• מדי יום ביומו הוגים ארגונים ברחבי העולם יוזמות שינוי - לעתים קרובות אלה יוזמות גדולות ויקרות - שנועדו לשפר את המצב הקיים. ובכל זאת, חמישים עד שבעים אחוזים מהשינויים נכשלים; חלקם מתפוגגים בבת אחת, אבל רבים אחרים גוססים גסיסה כואבת וארוכה, שסוחטת את משאבי הארגון ופוגעת באנרגיות ובמוראל.

אז מי או מה הורג את השינוי? את התשובה תמצאו בסיפור הבלשי השנון שלפניכם. בלש בסגנון קולומבו, מייק מק'נאלי, חוקר את הירצחו של עוד שינוי אחד. בזה אחר זה חוקר הבלש שלושה-עשר חשודים עיקריים ברצח, ובהם המנהלת קצרת הרואי ויקטוריה חזון, המנהל המאחר הכרוני דן בהול, המנהלת הבכירה תיקי תקשורת שדלקת הגרון שלה מונעת ממנה כל תקשורת כמעט, ודמויות מפוקפקות אחרות.

החשודים ודאי ייראו לכם מוכרים, ואין ספק שתוכלו לזהות את חלקם ממקום עבודתכם. בסוף הספר תמצאו מדריך מפורט שיאפשר לכם ליישם את לקחי הספר בעולם האמיתי, להעריך את מצבן של יוזמות השינוי בארגון שלכם וללמוד את השיטות הטובות ביותר להשגת השינוי הרצוי ולשימורו.

ספר ייחודי ומחכים שיעזור לכם להפנים לקחים חשובים בנוגע לשינויים הדרושים בארגון שלכם ולאופן שבו כדאי לבצע אותם.

"דרך ייחודית ביותר להתבונן בשינוי. העולם זקוק כעת לשינוי שעובד."

- ד"ר ספנסר ג'ונסון, מחבר רבי המכר מי הזיז את הגבינה שלי ? ופסגות ועמקים

"מותחן מתוחכם ועתיר תובנות חשובות. ספר קריא מאוד - תוכלו לסיים אותו במהלך טיסה בת שעתיים - אבל הלקח לא יעזוב אתכם זמן רב לאחר מכן."

- ג'ון אסאראף, מחבר-שותף של רב המכר "התשובה" וממחברי רב המכר "הסוד"

קן בלנצ'רד - Ken Blanchard

קן בלנצ'רד הוא המנהל ויו"ר מועצת המנהלים של הקבוצה הבינלאומית הנושאת את שמו והעוסקת בהכשרה ובפיתוח. כתב במשותף את הספרים, "כל הכבוד" ו"משימה אפשרית!" (אשר ראו אור בהוצאת מטר), ועוד רבי-מכר רבים. ספריו נמכרו ברחבי העולם ב-13 מיליוני עותקים ותורגמו ל-25 שפות.

ג'ון בריט - John Britt

ג'ון בריט ייעץ בנושאי שינוי לארגונים גדולים בעשרים השנים האחרונות. הוא שותף בחברת הייעוץ "מאונטג'וי את ברסלר", שבמסגרתה הוא מספק ייעוץ ניהולי וניהול שינויים.

ג'אד הוקסטרה - Judd Hoekstra

ג'אד הוקסטרה הוא אחד המומחים בחברה של קן בלנצ'ארד להנהגת שינויים, ומחבר-שותף של תוכנית "הנהגת אנשים בתקופת שינוי" ושל הספר תורת המנהיגות של בלנצ'ארד.

פאט זיגרמי - Pat Zigarmi

פאט זיגרמי היא שותפה מייסדת בחברה של קן בלנצ'ארד ומכהנת כסגנית נשיא לפיתוח עסקי. היא היתה שותפה לכתיבת הספרים מנהיג ברגע ותורת המנהיגות של בלנצ'ארד.

זירת הפשע
הניידת הכהה של הסוכן מייק מקנאלי החליקה אל דלת הכניסה של חברת אקמי בערב סוער. הפנס הכחול הבודד שהסתחרר על גג המכונית עמד בסתירה מוזרה לברקים המרוחקים. מקנאלי יצא מהרכב, ניקה את האפר ממעילו ושאף שאיפה אחרונה מהסיגר הזול שעישן.

היה זה מקרה הרצח השלישי שבו טיפל החודש. לכל הנרצחים היה שם משפחה זהה: שינוי. למעשה, חקירת מותם של שינויים הפכה בעבורו למפעל חיים. במהלך השנים הלך והתבהר דפוס קבוע.

שינוי הגיע לארגון והתקבל בו ברמות שונות של הצלחה. לפי כל הסימנים, שינוי היה אמור להתחיל להיטמע בארגון ואז, ללא כל התראה, הוא נמצא ללא רוח חיים ולעתים קרובות - ללא כל סימני אלימות. הראיות היו תמיד מועטות, והרוצח לא נתפס מעולם.

הפעם היה מקנאלי נחוש לתפוס את הרוצח. הוא כיבה את הסיגר, שלף את הפנקס מהכיס וצעד לאטו לעבר הדלת.

מקנאלי עבר מתחת למחסום המשטרתי ונכנס לחדר הישיבות. החדר המה פעילות. צלם צילם את המנוח מזוויות שונות, ואנשים שעמדו בזוגות ובשלשות חיוו דעתם על האירוע. בקצהו הרחוק של החדר היה שינוי שרוע על שולחן הישיבות. במרחק קטן מידו הימנית ניצבה כוס הפוכה. השולחן היה עדיין רטוב מהנוזל שנשפך ממנה.

גבר זר למקנאלי ניגש אליו ומסר לו פתק מקופל. "הפתולוג ביקש שאתן לך את זה," אמר.

מקנאלי פרש את הפתק וקרא:

- ככל הנראה רצח.
- סיבת המוות המשוערת: הרעלה.
- הרצח בוצע, ככל הנראה, בין שבע לתשע הבוקר.
- המשך אחרי הנתיחה.

מקנאלי פינה את הנוכחים מהחדר, סגר את הדלת והחל לבחון את זירת הפשע. כאשר יצא משם כעבור שעה המתינה לו ליד הדלת אישה.

"שמי אנה," אמרה. "אני אסייע לך. אמרו לי לטפל בכל מה שתצטרך."

מקנאלי ידע מיהם החשודים המרכזיים. הוא עבר את התהליך פעמים רבות. החשודים הרגילים לא השתנו. הוא פתח את הפנקס ובחן את הרשימה שהכין:

1. תרבות - מגדירה את הגישות, האמונות ודפוסי ההתנהגות הרווחים בארגון והמאפיינים אותו.

2.מחויבות - בונה את ההנעה של האדם ומאפשרת את הביטחון הדרוש כדי לאמץ התנהגות חדשה שאותה מחייב השינוי.

3. תמיכה - מנהל בכיר שמחזיק בסמכות הרשמית להקצות משאבים (דוגמת זמן, כסף וכוח אדם) לייזומו של השינוי, יישומו ושימורו; יסוד התמיכה הוא האחראי בסופו של דבר להצלחת השינוי.

4. צוות הנהגת השינוי - המנהל בפועל את הטמעת השינוי בארגון, מבצע את המטלה באמצעות הצגת קו אחיד והרגעת חששותיהם של הנדרשים להשתנות.

5. תקשורת - יוצרת הזדמנויות לדו־שיח בין מובילי השינוי לבין הנדרשים להשתנות.

6. בהילות - היא המסבירה מדוע נחוץ השינוי ובאיזה קצב יידרשו האנשים לשנות את שיטת העבודה שלהם.

7. חזון - מצייר תמונה בהירה וחיובית של העתיד לאחר הטמעת השינוי.

8. תכנון - מבהיר את מעמדו של השינוי ביחס ליוזמות ולתחומים אחרים; פועל לצד הנדרשים להשתנות כדי לפתח תוכנית יישומית מפורטת ובת ביצוע, ואז להגדיר את התשתית הדרושה לתמיכה בשינוי ולהקימה.

9. תקציב - מנתח את השינוי המוצע מהזווית הפיננסית כדי לקבוע כיצד יש להקצות משאבים מוגבלים ולהבטיח תשואה ראויה על ההשקעה.

10. הדרכה - מספק הזדמנויות לימודיות ומבטיח שהנדרשים להשתנות יהיו בעלי הכישורים הדרושים לביצוע השינוי וכי יצליחו לפעול בארגון העתידי.

11. תמריץ - מחזק אנשים ומתגמל אותם כדי לעודד התנהגויות רצויות ותוצאות המאפשרות את השינוי.

12. ניהול ביצועים - מציב מטרות ומגדיר ציפיות ביחס להתנהגות ולתוצאות המאפשרות שינוי, עוקב אחר התקדמות בביצוע היעדים והציפיות, מספק משוב והכשרה ומתעד תוצאות בפועל לעומת תוצאות רצויות.

13. אחריות - מבצעת מעקב מול אנשים כדי להבטיח שהתנהגותם והתוצאות שהם משיגים עולות בקנה אחד עם המטרות והציפיות. בודקת שהמנהלים מבצעים את אשר הם דורשים וקובעת מה יהיו ההשלכות כאשר ההתנהגות או התוצאות לא יהיו תואמות את הדרוש להשגת השינוי.

מקנאלי תלש את הדף מהפנקס ומסר אותו לאנה. "אני צריך לשוחח עם האנשים האלה בהקדם האפשרי," אמר. "נדמה לי שחצי שעה עד ארבעים וחמש דקות יספיקו לי לכל אחד. תוכלי לארגן את זה?"

"אני כבר ניגשת לעבודה," היא השיבה. "אני אשמח אם תוכלי לארגן לי תרשים של המבנה הארגוני כדי שאראה מי עובד אצל מי," הוסיף מקנאלי.

הסייעת צפתה את הדרישה מראש. היא הושיטה למקנאלי עותק מהטבלה הארגונית והלכה לדרכה.

חשודה מספר 1 - תרבות
בדיוק בשעה תשע בבוקר המחרת ישב הסוכן מקנאלי בחדר הישיבות שבו נרצח שינוי ועבר על התיק. הוא נשא עיניו מהניירות כאשר נכנסה לחדר תִּרזָה תרבות.

הוא ידע שהיא אמורה להיות הנחקרת הראשונה, אבל לא היה לו שום סיכוי לזהות אותה. תרבות היתה קטנת ממדים ולא מרשימה. לא יפה ולא מכוערת. לא היו לה מאפיינים בולטים כלשהם. אילו היה פוגש אותה ברחוב לא היה מבחין בה כלל.

"בוקר טוב," אמר מקנאלי וניסה להסתיר את הפתעתו. "מה שלומך הבוקר?"

"טוב מאוד," השיבה תרבות. "ואתה?" קולה היה רך ונמוך.

"טוב, טוב, תודה רבה." מקנאלי חשב לעצמו, למה אני שואל אותה מה שלומה? אני לא שואל אנשים מה שלומם. אני חוקר אותם על הפשע.

קולה העיר אותו משרעפיו. "רצית לשאול אותי משהו?" היא שאלה.

"כן, נכון. איפה היית אתמול בבוקר?" הוא שאל.

"הייתי כאן. רוב הזמן אני כאן."

מקנאלי לא פירש את ההערה כתלונה או כטרוניה; היא נשמעה לו פשוט כאמירה עובדתית. "היית באיזושהי מחלקה?" חקר.

"אה, בוודאי. אני מסתובבת כאן. אני נמצאת בכל מחלקה כמעט בכל יום."

"מישהו ראה אותך כאן אתמול?"

"שאלה מעניינת," השיבה תרבות. "אנשים כאן עסוקים מאוד, ובוא נודה - התפקיד שלי הוא לא מאוד בולט. אין לי תשובה לשאלה הזאת. תצטרך לשאול אותם."

מקנאלי גילה שהוא נאלץ להתאמץ כדי לשמוע את קולה. "איך תתארי את יחסייך עם שינוי?" שאל.

תרבות לא היססה. "דיסקרטיים," השיבה.

מקנאלי לא הרפה, "את יכולה להרחיב?"

"תפקידו של שינוי נועד להיות בולט ובפרופיל גבוה," השיבה. "הוא התייעץ איתי כמה פעמים, אבל ככלל, ההתייעצויות היו בדלתיים סגורות."

מקנאלי המשיך, "הוא התייעץ איתך? והצלחת לעזור לו?"

"נדמה לי שכן. קשה לומר בוודאות. אני לא נוהגת לנהל לפרטי פרטים. מאחר שלא חזר להתייעץ בנוגע לאותן בעיות פעם נוספת, הנחתי שהוא הצליח להתמודד עם האתגרים שלפניו," אמרה.

"לנהל לפרטי פרטים - האם את מתכוונת ששינוי היה כפוף לך?"

"לא, לא," השיבה תרבות. מקנאלי דימה לראות צל של חיוך. "איש אינו כפוף לי. אני עובדת כאן זמן רב מכפי שהיית מאמין. תפקידי היה מאז ומעולם להגדיר את האמונות המדריכות את עבודתנו כאן. אני מעין מצפן שמורה על הכיוון, אבל בהחלט לא מפה שמסבירה כיצד להגיע מנקודה א' לנקודה ב'."

"אם כן, מה היה הנושא האחרון שבו שינוי נועץ בך?" שאל מקנאלי.

"ערכים!" השיבה תרבות בקול כה רם, עד שמקנאלי מצא עצמו נסוג בכיסאו. היא המשיכה לדבר בקול שהיה חזק מדי בהתחשב בגודל החדר ובקרבתם זה לזה. "שינוי רצה לנצל את ערכי הארגון שלנו כדי למנף את מה שניסה להשיג. ניסיתי ללמד אותו שאם הפעולות תואמות לערכים, הסיכויים להצליח גדלים."

"ומהם הערכים הללו?" שאל מקנאלי בקול רך, שניסה אולי, שלא במודע, לאזן את התפרצותה הקודמת. זה לא הצליח. תרבות פצחה במונולוג רועם עוד יותר. מקנאלי חש שהיתה זו תוצאה של חזרות והכנות מרובות.

"ע זו עבודת הצוות. אם נעבוד כצוות, נוכל להצליח יותר. אצלנו באקמי מאמינים ש'אף אחד מאיתנו אינו חכם כמו כולנו'.

"ר הוא ריכוז הכוח בלקוח. יש לנו לקוחות רבים, ואנחנו רוצים לספק לכל אחד מהם שירות ברמה הגבוהה ביותר.

"כ היא כל ההבנה שבעולם. בלב ההבנה נמצאת ההקשבה. כל אחד ואחד מביא לכל מצב או הזדמנות נקודת מבט משלו. אם נקשיב לכל ההשקפות ונבין אותן, נוכל לקבל החלטות טובות יותר.

"י היא יעילות. כדי להשיג את יעדינו העסקיים, עלינו לפעול באופן יעיל ביותר. עלינו להקצות את המשאבים באופן המתאים ולשלוט בעלויות.

"ם היא המצוינות. המוצרים שלנו הם מקור פרנסתנו. איננו מוכנים לקבל משהו שיהיה פחות ממצוין."

הפער שבין הרושם הראשוני שהותירה תרבות לבין ההצגה רבת העוצמה של ערכי אקמי היה מדהים. אבל אז חשב מקנאלי כי עוצמה ודציבלים אינם קשורים זה לזה בהכרח. הוא לא זיהה בדבריה להט, והיתה לו תחושה שעוצמת הקול נועדה להחליף רגשות כנים.

"הערכים שהזכרת ברורים כשמש," אמר מקנאלי. "אבל אני מוכן להתערב שיש אי־התאמה בינם לבין מה שקורה בארגון באמת."

תרבות לא השיבה. מקנאלי ציין לעצמו שבמשך כל שיחתם לא נראתה תרבות ממצמצת ולו פעם אחת.

"את מוכנה לענות בבקשה?" שאל מקנאלי בנימוס.

"בוודאי - אבל לא חשבתי שזו שאלה," השיבה בעודה מנמיכה את קולה. "כפי שאמרתי לך, תפקידי הוא להניח את התשתית ולהצביע על כיוון. אני לא אחראית למידה שבה הפרטים או הצוותים דבקים בערכים האלה."

מקנאלי תהה האם לתרבות יש היכרות קרובה עם אחריות. הוא ידע שאם מר אחריות ממלא את תפקידו היטב, הוא מעודד את ההתנהגויות המנחות את תרבות. מקנאלי טיפל במקרים רבים כדי לדעת שתמיד יש פער מסוים בין הערכים המוצהרים לבין ההתנהגות היומיומית של האנשים בארגון. הוא חשד כי בארגון הזה מדובר בעמק של ממש, ולא בנקיק צר בלבד. מאחר שלא נראה היה שתרבות תיטול אחריות על הפער הזה, החליט מקנאלי לשנות טקטיקה.

"יש לך מושג מי הרג את שינוי?"

"אף לא שמץ," השיבה תרבות מיד.

"אבל ברור," ניסה מקנאלי לשכנע, "שעם כל הוותק שלך כאן, שעות העבודה הארוכות שלך, וגם ההשפעה המשמעותית שלך על הארגון, לבטח תוכלי לשער מי לא אהב את שינוי - מי רצה לסלק אותו מהדרך."

"אתה מחמיא לי, הסוכן מקנאלי. כן, אני כאן זמן רב, ואני אכן עובדת שעות רבות. הייתי רוצה להאמין שהיתה לי, ואולי עדיין יש, השפעה כלשהי בארגון. ובכל זאת איני יכולה לומר לך מי הרג את שינוי."

מקנאלי שב ונרכן קדימה, מהופנט מקולה המתוק של תרבות.

השתררה שתיקה ארוכה. ואז שאלה תרבות, "עוד משהו?"

"לא, נדמה לי שסיימנו. איפה אוכל למצוא אותך אם יהיו לי שאלות נוספות?"

"אה, אני מסתובבת כאן," השיבה.

מקנאלי דימה שוב לזהות רמז לחיוך. הוא בחן את פנקסו כדי למצוא את הנחקר הבא ברשימה. הוא הרים את עיניו והחל לומר, "תודה רבה על -"

אבל תרבות כבר יצאה. הוא התבונן לאחור, אבל הדלת היתה סגורה. הוא לא שמע אותה נפתחת או נסגרת. הוא הסיט את כיסאו במבוכה ובדק מתחת לשולחן הישיבות. שום דבר. לא היה שם איש.

מוזר ביותר, חשב לעצמו. פשוט מוזר ביותר.