עבודת נמלים

ספר חדש חושף את אחורי הקלעים של זירת הקרבות בין ועדי הנמלים לממשלה

“מיהושע פרץ ועד אלון חסן, מיצחק בן–אהרון ועד ישראל כ“ץ, מדוד בן גוריון ועד בנימין נתניהו - נמלי הים של ישראל שימשו תמיד זירת קרבות בין הממשלה לבין ועדי העובדים החזקים בישראל. במשך עשורים נדמה היה שדבר לא יעמוד בפניהם. דווקא כשהגיעו לשיא כוחם , תחת הנהגתו של אלון חסן, הצליחה הממשלה להכריע אותם ולהכניס לזירת הנמלים שחקנים גלובליים שיתחרו בנמלים הממשלתיים“.

הספר עבודת נמלים מתאר את אחורי הקלעים של אחת הרפורמות החשובות שידעה המדינה. עבודה מאומצת של שנים שידעה עליות ומורדות, חילופי שרים וממשלות, בתוך סבך של אינטרסים ואסטרטגיות מתנגשות.

שבירת כוחו של מונופול העובדים האימתני הושלמה רק בשנים האחרונות, עם קבלת ההחלטה בדבר הקמתם של שני נמלי ים חדשים בחיפה ובאשדוד שיופעלו על ידי שתיים מהחברות הגדולות בעולם.

קדמו לכך עשרות שנים של מאבקי כוח, תככים, מפגשים סודיים מעבר לים, דילים פוליטיים, בתי משפט ותמרונים אינספור של התקשורת ושל הציבור.

יואב צוקרמן - Yoav Zuckerman

יואב צוקרמן כיהן כסמנכ"ל הפיתוח של "חברת נמלי ישראל "והוביל את תוכנית "נמלי העתיד" להגשמת חזון הקמתם של נמלי הים החדשים בחיפה ובאשדוד.

כיועץ מקצועי לשני שרי תחבורה וכחבר הנהלת רשות הנמלים והרכבות, עמד צוקרמן בכל הצמתים המרכזיים במאבק לפתיחת שוק נמלי הים לתחרות חופשית ואימץ נקודת מבט ייחודית על הכוחות הפועלים בענף, שקשה להפריז בחשיבותו למשק הלאומי.

עורך הספר: שלומי שטיין

הקדמה - מדינת ישראל נגד אלון חסן
ערב פסח 2018 , קומה 5, בית המשפט המחוזי בבאר שבע. באולם מספר 52 יושב בדין כבוד השופט יואל עדן. "החלטתי לזכות את אלון חסן מכל האישומים נגדו". זכאי מלקיחת שוחד, זכאי מבקשת שוחד, זכאי ממרמה ומהפרת אמונים, מסחיטה באיומים, מקשירת קשר לביצוע פשע ומהלבנת הון, פסק השופט והכה בהלם מדינה שלמה.

דקות ארוכות חסן מירר בבכי בתוך האולם. היו אלה דמעות של שחרור. לא בכל יום רואים איש גדול וחזק מתפרק לעיני כול. אחרי ארבע שנים של מפלות חוזרות ונשנות, חסן כבר כמעט שאיבד את התקווה שמישהו יאמין לסיפור שלו, יקשיב לו באמת, יצליח להתעלם מחזותו המאיימת. השופט עדן האמין לו.

פרקליטות המדינה החליטה לאחר התלבטות לערער על הזיכוי באישומים החמורים פחות, מרמה והפרת אמונים, וחסן יאלץ להתיצב בבית המשפט העליון לסבב משפטי נוסף.

שנים של בדידות, מאז הודח ממעמדו כיו"ר הבלתי מעורער של ועד עובדי נמל אשדוד, הורחק מהנמל שהיה לביתו, הפך ל"אויב העם" וצפה כיצד השר ישראל כ"ץ מחסל את המונופול ומקים נמלים פרטיים, בעוד הוא עצמו יושב על ספסל הנאשמים, נאבק על חפותו ומנסה להבין איפה טעה. איך הפך ממנהיג עובדים נערץ, שפוליטיקאים בכירים ואנשי עסקים מובילים מחזרים אחריו, לשם נרדף לשחיתות ציבורית.

בעיני עצמו, חסן סבור שמגיע לו להדליק משואה של יום העצמאות בהר הרצל, לתפארת מדינת ישראל. ב־ 3 ביולי 2014 חסן חשף את "פרשת רונאל פישר", לכאורה אחת מפרשות השחיתות החמורות בישראל, שעד כה הביאה להרשעתו של חוקר המשטרה הבכיר, רב־פקד ערן מלכה, שהודה במסגרת עסקת טיעון בשורה של עברות שוחד, הפרת אמונים ושיבוש חקירה לאחר שהזרים אל עורך הדין פישר באופן שיטתי מידע רגיש מתוך תיקי חקירה שונים בתמורה לשוחד וטובות הנאה.

מלכה העיד כי סיפק לפישר הזדמנויות חוזרות ונשנות לגבות מלקוחותיו סכומי עתק בתמורה למידע המסווג.

שנים חלפו מאז שחסן פנה מיוזמתו למחלקה לחקירות שוטרים במשרד המשפטים, סיפר על ההצעה שקיבל מעורך דינו פישר והסכים לתעד את המעמד שבו הוא מוסר לפישר תיק ובו 150 אלף דולר בתמורה למידע סודי מתיק החקירה בעניינו. מכל הלקוחות המכובדים של פישר שקיבלו הצעה דומה, חסן היה היחיד שפנה למשטרה והעניק לה ולציבור את ראיית הזהב בפרשה שזעזעה כל אזרח שומר חוק במדינת ישראל.

תדמיתו הכוחנית של חסן מצדיקה לכאורה דווקא שיתוף פעולה עם עורך דין מתוחכם וחוקר משטרה מושחת, אבל הוא בחר לעשות את הדבר הנכון, לתעד את פישר ולסייע למשטרה ולפרקליטות המדינה בהשגת ראיות מכריעות כנגד חוקר המשטרה הבכיר שניהל את החקירה בפרשה החמורה של נמל אשדוד, שחסן עצמו כיכב בה.

אביר איכות השלטון או עבריין מסוכן? מי שהיה במשך שנים המנהיג הכול־יכול של עובדי נמל אשדוד, מצא את עצמו לפתע נאשם בעברות חמורות בבית המשפט בבאר שבע, הרחק מטקס הדלקת המשואות בהר הרצל שבירושלים.

לפעמים נדמה כי העונש הגדול ביותר כבר הושת עליו ללא משפט. מאז פרצה הפרשה, עוד בטרם הוגש נגדו כתב אישום, נאסר על אלון חסן להניח את כף רגלו בתחומי הנמל שבו גדל, מוקד הכוח שלו, המקום שממנו עלה לגדולה. גם לאחר הזיכוי בבית המשפט המחוזי נאסר עליו לשוב אל הנמל בטענה שפסק הדין אינו חלוט, מאחר והמדינה ערערה עליו.

סיפורו של אלון חסן הוא אבן דרך בסיפור התפתחותם של נמלי הים של ישראל. עלייתו ונפילתו נובעות לא רק מכישרונותיו וחסרונותיו, אלא בעיקר מתהליכים כלכליים, חברתיים ופוליטיים, המתוארים בפרקים הבאים.

חסן גדל על רציפי הנמל, פשוטו כמשמעו. אביו, אמיל חסן, החל לעבוד בנמל שנים ספורות לאחר שעלה ממרוקו, הגיע לדרגה של יו"ר ועד מנהלי העבודה בנמל ולקח חלק פעיל בכמה מהמאבקים המכוננים בין העובדים לבין מנהלי הנמל ופקידי האוצר.

כמו שאר העובדים נהג אמיל להביא את הילד אלון אל הנמל, להרכיב אותו על המלגזה או לבלות איתו במתקני השעשועים שההנהלה הציבה ברחבי הנמל עבור ילדי העובדים בחופשות, במסגרת יוזמת "משפחת הנמל" שנועדה לחזק את הקשר בין העובדים למקום העבודה.

בשנות השבעים לא היו הרבה אטרקציות לילדים באשדוד ומשפחת חסן, כמו משפחות עובדים אחרים בנמל, נהגה לבלות בשבתות על הרציף, לקפוץ למים שעוד היו נקיים, לדוג דגים ולנפנף על האש בסמוך לקו המים.

בתחילת שנות התשעים, כשהשתחרר מהצבא, חסן גילה עניין בעסקים ובמיוחד במסחר בבורסה לניירות ערך, אבל אבא אמיל התעקש שיצטרף לשאר בני העובדים שהתקבלו אז באופן אוטומטי לעבודה בנמל. "הנמל זה הבית", אמר אמיל לבנו ודאג לשבץ את אלון במשמרות אחר הצהריים. בבקרים נהג חסן הצעיר לפקוד את סניף בנק מזרחי באשדוד, מול המסך המרצד המציג את נתוני הבורסה.

הוא גילה כישרון לא מבוטל כשהצליח להפוך את חסכונות בני המשפחה להון משמעותי, בזכות השקעה במניות הנכונות שערכיהן הרקיעו שחקים באותה תקופה. שכר העבודה בנמל לא היה גבוה בתחילת דרכו של חסן בנמל, ואנשים לא עמדו בתור כדי להתקבל לעבודה פיזית תחת השמש הקופחת. חסן הצעיר, שמעולם לא חיבב עבודה פיזית קשה, תפס במהירות את השיטה ולמד מאביו כיצד ניתן למנף את כוחם של העובדים לעוצמה פוליטית משמעותית.

הוא נבחר לחבר ועד בגיל צעיר וגילה שהוא מביא תועלת רבה יותר בניהול משא ומתן עם הנהלת הנמל וגורמי הממשלה, מאשר בהפעלת ציוד מכני.

במשך השנים הצליחו ועדי העובדים בנמלים, בעזרת ההסתדרות שראתה בהם "מכפיל כוח" מול הממשלה, להביא לשיפור דרמטי ברמות השכר והביטחון התעסוקתי של עובדי הנמלים, והעבודה בנמל נהפכה למבוקשת ומתגמלת מאוד. בעזרת חושים מחודדים ולא מעט כריזמה, ביצר חסן את כוחו ומעמדו עד שנהפך למנהיג הבלתי מעורער של עובדי הנמל, אשר משתכר 570 אלף שקלים בשנה בתפקידו כמזכיר ועד, ושאינו נדרש בכלל להתייצב למשמרות העבודה על הרציף. חסן שכלל לדרגת אמנות את יכולות המשא ומתן שפיתח ולא היסס להשבית את שער הכניסה המרכזי של כלכלת ישראל כדי להשיג עוד ועוד הטבות לעובדים ולשפר את מאזן האימה שנוצר בינם לבין הממשלה.

רק כדי לסבר את האוזן: בשנת 2012 שיבשו העובדים את העבודה בנמל אשדוד במשך 78 ימים במצטבר, פעם בגלל שחייבו את העובדים באופן חד־צדדי לעטות על עצמם אפודים זוהרים, פעם בגלל הדרישה להפסיק את זיהום הים בבריכת הנמל, ופעם בגלל הדרישה לחקור תאונת עבודה שהתרחשה בשטח הנמל.

חסן היה מודע לכוחו הרב, גם האחרים ידעו - ראשי ההסתדרות, אנשי עסקים, פוליטיקאים וקבלני קולות היו עולים אליו לרגל. פקידי ממשלה חששו להתעמת איתו, מנהלים בנמל עשו הכול כדי להתחבב עליו ונמנעו משאלות בדבר פעילות עסקית פרטית שחסן היה מעורב בה במקביל לעבודתו בנמל.

כשנחשפה התנהגותו הכוחנית, השערורייתית והרהבתנית - תחילה בסדרת כתבות של שרון שפורר בעיתון הארץ, ואחר כך גם בכתבה ביומן שישי בערוץ 2 וביתר אמצעי התקשורת - אלון חסן לא התנצל על כך. להפך. הוא טען שאת כל מה שהוא עושה הוא עושה לטובת שולחיו, עובדי הנמל שמינו אותו ליו"ר הוועד שלהם. רק את האינטרסים שלהם הוא משרת. את זמנו וכישוריו לא הקדיש חסן רק כדי לשפר את תנאיהם של עובדי הנמל. במקביל לעבודתו כיו"ר ועד העובדים הוא החזיק גם בעסקים פרטיים שהעסיקו עשרות עובדים, למשל מסעדת "שיפודי ציפורה" והסניף של רשת בתי הקפה "גרג" באשדוד בהם היה שותף.

המשפט שהתנהל נגדו עסק בחשדות למעשים פליליים הקשורים בעסקיו האחרים. בין השאר הוא הואשם שמינף את כוחו הרב כדי לקדם את החברות הפרטיות שבבעלותו או חברות שאליהן הוא קשור ולגרוף מכך רווחי עתק, בעיקר חברת "דנה לוגיסטיקה" שבבעלות מקורביו ושהעניקה שירותים בהיקף של מיליוני שקלים ללקוחות נמל אשדוד, וכי העביר לחברה מסמכים פנימיים. בנוסף הוא הואשם כי חברה שבבעלותו מכרה לנמל חומרי ניקוי תוך הסתרת ניגוד העניינים.

כתב האישום שהוגש נגד חסן האשים אותו בלקיחת שוחד, בקשת שוחד, מרמה והפרת אמונים, סחיטה באיומים, קשירת קשר לביצוע פשע והלבנת הון. בית המשפט המחוזי דחה טענות אלה וקבע כי לא הוכח שחסן ביצע אף עברה מכל המיוחס לו וכל המעשים בגינם הואשם נעשו בידיעתם של מנהלי הנמל.

הפרקליטות ערערה על הזיכוי, ולחסן אין ספק כי מדובר בניסיון למנוע את שובו לנמל על רקע החלטתה של הממשלה להקים נמלים מתחרים פרטיים לצד נמלי אשדוד וחיפה, אשר יביאו להקטנה משמעותית בכוחם הארגוני של עובדי הנמלים הקיימים. הוא גם משוכנע שאם שמו היה חסנוביץ' ולא חסן ואם המראה הפיזי שלו היה פחות מאיים, התקשורת לא היתה ממהרת להכתיר אותו כסמל השחיתות עוד לפני שהוגש נגדו כתב אישום.

לחסן יש גם בטן מלאה כלפי בכירי ההסתדרות, אשר הפנו לו עורף והתנערו ממנו מרגע שהוצג בתקשורת כסמל להסתאבות ועדי העובדים, הרבה לפני שהוגש נגדו כתב אישום. בהסתדרות יודעים היטב כי אלון חסן היה במרחק נגיעה מהשגת הסכם חסר תקדים, אותו גיבש מאחורי הקלעים מול מי שכיהן באותו זמן כממונה על התקציבים במשרד האוצר, גל הרשקוביץ.

הסכם בדבר הפרטת הנמל הממשלתי שהיה הופך כל אחד מעובדי נמל אשדוד למיליונר פוטנציאלי ומעניק לוועד העובדים שליטה כמעט מוחלטת על נמל אשדוד. מפרטים שמובאים לראשונה בספר זה מתברר הסיפור הלא־ייאמן של "מסמך ברצלונה", אשר גובש בין אלון חסן לבין הממונה על התקציבים באוצר.

רק צירוף מקרים פוליטי נדיר ביחד עם רברבנותו של חסן עצמו, מנעו את הפיכתו של המסמך השערורייתי לעובדה מוגמרת ואפשרו לשר ישראל כ"ץ להוביל את נמלי ישראל ממונופול לתחרות, שמתוכננת להתחיל בשנת 2021 .

לאלון חסן, אחד מגיבוריו הראשיים של ספר זה, היו חלומות גדולים שהתרסקו אל סלע המציאות. על מי שהיה במשך שנים המלך של עובדי נמל אשדוד, שמאז ילדותו הסתובב בין הרציפים, נאסר לדרוך שם במשך שנים.

אז הוא ישב בבית, ניהל את משפטו וכתב פוסטים בכיכר העיר החדשה. לחשבון הפייסבוק של חסן יש אלפי עוקבים ומעריצים, רבים מהם המשיכו לראות בו גם בשנות משפטו מנהיג עובדים אותנטי ורואים בזיכוי הוכחה לא רק לחפותו, אלא גם לדרך בה הוביל את העובדים עד להשעייתו.

למקרא אמירותיו נראה שלחסן יש היום חלומות אחרים ומטרה די ברורה: במידה שבית המשפט העליון יאשר את זיכויו המוחלט, אין ספק שאלון חסן ישאף לחזור לעמדת השפעה בנמל וייתכן שאף לעימות חזיתי עם ההסתדרות הכללית ועם העומד בראשה, עד לכיבוש ראשות ארגון העובדים החזק בישראל.

ימים יגידו אם חסן יצליח לחזור לעמדת השליטה שהחזיק בעבר, או שייזכר כאבן דרך בהיסטוריה של נמלי הים בישראל.