אלוהים וסקס

בכתבי הקודש יש שפע של סיפורים על סקס מחוץ לנישואים - למשל דוד ובת-שבע, הומוסקסואליות - למשל דוד ויהונתן, פוליגמיה - למשל שלמה המלך ואלף נשותיו ועוד נושאים רבים שמסקרנים מאוד את הקוראים בני זמננו, אשר מעוניינים להבין לעומק מה בדיוק נאמר שם על הסוגיות הללו, שמעוררות מחלוקת גם בימינו. בשל כך, חוקרים רבים הקדישו את עצמם לבחינה מדוקדקת של הכתבים הללו מנקודות מבט היסטורית, תיאולוגית ומוסרית.

אף על פי כן, רבים מאנשי הדת והמאמינים הפשוטים עדיין רואים בפסוקים הללו (אפילו בפסוקים המשונים, המבלבלים והסתומים ביותר) דברי אלוהים חיים שיש לקבלם פשוטו כמשמעו.

כתוצאה מכך, פעורה תהום עמוקה בין כתבי הקודש כפי שמבינים אותם החוקרים, לבין האופן שבו אנשי הדת והמאמינים הפשוטים רואה אותם. לפני שמחילים את הטקסטים הללו על סוגיות מודרניות, כדאי לקרוא את הטקסטים בעין בוחנת.

חשוב לברר תחילה מה היתה כוונת הטקסט כאשר נכתב, ולהעביר את המשמעות אלפי שנים קדימה, אל החיים כאן ועכשיו. זוהי המשימה של ספר חשוב, מרתק ומעורר מחשבה זה - אלוהים וסקס.

מייקל קוגן - Michael Coogan

מייקל קוגן הוא מרצה לתנ"ך ולברית החדשה בבית הספר לדתות באוניברסיטת הארוורד, ומנהל הפרסומים של המוזיאון השמי של הארוורד.

הוא לימד בעבר גם בסטונהיל קולג', בוסטון קולג', ולזלי קולג', אוניברסיטת פורדהם ובאוניברסיטה של ווטרלו שבאונטריו. הוא לקח חלק וניהל חפירות ארכיאולוגיות בישראל, ירדן, קפריסין מצרים. הוא כתב ספרים אקדמיים על התנ"ך ואת הספר Old Testament VSI - הקדמה קצרה מאוד לתנ"ך.

מבוא
המקרא לא יורד מהכותרות. כמרים ואפיפיורים, פוליטיקאים ומלומדים מצטטים ממנו על בסיס קבוע כאילו זוהי הסמכות הבלתי מעורערת בשלל נושאים, במטרה לתת חיזוק למגוון רחב של נקודות השקפה.

בייחוד בארצות הברית, שבה יש עותק של המקרא ביותר מ־ 90 אחוזים מהבתים, מצטטים בקביעות מתוך הספר העתיק הזה כנשק במלחמות התרבות על "ערכי המשפחה", שרובן נוגעות לסוגיות של סקס או מגדר.

בכינוס הדו־שנתי של הכנסייה הלותרנית האוונגליסטית באמריקה אשר נערך באוגוסט 2009 , התקיים דיון שבסופו אישרו המשתתפים החלטה אשר מתירה לאנשי הכמורה של הכנסייה לקיים "מערכת יחסים חד־מינית מונוגמית ומתמשכת".

בהחלטתה זו, חברה הכנסייה הלותרנית לקבוצות יהודיות ונוצריות ליברליות אחרות אשר כבר העניקו גושפנקה דתית לנישואים חד־מיניים, הנהנים בימינו ממעמד חוקי בחמש מדינות בארצות הברית ובשבע מדינות ברחבי העולם, ולתופעה הרחבה יותר של נישואים אזרחיים חד־מיניים וזוגיות ללא נישואים, המוכרת בעשרות אזורי שיפוט ברחבי העולם.

תגובתם התקיפה של לותרנים שמרנים וזרמים אחרים לא איחרה לבוא: ההחלטה, כך טענו מתנגדיה, היא כפירה, אולי אפילו עבודת אלילים, מפני שהיא מנוגדת לדבר אלוהים הנמסר במקרא. ואולם תומכיה של ההחלטה, כתומכיהן של החלטות דומות בקבוצות דתיות אחרות, טוענים כי החלטותיהם דווקא עולות בקנה אחד עם המקרא. אמצעי התקשורת שסיקרו את אספת הלותרנים דיווחו על "קרבות פסוקים".

כתושב מסצ'וסטס הזדמן לי לצפות מקרוב במחלוקת על נישואים חד־מיניים. בשנת 2003 פסק בית המשפט העליון של מסצ'וסטס כי האיסור על נישואים בין בני זוג מאותו המין מנוגד לחוקת המדינה.

בעקבות הפסיקה פרץ במסצ'וסטס פולמוס סוער ומתמשך, שבו שימש המקרא כנשק בידי המתנגדים לנישואים כאלה; כחוקר מקרא, התופעה הדאיגה ושעשעה אותי כאחד. כלשונה של אחת הסיסמאות הקליטות, בגן עדן גרו אדם ואשתו, לא אדם ואישו. ומלכתחילה,

נשמעה הטענה, נישואים הם בין גבר אחד לאישה אחת. למעשה, אין זה מדויק: המונוגמיה נעשתה נורמה רק בשלהי התקופה המתוארת במקרא. אבל למרות כל ההגזמות, המקרא אכן תומך במידה מסוימת בטענותיהם של המתנגדים לנישואים חד־מיניים ולהומוסקסואליות בכלל, בדומה לטענותיהם של תומכי העבדות במאה התשע־עשרה. עם זאת, גם צדדים אחרים בוויכוחים הללו מצטטים מהמקרא כתימוכין להשקפותיהם, וגם הם צודקים, במידה מסוימת.

אבל מהו המקרא? אמנם המילה bible עצמה פירושה "ספר", אבל המקרא לא נמסר למין האנושי כספר שלם ומושלם, שנכתב על ידי אלוהים, נארז באריזת ואקום ונשלח מאמזון או זמין להורדה כקובץ אלקטרוני לקינדל או לאייפד.

המקרא הוא בעצם אנתולוגיה, אסופת טקסטים מישראל הקדומה, מראשית היהדות, ולגבי הנוצרים גם מהמאה הראשונה של הנצרות, פחות או יותר. הטקסטים האלה מכוּנים "ספרים", ובדומה לספרים אחרים, יש להם מחברים אנושיים, שרבים מהם אף מזוהים בשמם בכותרות הספרים עצמם: עמוס, ישעיהו, ירמיהו ופאולוס, לדוגמה. בחלק מהספרים מתואר גם התהליך שבו נכתבו.

הנביא ירמיהו, למשל, הכתיב את דבריו פעמיים לברוך בן נריה, ופאולוס, לאחר שסיים להכתיב אחת מכמה איגרות שהיו מיועדות לנוצרים בעיר היוונית קורינתוס, הוסיף לה נ"ב בכתב ידו.

הספרים הללו נכתבו לאורך מאות רבות של שנים, ובדומה לכל ספר אחר הם משקפים את ההנחות המוקדמות ואת הדעות הקדומות, את הרעיונות ואת האידיאלים של מחבריהם (שכמעט כולם היו גברים) ושל החברות שבהן ושלמענן נכתבו.

גם המקרא, בדומה לאנתולוגיות אחרות, הוא לקט ולא אסופה מקפת. מחבריו מזכירים לא פעם ספרים אחרים ששימשו להם כמקורות. מן המקורות האלה, החביב עלי ביותר הוא ספר מלחמות יהְוֹוהָ, המוזכר בספר במדבר כמקור לקטע שירה. ספר מלחמות יהְוֹוהָ לא השתמר בתנ"ך וגם לא נמצא עדיין על ידי ארכיאולוגים או ציידי אוצרות, אבל הייתי שמח מאוד לקרוא בו אילו יכולתי.

בדומה לזה, גם פאולוס מזכיר כמה איגרות שכתב לקורינתים, אך בברית החדשה השתמרו רק שתיים מהן. מתברר אפוא שלמקרא יש מקורות רבים, ורק חלקם נכללו בו. כמו כן, רק חלק מהטקסטים המקודשים של ראשית ישראל, ראשית היהדות וראשית הנצרות נכללו במקרא כפי שהוא כיום — התנ"ך והברית החדשה — אותם כתבים קאנוניים שסמכות מיוחדת מיוחסת להם. יש בסיס לשער מדוע הושמטו כתבים מסוימים.

חלקם כנראה נתפסו כחילול הקודש בידי אותם מנהיגים דתיים שהרכיבו את הקאנון, ולאחרים אולי לא היה ייחוס מספק. עם זאת, רבים מהכתבים הלא־קאנוניים הגיעו לידינו, והם שופכים אור חשוב על הרקע לכתיבתם של הספרים המרכיבים את המקרא.

מחברי הספרים הללו, ביסודו של דבר, פירשו את ההתנסות שלהם עם אלוהים ואת השלכותיה על חייהם. לדידם של בני ישראל, האלוהים הזה היה יְהוֹוָה והשם שבו נהגו לכנות אותו היה "אדוני". מאז ועד היום סוגדים לאל הזה יהודים, נוצרים ומוסלמים, בשמותיו ובתאריו השונים.

כיְהוֹוָה, מסופר כי הוא התגלה בפני אברהם, משה, הנביאים ואנשים נוספים. אבל ההתגלויות שמיוחסות לו אינן עקביות. לדוגמה, בעשרת הדיברות מכריז יְהוֹוָה כי יפקוד עוון אבות על בנים ועל שילֵשים ועל ריבּעים — כלומר על בנים, נכדים ונינים. ואולם מאות שנים לאחר מכן, כשהוא מדבר אל הנביא יחזקאל, נראה כאילו שינה את דעתו בנושא זה:

בֵּן לֹא יִשָּׂא בַּעֲוון הָאָב וְאָב לֹא יִשָּׂא בַּעֲוון הַבֵּן;
צִדְקַת הַצַּדִּיק עָלָיו תִּהְיֶה וְרִשְׁעַת רָשָׁע עָלָיו תִּהְיֶה. יחזקאל יח:כ.

מתברר כי מחברים שונים אוחזים בדעות שונות. סתירות כאלה, ראשית כול, מחייבות את הקוראים הרואים במקרא אסמכתה עליונה לקרוא אותו מראשיתו ועד סופו, ולא לבחור כלאחר יד רק את הפסוקים התואמים את השקפותיהם.

שנית, הסתירות במקרא מעודדות, ואפילו דורשות, פרשנות: אם המקרא עצמו משקף נקודות מבט משתנות או לפחות שונות, הרי שקוראיו חייבים לעיין בו בעין בוחנת וביקורתית. הדבר נכון שבעתיים לאור השפעתו האדירה של המקרא על קוראיו.

מאז תקופת הנאורות עמלים חוקרי המקרא לפענח את ההיסטוריה המורכבת של היווצרותו. הם — כלומר אנחנו — הצלחנו להתחקות אחר התפתחותה של הדת המקראית על שלל האסכולות הגלומות בה, וזיהינו במקרא עצמו מגוון של מקורות המסבירים את החזרות והסתירות הפנימיות שבתוכו.

מרבית חוקרי המקרא תמימי דעים בעניין שיטות המחקר ותוצאותיו, אך למרבה הצער לא הצלחנו לשנות את דעתם של רוב האנשים שאינם מומחים ואפילו לא את דעתם של רבנים וכמרים. אנשים רבים עדיין סבורים כי המקרא הוא דברי אלוהים חיים, פשוטו כמשמעו: הם חושבים שמחבר המקרא הוא אלוהים בכבודו ובעצמו.

אפילו אנשים שאינם חוקרי מקרא יכולים לראות את הבעייתיות של התפיסה הזו. אם אלוהים כתב את המקרא, הוא כנראה בעל זיכרון לקוי: האם העניק למשה את עשרת הדיברות על הר סיני או על הר חורב? מי הרג את גולית — דוד או אלחנן? האם הסעודה האחרונה של ישו היתה סדר פסח או לא? לכל אחת מהשאלות האלה ולאינספור שאלות אחרות, המקרא מספק יותר מתשובה אחת.

ואם אלוהים כתב את המקרא אזי הוא גם סופר גרוע מאוד — אותם סיפורים מסופרים פעם אחר פעם, שוב ושוב, בשינויים רבים ובמגוון סגנונות שונים לחלוטין. ההסבר היחיד לסתירות ולחזרות הללו הוא שהמקרא חובר על ידי מחברים אנושיים רבים. כתביהם של המחברים האלה הם שלוקטו ומרכיבים את הספרייה הקטנה שנעשתה ברבות הימים למקרא, והם אלה שדורשים פירוש.

כתבתי את הספר הזה מפני שאני מאמין כי חוקרי המקרא נושאים באחריות לבחון את משמעות הממצאים שלהם לקהל הרחב. חוקרים רבים הם אנשים נחבאים אל הכלים, ולכן הם נמנעים מלהציג את השקפתם לגבי הרלוונטיות של המקרא לסוגיות עכשוויות. לעתים קרובות מדי הפקרנו את התחום הזה והותרנו אותו בידי חובבנים, קנאים ומטורפים — וכשמדובר במקרא לא חסרים כאלה.

הנושא שאתמקד בו הוא סקס במקרא — סקס של אנשים וגם של אלוהים — ונושא המגדר, הקשור אליו. מה היתה השקפתם של מחברי המקרא המרובים על מוסר מיני ועל תפקידיהם של גברים ונשים? מה מלמדת אותנו השקפתם על ההנחות המוקדמות שספגו מן התרבות שלהם? האם יש להם השקפה עקבית אחת? האם השקפותיהם עדיין רלוונטיות לנו?

הספר הזה עוסק אפוא בשאלה איך לקרוא את המקרא ולהשתמש בו, בדגש על "ערכי המשפחה". עמית חכם ציין פעם שאם רק יודעים איפה לחפש, אפשר למצוא סקס בכל עמוד ועמוד במקרא. בפרקים הבאים נמצא סקס במקומות שבהם לרוב אנשים לא רואים אותו. נחקור את תעלומת "עזה כמוות אהבה".

נבחן את השקפותיהם של מחברי המקרא, שרבות מהן שונות משלנו ורובן בעייתיות. נראה כיצד לקחי המקרא נוכסו, עובדו ולעתים נשללו לאורך ההיסטוריה. ולבסוף, נבדוק כיצד ובאיזו מידה משמר המקרא את חשיבותו.