על המחבר/ת
טעימה מהספר
המחקר של תלמה ליבל הוא אחד החדשניים ביותר בפסיכולוגיה. ספרה החכם והמרענן ישנה את מבטנו על הפסיכולוגיה שלנו ועל הדרך שבה אנחנו נהיים מי שאנחנו" דן אריאלי, מחבר הספר "לא רציונלי ולא במקרה"
בכוס הקפה שגרמה לי להתאהב לוקחת אותנו הפסיכולוגית תלמה ליבל למסע מדהים בין החושים, מסע שבו נגלה את ההשפעה העמוקה שיש לסביבתנו החיצונית על מחשבותינו, רגשותינו והחלטותינו בכל תחום: מן האנשים שאנו אוהבים ועד לדרך שבה אנו עובדים.
היא מתארת בספרה כיצד החזקת דברים חמים בידינו יכולה לגרום לנו להיות ידידותיים יותר; כיצד אנו תופסים אנשים כנחמדים יותר אם אנו יודעים שהם אוהבים מאכלים מתוקים; וכיצד, בלי ידיעתנו, אנו מקשרים בין גובה וכוח, משקל וחשיבות, ניקיון ומוסריות.
בספר זה חושפת ליבל לראשונה בפני הקהל הרחב את הפסיכולוגיה שמאחורי ממצאים מדהימים אלה, בהתבסס על מחקריה שלה ועל מחקריהם של חוקרים מובילים אחרים.
ליבל מעניקה תשומת לב מיוחדת לדרך שבה מתקשרים במוחנו מושגים מופשטים ופיזיים, ושואלת כיצד אנו יכולים להשתמש במידע זה לתועלתנו. התשובה: אם נדע לנצל את כוחה של האינטליגנציה הפיזית שלנו, נוכל לשנות את הדרך שבה יתפסו אותנו אנשים אחרים, למתן את קשיחותם של מי שמנהלים עמנו משא ומתן, להשפיע עליהם להיות הוגנים יותר, להעצים את יצירתיותנו – וזו רק ההתחלה.
כוס הקפה שגרמה לי להתאהב הוא ספר חזק ומפתיע, אשר לבטח ישנה לעד את הדרך שבה אנו חושבים על השפעתו הפסיכולוגית של העולם הסובב האותנו, ועשוי לשנות גם את חיינו.
"אוסף מהנה של הרעיונות, הניסויים והאנקדוטות המעניינים ביותר מעולם הפסיכולוגיה של ימינו. אם מעניינות אתכם שאלות כמו מדוע אנשים מתאהבים, מדוע יש כאלה שעוברים על החוק, ומדוע אחרים נופלים קורבן לתכסיסי שיווק מחוכמים – מובטחת לכם קריאה מרתקת".
– אדם אלטר, מחבר הספר Drunk Tank Pink.
פרופ' תלמה ליבל היא פסיכולוגית בעלת שם עולמי. היא היתה ראש המחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב, דקאנית הסטודנטים וחברת הוועד המנהל של האוניברסיטה.
כיום היא מכהנת כראש מרכז אדלר למחקר בהתפתחות הילד ובפסיכופתולוגיה בבית הספר למדעי הפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב.
היא היתה מרצה אורחת באוניברסיטת הרוורד וחוקרת אורחת באוניברסיטאות טאפטס, באוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו ובאוניברסיטת ניו יורק.
מבוא: הרשת הסבוכה שטווים חושינו
בשנת 2005 נסעתי למשך שבועיים עם ארבעה חברים לגואטמלה. זה היה טיול נפלא וגדוש חוויות חדשות ומרגשות, ושיאו היה ביקור בפארק הלאומי טיקאל כדי לראות את האתרים הארכיאולוגיים מתקופת תרבות המאיה. בקוטג'ים שבהם שהינו קיבלנו חדרים נפרדים. מכיוון שבעלי לא יכול היה להצטרף לטיול הייתי לבד בחדרי.
מעשר בלילה עד הבוקר לא היה חשמל. לא הצלחתי לישון היטב, ובשתיים לפנות בוקר התעוררתי באפלה גמורה. חושך מצרים. לא היו לי פנס או טלפון סלולרי ליד המיטה, ולא ראיתי דבר. שום דבר! לא פנס רחוב רחוק, לא אור ירח, ואפילו לא כוכב אחד מבעד לחלון. גם לא יכולתי לשמוע דבר - הג'ונגל שסביבי היה שקט לגמרי. מעולם לא הייתי קרובה כל כך לחסך חושי, וזו היתה חוויה מאוד לא נעימה.
עם אור ראשון התלבשתי ומיהרתי החוצה. עם השמש על פני ולשמע ציוצי הציפורים חשתי כאילו נולדתי מחדש. לא ראיתי אף אדם אחר, אבל התענגתי על יופיו ועל צבעיו של הטבע; ונפעמתי כשראיתי, לראשונה בחיי, קבוצת ארמדילים שעברה בקרבתי. חשתי אסירת תודה על כך שהחיים אינם צחיחים וריקים כפי שנראו בחדר החשוך. בשעות החשכה המעטות ההן קלטתי במלוא העוצמה עד כמה כרוכים זה בזה חושינו הגופניים ומצבינו הנפשיים.
היכולת לחוש את העולם החיצוני חיונית לנו, אבל בקצה שמנגד לחסך חושי נמצא עומס יתר חושי אשר עלול להיות תוצאתם של חיים ועבודה בעיר גדולה. הסביבה העירונית הומה וסואנת - הולכי רגל ממהרים, נהגים תוקפניים, משאיות שחוסמות את הדרך, עשן מחניק, שליחים על קטנועים מתמרנים תמרוני התאבדות, חלונות ראווה מרהיבים, קו הרקיע של אינספור בניינים מכל עבר, החום המייסר והצפיפות האנושית.
אני דווקא אוהבת ערים כמו ניו יורק, לוס אנג'לס ותל אביב שבה אני גרה. אבל לפעמים אפילו אני צריכה להתרחק ולו לזמן מה מכל זה. בשונה ממני, יש אנשים שגירוי רב מדי מטריד אותם והם מעדיפים את הסביבות השקטות והטבעיות יותר של פרוורי הערים או של אזורי הכפר.
בין שני הקצוות יש טווח שלם של גירויים. הן חסך חושי טוטאלי והן הפצצת גירויים מזיקים לנו. אבל בכל מקום שבו אנו נמצאים, אנחנו חשופים ללא הרף לגירויים ולאותות מן הסביבה. אנו נוגעים בדברים עם טמפרטורות ומרקמים שונים; אנחנו מריחים ריחות נעימים יותר ונעימים פחות; אנו רואים שלל צבעים; ואנו מרימים עצמים וחשים את משקלם. אנו חווים חלק גדול מעולמנו באמצעות חושינו, ומאוד במודע.
אך מבלי משים אנחנו נתונים גם להשפעות בלתי מודעות של החוויות הפיזיות שמוסרים חושינו, וההשפעות הללו מפליאות ביותר. חלק גדול מחוויותינו הן חושיות, ואנו מודעים להן היטב. אבל מבלי שאנו משגיחים בכך, החוויות הפיזיות שאנו חווים באמצעות חושינו גם משפיעות עלינו בדרכים בלתי מודעות ומפליאות ביותר.
בספר זה אערוך לכם סיור שיטתי בין חושינו, ואגלה איך ההתנסות החושית בעולם משפיעה על החשיבה הרציונלית שאתם מייחסים לעצמכם ועל עצמאותן של המחשבות שאתם מאמינים שאתם יוצרים. אסביר מדוע טמפרטורה שאנו תופסים כחמימה גורמת לנו באופן זמני להיות ידידותיים, ומדוע הצבע האדום פוגע בתפקודנו בעת מבחנים.
אראה ששרטוט נקודות קרובות על פני מערכת צירים קרטזיאנית גורם לנו לחוש קשר רגשי חזק יותר למקום, ושקורות חיים המהודקים ללוח כתיבה כבד עושים רושם טוב ומקצועי יותר. אסביר מדוע ריחות נקיים, כמו של כמה תרסיסים לניקוי חלונות, מעודדים התנהגות מוסרית - אף על פי שאנו מוּעָדים יותר לרמות במבחן אם אנו עושים אותו לאחר מקלחת.
אם אתם סבורים שלא ייתכן שטענות אלה אמיתיות, אומר לכם שאלה ממצאים שהוכחו שוב ושוב בניסויי מעבדה, הועמדו לביקורתם של מדענים עמיתים ופורסמו בכתבי עת מדעיים מן הטובים בעולם. עובדות מפליאות אלה בעצם מורות לנו דרך חדשה להבין כיצד אנו פועלים, וספר זה הוא הראשון שמציג מחקרים אלה לציבור הקוראים הרחב.
ספר זה עוסק בדרך שבה משפיע עלינו הקלט החושי שלנו. אותות בלתי נראים מסביבנו עלולים לגרום לנו לא לישון, להיכשל במבחן, ואפילו להתאהב. באגדה "הנסיכה והעדשה" של הנס כריסטיאן אנדרסן, רק נסיכה רגישה דיה מסוגלת לחוש בעדשה שמונחת מתחת לעשרים מזרני נוצות רכים.
אבל האמת היא שכולנו רגישים ביותר לגירויים מסביבתנו. כמו הנסיכה, לא תמיד אנו בהכרח יודעים מה חולף מתחת לרדאר שלנו ומפריע לנו. אבל אנחנו בכל זאת מושפעים מן הדברים האלה.
רבות מבין ההשפעות שיש לגירויים אלה קצרות מועד. הן מאירות להרף עין כנקודות חלושות בתת־מודע, והשינוי שהן מחוללות בנו אינו מתמיד. אבל מה שחולף במהירות אינו בהכרח בלתי חשוב. לפעולותינו הנעשות בהשפעתם של גירויים אלה יכולות להיות השלכות משמעותיות על הצלחתנו בפגישות עבודה, בכיתה ובמגרש הספורט.
הם עלולים להשפיע על הרגשתנו בדייטים ראשונים ועל הדרך שבה אנו נתפסים בראיונות עבודה. ספר זה יעלה את מודעותכם לגירויים אלה, ולהשפעתם הן על עצמכם והן על מחשבותיהם ומעשיהם של אחרים.
המחקר שלי על השפעותיה של הסביבה על אנשים התחיל בעצם בגיל שמונה־עשרה, כשהייתי חיילת בצה"ל והוצבתי בבונקר סודי כמה קומות מתחת לפני האדמה. זו היתה שנתי הראשונה באוניברסיטה כסטודנטית לפסיכולוגיה. עבדתי בבסיס במשמרות בנות 48 שעות כדי שאוכל לצאת ללימודים ולשמוע הרצאות על הפסיכולוגיה של האדם במצבים קיצוניים. לא נעלמה מעיני האירוניה כשחזרתי ל"מערה" כדי לעבוד ללא שינה במשך עוד יומיים רצופים. חיי היו בעצם ניסוי.
חיינו ועבודתנו בבסיס התנהלו לאור תאורת ניאון קשה ואוויר ממוחזר שנשמנו שוב ושוב. נחנו בחדרים קטנים וחשוכים לגמרי. במשך רוב שעותי בחדרים אלה שמתחת לפני האדמה אבדה לי תחושת היום והלילה. מכיוון שכאשר הייתי מעל פני האדמה, באוניברסיטה, הייתי שקועה בפסיכולוגיה, כאשר חזרתי לבונקר שמתחת לפני האדמה לא יכולתי שלא לבחון כל הבעת פנים וכל התנהגות יוצאת דופן של החיילים שסביבי.
אף על פי שעדיין לא הבנתי זאת בבירור, כבר אז ריתקה אותי הדרך שבה סביבתנו מעצבת אותנו ומשפיעה עלינו. העולם הפך בשבילי למעבדה.
קיבלתי את התואר שלי בפסיכולוגיה קלינית ולאחר מכן נסעתי ללימודי פוסט דוקטורט באוניברסיטת הרווארד. כפרופסורית לפסיכולוגיה חקרתי כיצד משפיעים על התנהגותנו סטריאוטיפים, תכונות אישיות ותרבות. התמחיתי בפסיכולוגיה התפתחותית וחקרתי זהות מגדרית בילדים ובבוגרים. תכננתי ניסויים מעניינים, שהתפרסמו בכתבי עת יוקרתיים, ובאמת ובתמים אהבתי את מה שעשיתי.
ואז, לפני ארבע שנים, קראתי על מחקר מאת לורנס ויליאמס (Williams) וג'ון בארג' (Bargh) בכתב העת Science , שגילה כי נבדקים שהחזיקו ספלי קפה חמים נטו לתפוס אנשים אחרים כ"חמים" יותר. הממצאים של מחקר זה ואחרים כמותו אשר גילו השפעות עדינות אך עמוקות על מחשבותינו, תפיסותינו ושיפוטינו נראו כמעט כמו מדע בדיוני.
מחקרים אחרים מעולם לא עוררו אותי כך לפני כן. כשקראתי אותם נזכרתי איך התרגשתי כתלמידה בשנה האחרונה בבית הספר התיכון, כשגיליתי את השפעתו של הלא־מודע על נפשנו וגופנו בעקבות קריאת ספר על פסיכואנליזה.
הסיפורים על מטופלים שסבלו מסימפטומים גופניים כמו שיתוק או הפרעות ראייה, אך נרפאו בעזרת "טכניקות דיבור" על ידי כך שנעשו מודעים למניעים הבלתי מודעים שגרמו את הסימפטומים שלהם, הם שעוררו בי את ההשראה להיות פסיכולוגית. וכעת ניצבתי בפני מהפכה מסוג אחר בפסיכולוגיה.
בשונה מהמחקרים שהלהיבו אותי בעבר, מחקרים חדשים אלה נערכו במעבדה ולא בקליניקה והתמקדו באוכלוסייה הנורמלית. המחקרים בחנו התנהגויות יומיומיות כגון אינטראקציות עם חברים, הערכה של מועמדים לעבודה וקורות חיים, כמו את הדרך שבה אנו מגיעים לשיפוטים חברתיים.
יתרה מזאת, מחקרים אלה לא עסקו במניעים, ברצונות ובפחדים נסתרים או מודחקים במיוחד שאיננו מודעים להשפעתם על התנהגותנו, אלא בתחושות הפיזיות שאותן אנו חווים כל הזמן ואשר משפיעות על התנהגותנו באופן בלתי מודע.
רובנו היינו רוצים להאמין שיש לנו שליטה על התנהגותנו. לכן קצת מטריד לגלות שגורמים סביבתיים ותחושות פיזיות, שלכאורה אינם רלוונטיים, משפיעים על התנהגותנו כל הזמן. החלטתי לחזור למחקר בדבר הקשר בין הגוף לנפש, אבל הפעם על פי הגישה החדשה הידועה כיום בכינוי תיאוריה של קוגניציה גופנית .(embodied cognition) כילדה גדלתי בתל אביב הסואנת, אבל נהגתי לבלות את עונות הקיץ אצל דודתי שגרה בקיבוץ, ומשם יש לי כמה מזיכרונות הילדות היפים ביותר. בימים ההם היו החיים בקיבוץ כמו חיים על פני כוכב לכת אחר - בלי טלפונים, בלי מכוניות, רק שדות אינסופיים ובתים בודדים שצצו פה ושם. האנשים שם היו שונים, רגועים יותר. אפילו ההבעות על פניהם היו שונות. בכל ביקורי הרגשתי שגם אני עצמי שונה.
כולנו חשנו שייכות לנוף והיינו מחוברים יותר לכוחות הטבע ולשליטתם בחיינו ובשגרה שלנו. באחד הקיצים שם פתאום חשתי שאנו דומים יותר לסירות מפרש מאשר לסירות מנוע. אף על פי שאנו אוחזים בהגה, השפעת כוחה הבלתי נראה של הרוח גדולה הרבה יותר מאשר ההשפעה שיש לנו עצמנו. כעת, כבוגרת, לאחר שחקרתי את הנפש כל חיי הבוגרים, בזכות מדע הקוגניציה הגופנית אני סוף סוף יכולה להראות שהילדה הקטנה בשדה צדקה יותר משהבינה אז.
טמפרטורה, מרקם, משקל, קול, טעם, ריח וצבע משפיעים על חיינו יום יום כחלק מסימפוניה של תחושות פיזיות אחרות. הם מניעים אותנו בלא שאנו מודעים להיותנו מוּנָעִים. אנו חשים שהחלטותינו ומעשינו הם שלנו ושאנו אחראים להם, אבל הקלט החושי מן העולם שסביבנו משפיע עליהם מאוד - ולפעמים הוא זה שאף יוצר אותם.
לאחר שלושים שנים שבהן ערכתי מחקרים משלי, למדתי את מחקריהם של אחרים ולימדתי אלפי סטודנטים, חומר זה מעורר בי יותר השראה מאי־פעם. כאשר אני מלמדת סטודנטים לתארים מתקדמים על מחקרים אלה, אני יכולה לראות את הפתעתם. וכאשר הסטודנטים שלי ואני עורכים ניסויים משלנו, אנו מפתיעים את עצמנו.
לדוגמה, במספר מחקרים נמצא ששיפוטיהם המוסריים של אנשים מושפעים מחוויות טעם. אבל אני משערת שאתם, כמו רוב האנשים, חשים שערכי המוסר שלכם באים מתוך אמונות עמוקות בתוככם שאינן נתונות להשפעתם של שינויים סביבתיים פשוטים וחולפים כמו טעם מר.
אתחיל בדיון בהשפעות הטמפרטורה על מצב הרוח שלנו ועל החלטותינו. מתברר כי הסיבה לכך שלפעמים אנו הפכפכים כשבשבת יכולה להיות שגם אנו, כמו הרוחות, מושפעים מהתחממות ומהתקררות.
אני מאמינה שניסויים חדשניים אלה, התיאוריות שמאחוריהן וההשלכות שיש לדברים על חייכם שלכם ירתקו אתכם לא פחות מכפי שהם מרתקים אותי ואת הסטודנטים שלי.
בלחיצה על הרשמה אני מסכים לקבל מידע שיווקי, מבצעים והטבות באמצעות דוא"ל ו/או הודעות SMS ומסכים לתנאי השימוש
FOLLOW
