האם נוכל לחיות חיים בריאים עד נשימתנו האחרונה?
האם נגזר עלינו לסבול מבעיות וממחלות שיחלישו וישתקו אותנו? האם נוכל להוסיף לחיינו עוד שנים מלאות אנרגיה? ד"ר דייוויד אגוס, אחד האונקולוגים וחוקרי הסרטן המובילים בעולם, הנושא את דגל החדשנות הטכנולוגית, מתמודד בספרו הקץ למחלות עם שאלות היסוד הללו, קורא תיגר על מוסכמות ותיקות, ומנפץ תפישׂות מוטעות על משמעותו של המונח "בריאות".
בעזרת שילוב בין סיפורים מרתקים, מחקרים פורצי דרך ורעיונות מתריסים בנושא בריאות, מציג ד"ר אגוס תמונה מאירת עיניים של גוף האדם ושל כל פעולותיו המוצלחות – והכושלות – ומלמד אותנו כיצד נקודת מבט חדשה על בריאותנו האישית תאפשר לכל אחד ואחת מאיתנו להשיג את אותו יעד חמקמק אך בר-השגה: חיים ארוכים ותוססים.
ד"ר אגוס טוען בספרו כי עלינו לאמץ ראייה מערכתית, שתכבד את גופנו ותכיר בכך שהוא מערכת מורכבת ושלמה. נקודת המבט הזו יכולה ללמד אותנו כיצד להימנע לא רק מסרטן, אלא מכל מחלה באשר היא.
ספר החובה הזה מלא גם בתשובות לאינספור שאלות מעשיות
שלא ניתן להתעלם מהן, כמו:
ד"ר אגוס מספק גם תובנות וגישה לטכנולוגיות חדשות ועוצרות נשימה המבטיחות לשנות את פניה של הרפואה עוד בדורנו. ם. הקץ למחלות הוא ספר מכונן המבטיח לחולל מהפכה באורח חיינו.
"דייוויד אגוס הוא אחד מגדולי הרופאים וחוקרי הרפואה באמריקה, אדם שהקדיש את חייו לשיפור בריאותם של אנשים רבים ככל האפשר. הכתיבה והמבנה של הקץ למחלות ממש עושים חשק לקרוא, והוא מציג צורת חשיבה חדשה לחלוטין על בריאותנו, שתשפר את איכות חייהם של מיליונים בטווח המיידי."
אל גור, סגן הנשיא ה-45 של ארצות-הברית,
חתן פרס נובל לשלום, 2007
"כרופא, מדען ומדריך ידידותי, ד"ר דייוויד אגוס לוקח את קוראיו למסע מרתק בין רעיונות ועובדות הקשורים לבריאות ולמחלות. הקוראים יגלו כאן הרבה מאוד רעיונות מעוררי מחשבה ולא קונבנציונליים, והרבה מאוד עובדות מדהימות ומפתיעות. סביר מאוד להניח שלאחר שתקראו ספר זה, תשנו לפחות חלק מהשקפותיכם בנושא בריאות ומחלות."
מארי גל-מאן, PhD, חתן פרס נובל לפיזיקה, 1969
"הקץ למחלות מלא ברעיונות חדשניים המגובים בעובדות מדעיות, והוא מפשט עבור הקוראים התפתחויות חיוניות ומורכבות המתרחשות כיום בעולם הרפואה, ומלמד אותנו כיצד לנצל עד תום מה שעומד לרשותנו, ואת מה שעוד עתיד להגיע."
מייקל דל, מייסד ומנכ"ל חברת Dell
"ד"ר אגוס רוכב במיומנות על שני גלי חדשנות חשובים – בתחום טכנולוגיית המידע ובמדעי החיים. בספרו, הקץ למחלות, הוא משתמש בנתונים ברורים כדי לפצח את הבסיס האישי והמולקולרי של המושג 'מחלה'. וחשוב מכך, כדי לקדם מודל בריאותי חדש שבו המפתח הוא 'מניעה'."
ג'ון דואר, שותף בחברת Kleiner Perkins Caufield & Byers
"ד"ר דייוויד אגוס מציג בספרו המכונן דגם בריאותי חדש ומבריק הרואה את הגוף כמערכת מורכבת, ושם דגש על מניעה. הקץ למחלות עשוי לשנות את כל מה שחשבתם שאתם יודעים על בריאות. הוא מעורר מחשבה והשראה גם יחד. מומלץ בחום."
ד"ר דין אורניש, פרופסור לרפואה באוניברסיטת קליפורניה בסן-פרנסיסקו,
מחבר הספרים אהבה והישרדות ולאכול יותר - לשקול פחות.
ד"ר דייוויד ב' אגוס הוא מרצה לרפואה ולהנדסה באוניברסיטת דרום קליפורניה. הוא עומד בראש מרכז וסטסייד לחקר הסרטן והמרכז לרפואה מולקולרית יישומית, השייכים גם הם לאוניברסיטה.
הוא נמנה עם מקימיהן של שתי חברות פורצות דרך בתחום הרפואה המותאמת-אישית, Navigenics ו-Applied Proteomics. ד"ר אגוס הוא דמות בינלאומית מובילה בתחום הטיפול בסרטן, ובמציאת טכנולוגיות וגישות חדשות לטיפול רפואי מותאם אישית.
הוא עומד בראש המועצה העולמית לגנטיקה של הפורום הכלכלי העולמי. הוא זכה בפרסים שונים, ביניהם פרס "כוכב הרוק של המדע" מטעם המגזין GQ.
רשימות מהקצה
כך פגש אונקולוג באתגר הגדול ביותר שלו:
לשים קץ לכל המחלות
במהלך שני העשורים האחרונים, פיתחתי דרך ייחודית לבחון את הקשר בין גוף האדם לבין בריאות ומחלות. הדבר אִפשר לי לקרוא תיגר על אמונותיהם הנוקשות והרציונליות ביותר של בני האדם בנושאי בריאות. אולי זה נובע ממה שעשיתי במהלך עשרים השנים האחרונות - לחימה בקו החזית כרופא וחוקר סרטן.
אני חש כאילו במהלך השנים הילכתי על קצה צוק, יחד עם כמה מעמיתַי הרופאים, בחיפוש אחר דרכי טיפול טובות יותר במחלה ההרסנית הזו, שתובעת כיום ללא סיבה את חייהם של אנשים רבים מדי. בטיפול בסרטן אנו נוטלים יותר סיכונים מכפי שאנו מרשים לעצמנו בכל תחום אחר, מן הסיבה הפשוטה והכנה שבמקרים רבים התקווה להישאר בחיים קלושה, והדרך אל התרופה חמקמקה כיום יותר מאי פעם.
הסטטיסטיקה מוציאה אותי מכלַי, אני מאוכזב מהתקדמותו של מקצוע הרפואה בתחום זה ורותח מזעם על הלך החשיבה העקום שהמדע ממשיך לדגול בו, המסכל ללא ספק את מאמצי החיפוש שלנו אחר תרופת הפלא.
בספר זה אני מתרחק לרגע מקצה הצוק וחולק עמכם את הדברים שלמדתי, הקשורים בקשר אמיץ לענייני הבריאות המעסיקים אותנו.
אימצתי את הגישה הטמונה באִמרה הגורסת כי על הרוצה להבין את השלום לצאת למלחמה. המלחמה בסרטן היא אולי מכוערת והרסנית מבחינות רבות, אך יש לה גם היבט חיובי: הלקחים הרבים שהופקו מההתנסות במלחמה הזו, שאפשר להיעזר בהם למניעת מלחמות עתידיות ולהשגת שלום מרבי. הרי בסופו של דבר המטרה אמורה להיות הימנעות מיציאה למלחמה, ולא ניצחון במלחמה. ובעולם הבריאות זה נכון שבעתיים.
נראה שחלקכם אינם נאבקים בסרטן, אך אני מתאר לעצמי שלא הייתם רוצים להיתקל בו. הייתם רוצים גם לדעת כיצד להשיג את היעד הבלתי נתפש לכאורה שנקרא "בריאות" בחייכם, דהיינו לדעת כיצד להביא לגופכם איכות חיים מרבית ושלווה. כמו בעבודתי, המאפשרת לי להפר "כללים" מסוימים כדי לבחון תיאוריות חדשות על סרטן, כך גם הספר הזה מפר "כללים" מתוך אותה המטרה:
הצלת חיים פוטנציאלית. כאשר אני מציג את רעיונותי בפני קהל, אני מעורר תערובת של סקרנות, אי־אמון, פליאה ולעתים גם כעס; יש לי תחושת בטן שכך יהיה גם כאן. אך שוב, הכול מסיבה טובה: להאריך את חייכם ולעזור לכם להפוך כל שנה לטובה יותר. במילים פשוטות, כאן תמצאו דברים שלא קראתם בשום ספר אחר על מדף ספרי הבריאות, ולצורך העניין גם לא על אף מדף אחר. הספר הזה הוא בחלקו מניפסט, אך בחלקו הוא גם תוכנית לחיים.
דמיינו לרגע שאתם נהנים מחיים יציבים ואיתנים עד גיל מופלג, מאה ויותר. ואז, מוּרד מפסק כלשהו, והגוף שלכם פשוט הולך קאפוט. אתם מתים בשלווה בשנתכם, לאחר ערב שבו רקדתם בפעם האחרונה. אתם לא מתים מאיזו מחלה רגעית, ולא דועכים בהדרגה תחת השפעתה של מחלה איומה ומתישה שהחלה לפני שנים, ואולי אף עשרות שנים. רובנו אינם מסוגלים להעלות בדעתנו אפשרות שייחסכו מאיתנו החולאים המסיימים בדרך כלל את חייהם של אחרים בטרם עת, ולעתים אף בפתאומיות.
ועם זאת, אני רוצה שתאמינו כי אתם מסוגלים לחיות חיים ארוכים, מספקים ונטולי מחלות - כי זה אפשרי. קץ המחלות קרוב יותר משחשבתם. זה מה שאני מאחל לכם. אך כדי להשיג את ההישג העל־אנושי הזה, עליכם להבין את הבריאות מנקודת מבט חדשה ולאמץ כמה מתפישות היסוד של חיי הרווחה הבריאותית, שנוגדות ככל הנראה את כל מה שלמדתם עד היום.
אני יוצא מנקודת הנחה שאתם אנשים הגיוניים ומיושבים בדעתכם. אתם עוקבים אחרי החדשות ומיישרים קו עם המחקרים הרפואיים והבריאותיים שמגיעים לכותרות. אתם מנסים לזכור לקחת את מנת המולטי־ויטמין היומית שלכם, ומוצאים זמן לפעילות גופנית.
אולי אתם גם מוטרדים מזיהום האוויר, מחומרי ההדברה ומאיכות המים הזורמים בברז שלכם. בתוך־תוככם אתם גם יודעים שעליכם לצבור יותר שעות שינה איכותית בלילה, לאכול יותר פירות וירקות, ולצמצם את צריכת השומנים הרוויים. אבל מה תאמרו אם אגיד לכם שהעקרונות האוניברסליים האלה אינם בהכרח נכונים? מה אם כל מה שחשבתם על בריאות שגוי?
מהי בעצם בריאות? נדמה כי זו שאלה פשוטה שיש לה תשובה פשוטה. האם זהו מִספר, כמו משקל או רמת כולסטרול? או אולי זהו אורח חיים - להיות אדם פעיל ולאכול "בריא"? הלוואי שהעניינים היו כה ברורים ופשוטים. בעידן שבו אנו חיים, כמות המידע הרפואי המציף אותנו מכל עבר עצומה מכדי שנוכל לעכל אותה, ולכן נדרשת לנו דרך לקבל החלטות בריאותיות אישיות. אם הגעתם אלי כדי שאעזור לכם לטפל בסרטן מתקדם שהתגלה בשלב מאוחר במשחק, ברור שהמשחק שלכם עומד להסתיים בקרוב.
אני לא אומר זאת מתוך חוסר חיבה או חוסר רגישות; אני אומר זאת כי זוהי האמת. אני ריאליסט, והעובדות הנוגעות לסרטן ולמחלות מסכנות־חיים רבות אחרות אינן נעימות. בעידן שבו אנו יכולים ליצור קשר בתוך שניות עם אנשים בכל רחבי העולם בעזרת מכשירים אלגנטיים שאנו נושאים בכיס המכנסיים, מצער לגלות עד כמה הטכנולוגיה והחדשנות בתחומי
המחקר והטיפול הרפואיים כה מיושנות, ארכאיות, ואם יורשה לי, במקרים מסוימים גם ברבריות. שלוש מטרות הצבתי לי בכתיבת ספר זה: (1) להציע דגם חדש של בריאות, אשר ישנה בצורה דרמטית את דעתכם על גוף האדם; (2) להמחיש לכם כיצד תוכלו ליישם את הדגם הזה בחייכם באמצעות אסטרטגיות טקטיות והנחיות מעשיות; ו־(3) לחשוף טכנולוגיות רפואיות מאירות־עיניים העומדות לרשותנו כבר היום - או שנמצאות בפיתוח - ויכולות לעזור לכם להשיג את איכות החיים ואריכות הימים שאתם ראויים להן. בעזרת המידע הנמסר בספר זה, תצאו למסע בדרך אחרת לגמרי מזו שאתם נמצאים בה עכשיו, והמסע הזה ישנה את חייכם לטובה.
אני מזהיר מראש: חלק מהנושאים שבהם אעסוק ומהעצות שאעלה עלולים להסב לכם אי־נוחות בתחילה. אתם תלמדו עובדות ותיחשפו לתפישות העומדות כנראה בסתירה לכל מה שלימדו אתכם ולכל התניה שהשרישו בכם בדבר מה "נכון" או מה "בריא". מחשבותַי בשאלה מה מביא לכך שאנשים נחשבים בריאים, או לחלופין לא בריאים, אינן עומדות כנראה בקנה אחד עם הגישות המקובלות. מבחינה זו, הספר הזה הוא מניפסט במלוא מובן המילה - הצהרה בוטה המאירה את הגוף ואת מנגנוניו האדירים באור שונה מהמקובל, אור המקרב אותו לעבר הבריאות הנצחית, או מרחיק אותו ממנה.
ההנחה המרכזית של הספר היא שבמשך עשרות שנים, חשבנו - כולנו, הן בתוך קהילת שירותי הבריאות והן מחוצה לה - על בריאות ועל גופנו בצורה שגויה. ניסינו לצמצם את הבנתנו בגוף ובמכאוביו לכדי נקודה אחת קטנה - מוטציה, חיידק, מום, או נתון מספרי כמו לחץ דם או רמת הסוכר בדם. במקום לחלוק לגוף את הכבוד המגיע לו על היותו מערכת מורכבת מאין־כמותה, אנו מחפשים שוב ושוב את הגן הבודד שהשתבש או את "הסוד" האחד והיחיד שיכול לשפר את בריאותנו.
קוצר־הראייה הזה הביא אותנו לסטות ולהתרחק מנקודת המבט ההכרחית שאותה נחקור בספר זה, ושתשנה לא רק את הדרך שבה נטפל בעצמנו, אלא גם את הדרך שבה נאיץ את הולדת הדור הבא של הטיפולים, ובמקרים מסוימים גם של התרופות.
קוצר־הראייה הזה אף גרם לנו, הרופאים, לחלל את שבועתנו שלנו - "אל תזיקו", אותו ציטוט מהיפוקרטס שדקלמנו עם קבלת תארינו - שכן למען האמת, יש כיום רופאים המסבים נזק רב למטופליהם. תפישת ה"אל תזיקו" הושחתה כליל; עברנו לעמדה קיצונית ברפואה, המתבססת רק לעתים נדירות על נתונים ומוצפת להחריד בטענות כוזבות או נטולות הוכחה. וזה מפחיד.
הולדתה של ראייה מערכתית
ב־ 2004 , בעודי צועד מבית החולים סידרז סיני אל מרפאתי בלוס אנג'לס, סרקו עינַי חלון ראווה של חנות מתנות, ומתוך החלון זעק אלי שער הגיליון האחרון של המגזין פורצ'ן, "למה אנו מפסידים במלחמה בסרטן". את המאמר כתב אדם שהחלים מסרטן בשם קליפטון ליף, שחייו ניצלו בזכות ניסוי רפואי כשהיה נער מתבגר בשנות השבעים.
רשימתו הותירה בי רושם עמוק, משום שכל אונקולוג הנתקל בכותרת בוטה ובמאמר שקול ומחושב כל כך מועד לחוש תסכול וכישלון בעבודתו, הכה חיונית. לאחר שאובחנה אצל קליפטון מחלת הודג'קין, הוציאו אותו הוריו מהעיר ולקחו אותו לצפון מדינת ניו יורק, שם יכול היה לקבל טיפול שהיה ניסיוני באותה תקופה: סדרת טיפולים אלימה הכוללת שימוש בתשלובת MOPP ,התשלובת הראשונה של תרופות כימותרפיות שטיפלה בהצלחה במחלה.
הוא קיבל טיפול כימותרפי והקרנות לסירוגין, דבר שגרם לכריתת בלוטת התריס שלו לאחר שנחשף בטעות לקרינה מסוכנת. אך הטיפול שקיבל התגלה כתרופה, ובהמשך נעשה קליפטון לאחד מנושאי הדגל של קהילת הסרטן.
כיום קליפטון הוא נואם מרכזי בכנסים מדעיים גדולים ברחבי העולם, והוא מוסיף לדיון קול מרענן ומלא להט, הן כעיתונאי עטור פרסים והן כדוברם הנלהב של החולים, המבקש להשיב את סדר העדיפויות על כנו.
קליפטון העלה כמה נקודות מרתקות במאמר, אך החלק המשמעותי ביותר היה זה שבו הסביר את התמורות שחלו בעמדתנו - אנו כחברה, אך במיוחד בתוך הקהילה הרפואית - כלפי הביולוגיה. במהלך חמישים השנים האחרונות, התמקדנו בניסיון להבין את מאפייניו האינדיבידואליים של הסרטן מתוך כוונה לטפל בו, במקום להשקיע מאמצים ישירים בהשתלטות על הסרטן.
שכחנו שריפוי הסרטן מתחיל במניעת הסרטן, ושגילוי הסרטן בשלביו המוקדמים ביותר הוא קריטי כדי שלאנשים תינתן הזדמנות לנקוט צעדי מנע נגד המחלה או להשתלט עליה לפני שתיכנס לשלב הממאיר והקטלני. כשאנו מצמצמים את המדע לכדי מטרה כמו מציאת טכניקות קטנות מאין־ כמותן לשיפור הטיפול במקום פריצות דרך אמיתיות, אנחנו מאבדים קשר עם התמונה הכוללת ומגלים כי הלכנו לאיבוד.
האם זו הסיבה להתקדמות המזערית שלנו ב"מלחמה" בסרטן בחמשת העשורים האחרונים? האם זהו ההסבר לפער ההולך ומתרחב בין הטיפולים המתקדמים בסרטן לבין טיפולים בכל מיני מחלות אחרות? שאלות מכרסמות כגון אלה החלו להטריד אותי. הרי בסופו של דבר אני אונקולוג שאינו יכול לטפל כראוי בסרטן מתקדם. מדע הרפואה השיג התקדמות יוצאת מגדר הרגיל במהלך המאה האחרונה, אך בתחום שלי, ההתקדמות נעשית בצעדי צב כבר עשרות שנים.
נקודת המבט שלנו על החיים יכולה להתפתח לאִטה עם הזמן, אך עשויה גם להשתנות בן־רגע כשמפנים את תשומת לבנו לעובדה חדשה או לממצא חדש. בנקודת ההשקפה שלי בנושא הבריאות חל מהפך רציני כשקראתי את מאמרו של קליפטון, והיא התגבשה במהלך ערב אחד בחברתו של חתן פרס נובל בפיזיקה, שדחק בי לחשוב אחרת. ביולי 2009 השתתפתי בארוחת ערב חגיגית באספֶּן, קולורדו, שם התמזל מזלי לפגוש את מארי גל־מאן, המדען שהניח את קיומם של קְוַורְקִים כמעט חמישים שנה קודם לכן.
הקוורקים, חלקיקים אלמנטריים יותר מאלקטרונים, הם אבני הבניין הבסיסיות של כל החומר ביקום. אנו חבים לעבודתו של מארי חלק גדול מן ההבנה שלנו באשר לצורת התארגנותו של היקום ברמה התת־אטומית. הוא קיבל את פרס נובל לפיזיקה ב־ 1969 , אף שתפישותיו לא זכו לאישוש עד 1977 .
חרף 79 שנותיו, לא יכולתי לבקש לי איש־שיחה מרתק ומקסים יותר ממארי, ולכל אלה נוסף גם חיוך מידבק. האינטלקטואל שבי התאהב מיד בשמחת החיים שלו ובגאונותו, והייתי להוט לשמוע על הרפתקאותיו התיאורטיות של מארי בתחום הפיזיקה.
גם את הקוורקים, כמו מחשבות, אי־אפשר לראות אפילו בעזרת הטכנולוגיות המתקדמות ביותר, וכשמארי העלה לראשונה את רעיונותיו, היה עליו להסתמך על מערכי נתונים בדידים ולהסיק מהם שקוורקים אכן קיימים. רגע ההארה שלי הגיע כשדיבר על המערכות המורכבות שעמן התמודד בחקר הפיזיקה, וכשסיפר איך ניסה לבנות עוד ועוד דגמים כדי להבין את המערכות הללו.
מדוע הרופאים אינם ניגשים כך לרפואה? מדוע איננו מנסים לעשות משהו דומה עם כל מערכי הנתונים שאספנו ולגבש דגם להבנתן של מחלות, ולחלופין - להבנתה של הבריאות? בדיוק כפי שמארי הצליח לתאר את מודל הקוורקים שלו, כך גם אני חיפשתי להגדיר מודל אנלוגי עבור תחום הרפואה, אך העליתי חרס בידי. פירושה המילולי של המילה אונקולוג הוא "אדם החוקר מסות, או גידולים".
מארי הגדיר מסות מסוימות (גם אם תת־אטומיות) במונחים פיזיקליים, ואילו אני ניסיתי להבין מסות ביולוגיות המקושרות עם אי־תקינות ועם כאוס. התחלתי לתהות כיצד אוכל ליישם את דרך החשיבה של מארי בעולמי.
מאז אותו ערב, הייתה לי הזכות להחליף רעיונות עם מארי בכמה הזדמנויות (ולמזלי הרב הוא אף הצטרף במשרה חלקית לצוות המחקר שלי, כפרופסור לפיזיקה ורפואה באוניברסיטת דרום קליפורניה, כך שאנו יכולים גם לעבוד בצמוד זה לזה). על אף פער הדורות בינינו, אנו מסתדרים נהדר, ממש כמו חברים ותיקים.
כל אחד מאיתנו אמנם מלא התפעלות לנוכח תחום עבודתו של האחר, אך גם מרתק לראות כיצד תחום עיסוקו של כל אחד מאיתנו טיפח בו דרך חשיבה שונה. כשמארי אמר לי ללא כחל ושרק "תתייחס לסרטן כאל מערכת", התחלתי באמת לשנות את הלך החשיבה שלי - על הסרטן ועל גישתנו לטיפול בו; על מחלות ועל גישתנו לרפואה בכלל; וביסודו של דבר, על בריאות.
הייתי חייב לשאול את עצמי: האם הדרך שבה אנו בוחנים את הסרטן מונעת מאיתנו לרפא אותו? יתרה מכך, האם בעצם אפשר לומר שנקודת המבט השגויה הזו אינה מאפשרת לנו, אנשי הרפואה, לטפל בהצלחה בשום דבר?
כפי שאסביר בספר זה, אני מאמין בכל לבי בצורך לזהות את הסרטן בשלב מוקדם. היכולת לגלות את הסרטן בזמן היא כרגע דרכנו היחידה להילחם בו בצורה אפקטיבית. כאשר אנו פועלים על פי כללים בריאותיים מסוימים, אנו יכולים, למעשה, למנוע את רוב סוגי הסרטן. אך התפישה הזו איננה נוגעת רק לסרטן. אנו יכולים, בעצם, למנוע מחלות רבות, חולפות וכרוניות גם יחד, באמצעות צעדי מנע מוכווני־מטרה, ובכך, בעצם, עוסק הספר הזה.
אני רוצה להבהיר: זה לא ספר על סרטן. במקום לחשוב על סרטן רק כעל מחלה גדולה ואויב מעורר אימה, יש לראות בו מטפורה לסל המחלות העולמי, ואני מתכוון למחלות במ' רבתי. הסרטן הוא המחלה המשוכללת ביותר שנוכל להניח בסל הזה. זו איננה סתם נקודה מרוחקת. כפי שכותב סידהרתה מוקהרג'י, זהו "קיסר כל החולאים" - האויב המושלם המרחף מעל ראשם של אחת מכל שלוש נשים, ואחד מכל שני גברים במהלך חייהם.
אם כל המוחות והכסף המופנים כרגע למאבק בסרטן אינם משיגים כמעט דבר, יש לנו בעיה רצינית. הגיע הזמן שנשנה לא רק את צורת החשיבה שלנו על סרטן, אלא גם את צורת החשיבה הנרחבת יותר, על בריאות ועל חיים בריאים. אנו זקוקים לשינוי רדיקלי בצורת החשיבה שלנו, כדי שנוכל להשיג פריצות דרך בכל תחומי הרפואה.
צורת החשיבה החדשה הזו מחייבת אותנו גם לדאוג לגופנו בדרך חדשה, ולהגדיר את משמעותה של הבריאות, כל אחד על פי מונחיו שלו, שכן בריאות איננה רק היעדר מחלות.
קריירה של שאלות
הביולוגיה האנושית מעניינת אותי מאז שאני זוכר את עצמי. כילד, התעניינתי במדעים מגיל די צעיר, וכבר בצעירותי אימצתי את המעבדה. במהלך השנים היו לי לא מעט מנטורים מרשימים, בהם אבי הרופא, שתמיד הציב לי רף גבוה ועודד אותי להתמיד בסקרנותי.
כשהגיע הרגע לבחור איזה מין רופא אהיה, לאחר תקופה שבה עבדתי במכונים הלאומיים לבריאות ובבית החולים ג'ונס הופקינס, מישהו אמר לי שאונקולוגיה היא "התאבדות מקצועית". המליצו לי להיכנס לתחומי הקרדיולוגיה או רפואת הריאות, שם אפשר "לחולל שינוי".
איש לא עבר מהתמחות בהופקינס למקום כמו המרכז לחקר הסרטן ממוריאל סלוֹאן־קֶטֶרינג בניו יורק; חקר הסרטן היה באותה תקופה ענף רפואי משמים, חף מכל תקווה וחדשנות. אני זוכר היטב, כאילו זה היה אתמול, את המנהלים הרפואיים בהופקינס ששאלו אותי מדוע אני מעוניין להיכנס לתחום שמרעיל את מטופליו בתמורה לתועלת מזערית, במקרה הטוב.
אני ראיתי את העניינים אחרת, הלכתי בעקבות לבי והתמחיתי בטיפול בלימפומה. בהמשך עברתי לעסוק בסרטן הערמונית - בתחומי המחקר, הטיפול הרפואי והפיתוח התרופתי והטכנולוגי. לא האמנתי שאונקולוגיה היא דרך ללא מוצא.
נהפוך הוא, זה היה אחד התחומים היחידים ברפואה שבו רופאים ומטופלים זנחו את המסורת ונטלו סיכונים למען שיפור הטיפולים, דווקא בשל מיעוט האפשרויות. רציתי להביא ליישום מיידי פתרונות שהתגלו במעבדה ולהשתלב ברפואת הסרטן העתידית.
בשלהי שנות ה־ 90 , הקמתי את oncology.com , שהיה בשעתו אתר האינטרנט הגדול ביותר בנושא סרטן, ושימש הן כמאגר מידע מקוון והן כקהילה וירטואלית. זו הייתה רק תחילת הרפתקאותַי. כשאנדי גרוב, נשיא אינטל לשעבר ואחד ממורַי הרוחניים היקרים ביותר ללבי, דחק בי לעבור מערבה, הוא ידע שאני מבקש לעשות משהו אחר. אני עדיין זוכר את 13 במאי 1996 , היום שבו אנדי עשה צעד אמיץ והופיע על שער כתב העת פורצ'ן, שם סיפר על אבחנתו ועל הטיפולים שעבר כחולה סרטן הערמונית, מחלה שבמשך שנים רבות מדי איש לא דיבר עליה בקול רם.
שיחותַי הרבות עמו ורוח היזמות של החוף המערבי נתנו לי את ההשראה לעבור יחד עם משפחתי הצעירה לקליפורניה, שם התחלתי לטפח קשרים מהסוג שיעזור לי להגשים את שאיפותַי כילד, כשלמדתי את רזי עבודת המעבדה. הייתי ממקימי Applied Proteomics ו־ Navigenics , שתי חברות המתמחות בטכנולוגיות של טיפול רפואי ושל חיים בריאים (בהמשך הספר אסביר את הטכנולוגיה שמאחוריהן); וקיבלתי על עצמי תפקידים בכירים במוסדות בולטים כמו המרכז הרפואי סִידֶרְז סַיְנַי, אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס ואוניברסיטת דרום קליפורניה.
חשתי שעתיד הרפואה תלוי במיזוג בין טכנולוגיה לביולוגיה, ושיהיה עלי לעסוק במגוון רחב של מיזמים בתחומים רבים שיחברו וישתלבו בשליחות הבסיסית שלי: לשנות תוצאות בקרב מטופלים ולהותיר חותם על חלקן של המחלות בחיינו. בזכות השליחות הזו, הבנתי שסטינו מן הדרך הנכונה באופן שבו אנו חושבים על בריאות - ועל הדברים שיחזירו לנו את בריאותנו.
בספר זה
שמו המקורי של ספר זה היה מהי בריאות? השם אמור היה להיות הד לשמו של הספר מהם חיים? שכתב הפיזיקאי המהולל ארווין שרדינגר, שיצא לאור ב־ 1944 ונועד להסביר לקורא ההדיוט את המנגנונים המולדים של הגוף.
אך עד מהרה זנחתי את השימוש במילה בריאות בשם הספר, לאחר שחבר כתב לי באי־מייל שהמילה "בריאות נשמעת לי כמו משהו שאני אמור לאכול אף על פי שהוא ממש לא טעים".
תגובתו לשם הפוטנציאלי שהצעתי ממחישה בדיוק את הבעיה שאותה אני תוקף. תפישת הבריאות הנוכחית שלנו התפתחה למעין "הוא אמר, היא אמרה", עד ששכחנו מהו עצם העניין. אני מקווה שבספר זה אצליח להעמיד דברים על דיוקם ולמקד שוב את מרצנו ומשאבינו במתן הגדרה חדשה למונח בריאות.
אחד המסרים החשובים ביותר של ספר זה הוא שבהחלטות בריאותיות אין תשובה "נכונה" אחת, אלא כמה תשובות נכונות.
עלינו לקבל את ההחלטות הנכונות עבורנו - בהתבסס על קוד הערכים האישי שלנו ועל הנסיבות הבריאותיות שלנו, ובהתייעצות עם רופאנו.
תפקידי בעמודים הבאים יהיה לצייד אתכם בהבנה שתאפשר לכם לקבל את ההחלטות הטובות ביותר עבורכם. תוך כדי כך אעלה שאלות שאולי מעולם לא חשבתם לשאול. למשל:
איך הצצה פשוטה ברמת החלבונים בגופכם יכולה ללמד על מצב בריאותכם ברגע זה יותר מקריאה מקיפה של הקוד הגנטי שלכם?
מה הקשר בין סטטינים כמו ליפּיטוֹר וקרֶסטוֹר לבין שפעת החזירים ומחלת האלצהיימר?
מהם שני המוצרים מצילי־החיים שאפשר להשיג תמורת פחות מעשרה דולר, שבכירי המרכזים לבקרת מחלות ומניעתן נושאים עמם לכל מקום?
האם כמה מהמוצרים מקדמי־הבריאות החשובים ביותר בעינינו - כמו ויטמינים, תוספים ואפילו משקאות ממיצי פירות וירקות - משבשים את מצבו הפיזי המועדף של הגוף?
כיצד יכולה תרופה שאינה באה כלל במגע עם תא סרטני לחסל מושבה שלמה של תאים סרטניים?
אם אתם רוצים לשמור על בריאות, אושר ואריכות ימים, מהו הדבר החשוב ביותר שתוכלו לעשות היום בלי להוציא אפילו אגורה אחת מכיסכם?
במילים אחרות, מה אנחנו מחמיצים בניסיוננו לפצח את מסתרי המחלות? ובהמשך לכך, מה יגדיר את דרכנו לחיים בריאים, ארוכים ותוססים?
אני מתכוון לענות על השאלות הללו. לשם כך אתם תידרשו לבחון את הלך המחשבה שלכם ואת נקודת ההשקפה שלכם: תצטרכו לאמץ את התפישה שלפיה הגוף הוא יצור מורכב מאין־כמותו ולהגדיר מחדש את המושג בריאות במונחים שלכם, בעזרת "הפרמטרים", כפי שאני קורא להם, שימדדו את מצב בריאותכם באופן סדיר.
אני אציע את הדרכים השונות שיאפשרו לכם לקבוע את הפרמטרים שלכם ולהתאים לעצמכם את הטיפול הרפואי המתאים ביותר עבורכם אישית. כוס יין אדום ביום, למשל, עשויה לחזק את בריאותו של החבר הכי טוב שלכם, אבל אצלכם היא אולי תעלה את הסיכון ללקות בסוגי סרטן שונים. ודאי תופתעו לגלות כי רבים מן "המרשמים" המפורטים בספר זה הם מעשיים להפליא, כמו נעילת נעליים נוחות ואכילת ארוחת צהריים באותה השעה מדי יום.
לאורך הדרך אעודד אתכם לבחון מחדש לא מעט פרות קדושות, כמו למשל הרעיון שלפיו יש לאזן רמות נמוכות של ויטמין D בעזרת תוספים, ושאימון גופני של שעה או שעתיים בבוקר מפצה על ישיבה במשך רוב שעות היום. אני אנפץ מיתוסים ואחשוף מידע מוטעה מתוך תקווה שתשאבו מכך השראה לנקוט צעדים מעשיים שיעזרו לכם לחיות חיים בריאים יותר כבר מרגע זה.
בניגוד לרוב ספרי הדיאטות הרגילים, שהולכים איתכם יום אחר יום, ארוחה אחר ארוחה, קלוריה אחר קלוריה, ההמלצות שלי לא יהיו מדויקות ותובעניות להחריד.
אין לי שום עניין להגיד לכם איך לחיות את חייכם או מה עליכם לאכול לארוחת ערב. אני גם לא מתכוון לאבחן אתכם. אני רוצה להסמיך אתכם לקבל אחריות על גופכם ועל עתיד בריאותכם. ההצעות המועלות כאן הן יותר בגדר אלגוריתמים של אורח חיים - כלים מנטליים להתמודדות עם האפשרויות המגוונות של אורח חיים העומדות בפנינו.
האפשרויות הללו חייבות להיקבע בהתאם לערכינו ולקודים האתיים וההתנהגותיים שלנו כפרטים. מכיוון שאין תשובה אחת לשאלה מהי בריאות, הקווים המנחים הללו יניבו "סגנונות בריאותיים" רבים ושונים, כמספר האנשים שיאמצו אותם. מטרתי היא לעזור לכם להפיק את המרב מבריאותכם, בין שאתם נאבקים במחלה ברגעים אלה ובין שלא. אני רוצה לעודד אתכם לבחון נכוחה את האופן שבו אתם מבינים בריאות, ולעודד אתכם לשנות את נקודת המבט. כך תוכלו לשפר משמעותית את חייכם.
העובדה שאנו זקוקים לתזכורות פשוטות בדבר משמעותם של חיים בריאים, למרות נהר העצות השוטף אותנו מדי יום באמצעי התקשורת, היא סימן לבלבול שלנו. אני יכול רק לקוות שקריאתו של ספר זה תקנה לכם לא רק את הידע הדרוש לניצולם של המדע והרפואה המודרניים, אלא גם את החוכמה להבחין בין הטוב לבין המפוקפק, כדי שתוכלו לקבל את ההחלטות הטובות ביותר עבורכם. אני מקווה גם שעתידכם ייקבע מכוח הבחירה, ושבעת הצורך, הכוח הזה ינחה אתכם גם בנתיבי ההחלמה והריפוי. רק אתם יכולים לשים קץ למחלות.
בלחיצה על הרשמה אני מסכים לקבל מידע שיווקי, מבצעים והטבות באמצעות דוא"ל ו/או הודעות SMS ומסכים לתנאי השימוש