מֶרִין מֶרֶדִית לא סלח לסֶפְּטִימוּס הִיפּ על שגזל ממנו את התפקיד שהיה מביא אותו בסופו של דבר אל הכס הנחשק של קוסם-העל. הוא חוזר לטירה, נחוש בדעתו לנקום בסֶפְּטִימוּס ולהחזיר לעצמו את הבכורה.

והוא לו בוחל באמצעים: כישופ אפל הוא רק אחד מהם. גם לבלר הסתרים לשעבר, טִינֵיאוּס שְׁנוֹק המרושע, לא מפסיק לזמום מזימות אפלות. גם הוא מעוניין להיפטר מסֶפְּטִימוּס, מסיבותיו שלו. לסֶפְּטִימוּס ולנסיכה ג'נה יש משימה דחופה. הם חייבים להגיע אל בית השוֹסְעִים, המקום שבו נפגשים כל הזמנים, ולהציל את ניקו וסְנוֹרִי, שנלכדו שם. אבל האם יצליח סֶפְּטִימוּס לחמוק מהמַסָא שנכפה עליו בעורמה?

כמו כל הספרים בסדרת סֶפְּטִימוּס הִיפּ, גם ספר מספר 4, מַסָא, מלא באירועים מסמרי שיער, הומור והרפתקאות מופלאות, כשסֶפְּטִימוּס ממשיך את מסע התגליות הכַּשוּפ שלו.

סייג' יצרה עולם קסום, מלא חיים והיגיון, שבו לחפצים דוממים יש חיים משלהם. ספר מכשף."

Kirkus Reviews (ציון לשבח)

"הקוראים יישבו בקסמו של הספר - הם ידאגו, יצחקו ויפערו את פיהם בתדהמה לנוכח ההרפתקאות הבלתי פוסקות של החבורה המלבבת הזאת."

VOYA (ציון לשבח)

"שפע של מזימות, אווירה ימי-ביניימית, הומור קליל ופרשנות רעננה לעולם הכישוף והפנטנזיה.

כתב העת Child

"הקוראים ישמחו ללכת שבי אחר כתיבתה הזורמת והסוחפת של אנג'י סייג', שבוראת בעלי-ברית ואויבים, שפע של פרטים מפתיעים ורגעים בלתי נשכחים של גילוי עצמי."

ALA Booklist

עוד בסדרת ספטימוס היפ:

 א. כישופ - ספטימוס היפ - ספר ראשון
 ב. מעופ - ספטימוס היפ - ספר שני
 ג. אלפיזיקה - ספטימוס היפ - ספר שלישי
 ה. סירנא - ספטימוס היפ – ספר חמישי
 ו. אופל - ספטימוס היפ – ספר שישי

אנג'י סייג' - Angie Sage

אנג'י סייג' נולדה בלונדון וגדלה בעמק התֶמזה, לונדון וקֶנט. היא גרה בבית מהמאה החמש-עשרה במערב אנגליה, מקום כַּשוּפ ומלא הפתעות. שלושת הספרים הראשונים בסדרת סֶפְּטִימוּס הִיפּ: כִּישׁוּפ, מָעוֹפ ו-אַלְפִיזִיקָה, שאף הם אור בעברית בהוצאת מטר, תורגמו לשפות רבות והיו לרבי-מכר בכל העולם וגם בישראל.

מארק צוג תמיד אהב ספרי פנטזיה. הוא אייר משחקי קלפים וקלפים לאיסוף, ספרים וירחונים. הוא גר בפנסילבניה שבארצות-הברית.

כדאי לכם לבקר באתר האינטרנט של הסדרה.

ראשית דבר: ניקו וסנורי

היום הוא יום השוק בדרך הקוסמים, ונערה ונער עוצרים ליד דוכן של דגי הֶרִינְג כבושים. שׂערו של הנער בהיר, מפותל וקלוע, בסגנון שבעתיד הרחוק יאפיין מלחים. עיניו הירוקות מביעות רצינות ואפילו עצב. הוא מנסה לשכנע את הנערה להרשות לו לקנות לה דג.

גם שׂערה של הנערה בהיר אבל לבן כמעט. הוא חלק וארוך, ומהודק אל מצחה בסרט עור, כמנהג הסוחרים הצפוניים. עיני התכלת הבהירות שלה מביטות בנער. "לא," היא אומרת. "אני לא יכולה לאכול את זה. זה מזכיר לי יותר מדי את הבית."

"אבל את אוהבת הֶרִינְג," הוא אומר.

הרוכלת היא אישה מבוגרת, עם עיני תכלת בהירות כמו אלה של הנערה. מהבוקר היא לא מכרה אפילו דגיג והחלטתה נחושה, לא להניח למכירה הזאת לחמוק. "אם את אוהבת הֶרִינְג, את חייבת לנסות את זה," היא אומרת לנערה. "הֶרִינְג משובח, כבוש כמו שצריך." היא חותכת חתיכה, נועצת בה קיסם ונותנת אותו לנערה.

"סְנורִי, תנסי," אומר הנער, כמעט בתחינה. "בבקשה."
סְנורִי מחייכת. "בסדר, ניקו. בשבילך. אטעם אותו."
"הוא טוב?" שואלת הרוכלת.
"הוא טוב, אֵם זקנה," אומרת סְנורִי. "טוב מאוד."

ניקו חושב. הוא חושב שהרוכלת מדברת כמו סְנורִי. יש לה אותו מבטא מתנגן והיא לא משתמשת בתבניות של הדיבור הישן, שלהן התרגלו הוא וסְנורִי בחודשים הספורים שלהם בזמן הזה.

"תסלחי לי," הוא שואל, "מאיפה את?"

מבט של געגועים עולה בעיניה של הזקנה. "אתה לא תבין," היא אומרת לו.

ניקו מתעקש. "אבל את לא מכאן," הוא אומר. "אני יודע לפי הדיבור שלך. את מדברת כמו סְנורִי." הוא מחבק את כתפיה של סְנורִי והיא מסמיקה.

הזקנה מושכת בכתפיה. "אני באמת לא מכאן. אני מגיעה ממרחקים שלא תוכל לדמיין."

עכשיו גם סְנורִי מסתכלת בזקנה. היא מתחילה לדבר בשפתה שלה. בשפה של הזמן שלה.

עיניה של הזקנה ניצתות כשהיא שומעת את שפתה מדוברת כפי שדיברה אותה בילדותה. "כן," היא עונה לשאלות הגישוש של סְנורִי. "אני אֶלְס. אֶלְס לַארוּסְדוטִיר."

סְנורִי מדברת שוב והזקנה עונה בזהירות. "כן, יש לי - או היתה - אחות בשם הֶרְדִיס. איך את יודעת? את מחוטפי המחשבות האלה?"

סְנורִי נדה בראשה. "לא," היא אומרת, עדיין בשפתה. "אבל אני רואת רוחות. ממש כמו סבתא שלי, הֶרְדִיס לַארוּסְדוטִיר. וכמו אמא שלי, אַלְפְרוּן, שעוד לא נולדה כשהדודה־רבתא שלי, אֶלְס, נעלמה מבעד לראי."

ניקו תוהה מה סְנורִי אמרה לזקנה, שלמשמע דבריה לפתה בחוזקה את השולחן הרעוע של הדוכן שלה, עד שמפרקי אצבעותיה הלבינו. אמנם סְנורִי לימדה אותו את שפתה, אבל אל הזקנה היא דיברה מהר יותר משהורגל לשמוע והמילה היחידה שהצליח לזהות היתה "אמא".

וכך קורה שהדודה־רבתא אֶלְס לוקחת את ניקו וסְנורִי אל ביתה הגבוה והצר, הבנוי בתוך חומת הטירה, משליכה בול עץ לתוך האח המצופה באריחים ומספרת להם את סיפורה. שעות רבות לאחר מכן יוצאים סְנורִי וניקו מביתה של הדודה־רבתא אֶלְס, עמוסים בדגי הֶרִינְג כבושים ובתקוות. ומה שיקר מכול, בידם יש מפה שמראה את הדרך אל בית השוסְעִים, המקום שבו נפגשים כל הזמנים. באותו ערב סְנורִי מכינה שני עותקים של המפה ונותנת אחד למַרְסֶלוּס פַּיי, האלכימאי שבביתו הם מתאכסנים. בשבועות הבאים ימיהם גדושים תוכניות לקראת מסעם אל הלא נודע.

ביום אפור וגשום עומד מַרְסֶלוּס פַּיי על הרציף של הטירה ומנופף אל ספינתם לפרֵדה. הוא תוהה אם ישוב לראות אותם אי־פעם. הוא עדיין תוהה.