהב תמורת 11,500 דולר. עד שהתגלה בה נפט ב־ 1960 , אבו דאבי היתה קהילה של רועים נוודים ושולי פנינים.

כשהמונית שלי חלפה על פני השלט "ברוכים הבאים לאתר העתידי של מסדאר", ראיתי כמה תזכורות לאותו עבר. קיוויתי שהעיר הירוקה הראשונה בעולם תיראה כמו תפאורה של הסדרה מסע בין כוכבים. אבל מצאתי רק כמה משאיות גרר שחנו בשטח מדברי שומם.

בביקורי הזדמן לי לפגוש את ג'יי ויתרספון, המנהל הטכני של המיזם. ויתרספון פירט באוזני את הקשיים שיש להתמודד איתם ואת הסיבות לכך. לדבריו, מסדאר נבנית על בסיס התפיסה הידועה בשם One Planet Living OPL - "חיים בעולם אחד". כדי להבין את המושג הזה, הסביר לי, אצטרך להתוודע תחילה לשלוש עובדות: ראשית, האנושות משתמשת היום במשאבים הטבעיים של כדור הארץ בשיעור הגדול ב־ 30 אחוז מכמות המשאבים שהיא מסוגלת לייצר במקומם.

שנית, לו רצו כל בני האדם על פני כדור הארץ ליהנות מסגנון החיים של האירופי הממוצע, היו זקוקים לכמות משאבים גדולה פי שלושה כדי להתקיים. ושלישית, לו רצו כל בני האדם על פני כדור הארץ לחיות כמו צפון אמריקאי ממוצע, היו זקוקים לכמות משאבים גדולה פי חמישה. הקריאה "חיים בעולם אחד" היא אם כן יוזמה גלובלית שנועדה לתת מענה לחוסרים האלה.

יוזמת "חיים בעולם אחד" - פיתוח של BioRegional Development וקרן Wild Life העולמית - מבוססת על עשרה עקרונות בסיסיים, החל בשמירת תרבויות ילידיות וכלה בפיתוח חומרים בני־קיימא "מעריסה לעריסה", אבל משמעותה היא ללמוד לחלוק.

מסדאר היא אחד ממיזמי הבנייה היקרים ביותר בהיסטוריה. העיר כולה נבנית עם הפנים לעתיד שבו מחסור בנפט ומלחמות על מים יהיו איום משמעותי. וכאן בדיוק סיפור האלומיניום נעשה רלוונטי.

גם בעולם שאין בו נפט, מסדאר נהנית משפע של אור שמש. כמות האנרגיה הסולרית המגיעה לאטמוספרה שלנו מוערכת בכ־ 174 פטה־ואט (1.74x10בחזקת17 ואט) פלוס או מינוס 3.5 אחוזים. כמחצית מכלל האנרגיה הזאת מגיעה אל פני כדור הארץ. כיוון שהאנושות צורכת היום כ־ 16 טרה־ואט בשנה (על פי נתונים מ־ 2008), כמות האנרגיה הסולרית ששוטפת את פני כדור הארץ גדולה פי 5,000 מהכמות שאנחנו צורכים בשנה. ושוב, הבעיה אינה מחסור אלא נגישות.

יתר על כן, בכל הנוגע למלחמות על מים, מסדאר שוכנת במפרץ הפרסי שהוא מאגר מים אדיר. כדור הארץ עצמו הוא כוכב לכת של מים, ו־ 70 אחוז ממנו הם אוקיינוסים. אלא שהאוקיינוסים האלה, בדומה למפרץ הפרסי, מלוחים מדי לצריכה או לגידולים. למעשה, 97.3 אחוז מכלל המים שעל כוכב הלכת שלנו הם מי מלח.

ומה יהיה אם טכנולוגיה חדשה תוכל להתפיל חלק מזערי ממי האוקיינוסים שלנו, באותה קלות שבה האלקטרוליזה הופכת בוקסיט לאלומיניום? האם מסדאר תמשיך להיות צמאה למים?

כאשר מתבוננים מבעד לעדשת הטכנולוגיה, מגלים שחסרים רק משאבים מעטים, בדרך כלל הם נמצאים אך אינם נגישים. ובכל זאת, השקפת עולמנו עדיין מושפעת מאיום המחסור. גבולות לצמיחה
המחסור הוא בעיה המתקיימת מאז שהופיעו חיים על כוכב הלכת שלנו, אבל התגלמותו הנוכחית - המכונה תכופות "מודל המחסור" - מקורה בשלהי המאה השמונה־עשרה, מאז שהמלומד הבריטי תומס רוברט מלתוס הבין שבעוד שייצור המזון גדל באופן ליניארי, האוכלוסייה גדלה באופן מעריכי.

משום כך מלתוס היה משוכנע שבנקודת זמן כלשהי ייצור המזון לא ידביק את קצב גידול האוכלוסין. ובמילותיו שלו: "כוחה של האוכלוסייה גדול לאין שיעור מכוחו של כדור הארץ לייצר אמצעי מחייה בעבורה".

ומאז חששותיו של מלתוס הדהדו בדבריהם של הוגי דעות רבים. בראשית שנות השישים של המאה העשרים הושגה הסכמה כללית בנושא. ב־ 1966 ציין ד"ר מרטין לותר קינג ש"בניגוד למגפות של ימי הביניים או למחלות בנות זמננו, שאיננו מבינים, אפשר לפתור את המגפה המודרנית של התפוצצות האוכלוסין באמצעים שגילינו ובאמצעות משאבים שעומדים לרשותנו".

כעבור עשר שנים השמיע הביולוג ד"ר פול ארליך, מאוניברסיטת סטנפורד, אזהרה חמורה עוד יותר בספרו פצצת האוכלוסין. אבל רק ישיבה שהתקיימה ב־ 1968 בחוג קטן הצליחה להסב את תשומת לבו של העולם לחומרתו של המשבר.

באותה שנה כינסו המדען הסקוטי אלכסנדר קינג והתעשיין האיטלקי אאורליו פֶּצֵ'יי צוות חשיבה רב־תחומי של הוגי דעות בינלאומיים מובילים בווילה קטנה ברומא. הקבוצה, שנודעה לימים בשם "המועדון של רומא", התכנסה כדי לדון בבעיות הנובעות מחשיבה לטווח קצר בעולם שקיים לטווח ארוך.

ב־ 1972 פרסמה הקבוצה את תוצאות הדיון הזה. ספרם, The 11,Limits to Growth נהפך בן לילה לקלאסיקה, נמכר ב־ 12 מיליון עותקים בשלושים שפות והחריד כמעט את כל מי שקרא אותו. הקבוצה השתמשה במודל של ג'יי פורסטר, מפתח דינמיקת המערכות, ובאמצעותו השוותה את שיעור גידול האוכלוסין בעולם לשיעור ניצול המשאבים בעולם.

התיאוריה המדעית שעומדת בבסיס מודל זה מסובכת, אבל המסר - לא. אפשר לומר בפשטות שהמשאבים העומדים לרשותנו הולכים ומתכלים, והזמן העומד לרשותנו הולך ואוזל.

חלפו ארבעים שנה מאז הופעתו של דוח זה. בעוד רבות מנבואותיה הקודרות של הקבוצה לא התממשו, השנים שחלפו לא ריככו את הערכותיה. גם היום אנחנו עדיין מוצאים הוכחות לאמיתותן: אחד מכל ארבעה יונקים צפוי היום להיכחד, ו־ 90 אחוז מהדגים הגדולים הוכחדו זה מכבר.

האקוויפרים שלנו מתייבשים והאדמה נעשית מלוחה מדי לגידול יבולים. מאגרי הנפט מידלדלים, וכמויות האורניום הולכות ופוחתות. אפילו כמויות הזרחן - אחד הרכיבים העיקריים בחומרי הדישון - מתמעטות. בזמן קריאת משפט זה, ימות ילד אחד מרעב. ועד שתסתיים קריאת הפסקה, ימות ילד אחר מצמא (או משתיית מים מזוהמים).

וכל זה, לדברי המומחים, הוא רק ההתחלה. היום חיים על פני כדור הארץ יותר מ־ 7 מיליארד בני אדם. אם לא יתהפכו המגמות, עד 2050 תמנה אוכלוסיית העולם קרוב ל־ 10 מיליארד בני אדם. מדענים החוקרים את יכולת הנשיאה של כדור הארץ - אומדן של מספר האנשים שיכולים לחיות חיים בני־קיימא - מתפלגים מאוד בהערכותיהם.

אופטימים מושבעים סבורים שמספרם 2 מיליארדים, ואילו רואי השחורות סבורים שהמספר עשוי להיות 300 מיליון איש. גם מי שסומך ידיו על ההערכות המעודדות ביותר, יכול להגיע למסקנה אחת בלבד: "עלינו לצמצם את שיעור הצמיחה של האוכלוסייה הגלובלית; כוכב הלכת שלנו לא יהיה מסוגל עוד לתמוך באנשים רבים נוספים", כפי שאמרה לא מכבר לכתבים ד"ר נינה פדורוף, יועצת לענייני מדע וטכנולוגיה של מזכיר המדינה האמריקאי.

עם זאת, יש דברים שקל יותר לדבר עליהם מאשר לעשות אותם. הדוגמה הידועה ביותר לשמצה בנושא בקרת אוכלוסין מוכוונת מלמעלה היא תוכנית השבחת הגזע של המשטר הנאצי, אבל היו עוד כמה וכמה סיפורי זוועה כאלה. אלפי נשים וגברים בהודו היו קורבנות של קשירת חצוצרות הרחם וכריתת צינורות הזרע במחצית שנות השבעים של המאה העשרים.

אחדים קיבלו תשלום על הקרבתם ואחרים פשוט אולצו לעשות זאת. התוצאות הביאו לסילוקה מהשלטון של המפלגה השלטת ועוררו מחלוקת שהדיה נשמעים עד היום. ובינתיים, בסין מונהגת זה שלושים שנה מדיניות של ילד אחד למשפחה (ואף על פי שבדרך כלל היא נתפסת כתוכנית כוללת, למעשה היא נאכפת על 36 אחוז מהאוכלוסייה בלבד). התוצאות, על פי דיווחי הממשלה, הן צמצום של 300 מיליון איש.

לדברי ארגון אמנסטי העולמי, תוצאותיה של מדיניות זו הן גידול במקרי השוחד והשחיתות, בשיעורי ההתאבדויות וההפלות, ובניתוחי עיקור כפויים. כמו כן, יש שמועות עקשניות על המתת תינוקות. (יש העדפה לתינוקות ממין זכר, ולכן השמועות מדברות על רצח תינוקות ממין נקבה.) כך או כך, כפי שהמין האנושי חווה על בשרו, בקרת אוכלוסין שמוכוונת מלמעלה היא ברברית גם בתיאוריה וגם במעשה.

נראה שנותרה אפשרות אחת. אם אי־אפשר להפחית את מספר האנשים, צריך להגדיל את המשאבים שמשתמשים בהם. ומדובר בהגדלה דרמטית. השאלה איך לעשות זאת עוררה ויכוחים לא מעטים, אבל היום העקרונות של "חיים בעולם אחד" (OPL) מוצעים כאפשרות המעשית היחידה. האפשרות הזאת הטרידה אותי, ולא בגלל חוסר מחויבות לרעיון של הגברת היעילות.

ומי יתנגד ברצינות להגברת היעילות הכרוכה ב"לצרוך פחות ולהרוויח יותר"? אלא שהחשש שלי נבע מכך שהיעילות הוצגה כאפשרות הזמינה היחידה. אבל מעשי במהלך חיי הבהירו לי שיש עוד דרכים שראוי לחקור.

הארגון שאני מנהל, ,The X PRIZE Foundation הוא ארגון ללא מטרות רווח שפועל ליצירת פריצות דרך רדיקליות לטובת האנושות, באמצעות תכנון וביצוע של תחרויות הנושאות פרסי תמרוּץ גדולים. חודש לפני נסיעתי למסדאר שימשתי יו"ר של חבר המנהלים בכנס החזון שלנו, שמתקיים אחת לשנה.

כנס זה - שהשתתפו בו ממציאים מקוריים כמו דין קיימן וקרייג ונטר, יזמים טכנולוגיים מבריקים כלארי פייג' ואֶלון מאסק וגאונים עסקיים בינלאומיים כרטאן טאטא ואנושֶה אנסארי - עסק בשאלה איך לחולל פריצות דרך רדיקליות בתחומי האנרגיה, מדעי החיים, החינוך והפיתוח הגלובלי.

המשתתפים בכנס היו כולם אנשים שיצרו תעשיות חלוציות ששינו את פני העולם. רובם הצליחו לפתור בעיות שנחשבו זמן רב בלתי פתירות. הישגיהם מראים שמענה מוצלח לאיום המחסור הוא לאו דווקא חיתוך העוגה לפרוסות דקות יותר, אלא מציאת דרך להגדלת מספר העוגות.

השפע אפשרי
אכן, אין כל חדש בגישה הגורסת את הגדלת מספר העוגות, אבל במקרה שלנו ההבדלים משמעותיים. הבדלים אלו עומדים במרכז הספר, אבל בקצרה אפשר לומר שלראשונה בהיסטוריה יכולותינו מתחילות להתיישב עם שאיפותינו. האנושות נכנסת לתקופה של תמורות רדיקליות, ובמסגרתן הטכנולוגיה יכולה לשפר באורח משמעותי את רמת החיים הבסיסית של כל גבר, אישה וילד על פני כדור הארץ. בתוך דור אחד נוכל לספק טובין ושירותים, שהיו פעם נחלתם של עשירים מעטים, לכל מי שזקוק להם או חושק בהם. שפע לכול הוא בהישג ידינו.

בעידן המודרני והציני שלנו רבים מתקוממים על הצהרות כאלה, אבל השינוי לכיוון של שפע כבר ניכר. בעשרים השנה האחרונות נהפכו התקשורת האלחוטית והאינטרנט למצרך נפוץ, בר־השגה וזמין כמעט לכל אחד.

יבשת אפריקה דילגה על דור טכנולוגי שלם, עקפה את כבלי הטלפון הקווי הפרושים בשמי המערב לטובת הטלפון האלחוטי. חדירת הטלפונים הניידים גדלה באופן מעריכי מ־ 2 אחוזים בשנת 2000 ל־ 28 אחוז ב־ 2009 ועד ל־ 70 אחוז כנראה ב־ 2013 .

כבר היום לאנשים עניים וחסרי השכלה יש גישה לתקשורת סלולרית, דבר שלא היה אפשר לדמות אך לפני שלושים שנה. היום, לוחם בן שבט המסאי שברשותו טלפון נייד, נהנה מאפשרויות תקשורתיות משופרות יותר מאלו שהיו לנשיא ארצות הברית לפני עשרים וחמש שנה. ואם יש לו טלפון חכם וגישה לגוגל, הרי שיש לו יותר גישה למידע מכפי שהיתה לנשיא אך לפני חמש־עשרה שנה.

עד סוף 2013 יהיה הרוב המכריע של האנושות מחובר ברשת מיידית וזולה של תקשורת ומידע. ובמילים אחרות, אנו חיים היום בעולם שנהנה משפע של מידע ותקשורת.

באורח דומה, ההתקדמות שהושגה באמצעות טכנולוגיות חדשות ומהפכניות - מערכות מחשוב, רשתות וחיישנים, בינה מלאכותית, רובוטיקה, ביוטכנולוגיה, ביו־אינפורמטיקה, הדפסה בתלת־ממד, ננו־ טכנולוגיה, ממשקי אדם־מכונה והנדסה ביו־רפואית - תאפשר בקרוב לרובה המכריע של האנושות להתנסות בדברים שהיום נגישים רק לבעלי הון. זאת ועוד, הטכנולוגיות האלה אינן סוכני השינוי היחידים שמשתתפים במשחק.

עוד שלושה כוחות משתתפים במשחק. השפעתם מועצמת מכוח טכנולוגיות שצומחות צמיחה מעריכית, ולכל אחד מהם יכולת משמעותית לייצר שפע. בחמישים השנים האחרונות מתבשלת לה מהפכת "עשה זאת בעצמך", אבל לאחרונה היא מגיעה לשיאה. בעולמנו, הפעילות הביתית העצמאית התרחבה וכוללת לא רק מכוניות בהזמנה אישית ומחשבים, אלא גם תחומים שנחשבו עד כה אזוטריים כגון גנטיקה ורובוטיקה. יתר על כן, קבוצות קטנות, חדורות מוטיבציה, של חובבי "עשה זאת בעצמך" מגיעות להישגים שאפיינו בעבר חברות גדולות וממשלות בלבד.

ענקיות תעופת החלל חשבו שאין זה אפשרי, אבל מהנדס החלל ברט רוּטָן טס לחלל. בתחרות לפענוח הגנום האנושי, מול ממשלת ארצות הברית האדירה, הצליח קרייג ונטר להשיג תוצאה של תיקו. כוחם העולה של החדשנים שחושבים מחוץ לקופסה הוא הראשון בין שלושת הכוחות שלנו. הכוח השני הוא הכסף - הרבה כסף - שמושקע באורח מיוחד במינו. מהפכת ההייטק יצרה זן חדש לחלוטין של נדבנים, אנשי טכנולוגיה (טכנו־פילנתרופים) שרותמים את הונם לפתרון בעיות עולמיות ומאתגרות הקשורות לשפע.

ביל גייטס מוביל מסע עיקש נגד המלריה; מארק צוקרברג שוקד על המצאתו מחדש של החינוך; ואילו פייר ופם אומידיאר מתמקדים בהזרמת חשמל לעולם המתפתח. והרשימה ארוכה. אם נצרף אותם יחד, נקבל את הכוח המניע השני שלנו, כוחם הפילנתרופי של אנשי הטכנולוגיה, דבר שלא היה כדוגמתו בהיסטוריה.

הכוח השלישי הוא העניים המרודים, מיליארדי האנשים שבתחתית הסולם, שסוף סוף מתחברים לכלכלה הגלובלית ועתידים להיות "המיליארד המתעורר", כפי שאני מכנה אותם. יצירתה של רשת תחבורה גלובלית היתה הצעד הראשון בנתיב זה, אבל רשת האינטרנט, המיקרו־מימון וטכנולוגיית התקשורת האלחוטית הם שהופכים את העניים המרודים לכוח שוק עולה. לכל אחד מהכוחות האלה יש פוטנציאל עצום. אבל כשהם פועלים יחדיו, וכשהם מועצמים על ידי טכנולוגיות שצומחות באופן מעריכי, דברים שבעבר לא עלו אפילו בדמיון, נעשו אפשריים.

נשאלת השאלה, מה אפשרי?

דמיינו עולם ש־ 8 מיליארדי בני אדם חיים בו ונהנים ממים נקיים, מאוכל מזין, מדיור בר־השגה, מחינוך אישי, מטיפול רפואי ברמה הגבוהה ביותר ומאנרגיה זמינה שאינה מזהמת את האוויר.

בניית עולם טוב יותר היא האתגר האדיר של האנושות.
בפרקים הבאים נראה כיצד אפשר ליצור עולם כזה.