החיים קשים. השאלה היא, מה אתם מתכוונים לעשות בעניין? טענות ומענות על הכלכלה או הטלת אשמות באחרים לא יבטיחו את עתידכם הפיננסי. אם אתם רוצים בעושר, אתם חייבים ליצור אותו. אתם חייבים לקחת אחריות על עתידכם ופירוש הדבר שעליכם לקחת אחריות על מקור ההכנסה שלכם – עוד היום!

רוברט קיוסאקי הוא מאמין מושבע בכוחו של השיווק הרשתי הרב-שכבתי. בספר זה יוכיח לכם קיוסאקי, מחבר סדרת רבי-המכר הבינלאומית "אבא עשיר" מדוע שיווק רשתי רב-שכבתי הוא אכן העסק של המאה ה-21.

קיוסאקי חולק עם הקוראים את יסודות השיטה שלו לצבירת הון באמצעות שיווק רשתי הרב-שכבתי ומגלה כיצד יכולה שיטה מתוחכמת זו לסייע לכם לבנות עתיד פיננסי מזהיר יותר וחיים מאושרים יותר גם בזמנים מתאגרים מבחינה כלכלית.

גם כשהימים קשים מבחינה כלכלית לרוב האנשים, ליזמים רבים הימים האלה משופעים בפוטנציאל כלכלי. לא רק שהגיע הזמן להקים עסק משלכם: למעשה, מעולם לא היה זמן טוב יותר מאשר ברגע זה! קראו את הספר הזה והתחילו בשינוי. ברוכים הבאים לעסק של המאה ה-21.

אתם זקוקים לעסק משלכם !!!

עוד בסדרת אבא עשיר:

 10 כללי הברזל של "אבא עשיר"
 IQ פיננסי
 אבא עשיר אבא עני
 אבא עשיר לבני הנוער
 אח עשיר, אחות עשירה
 בית ספר לעסקים
 האלף בית של בניית נבחרת עסקית מנצחת
 המדריך להשקעות של אבא עשיר אבא עני
 כך תהיה עשיר
 כך תהיי אישה עשירה
 כלבי מכירות
 לפרוש צעיר לפרוש עשיר
 מי לקח את הכסף שלי
 סיפורי הצלחה
 רביעי תזרים המזומנים

רוברט ט' קיוסאקי - Robert T. Kiyosaki

רוברט קיוסאקי, שנולד וגדל בהוואי, הוא דור רביעי לאמריקנים ממוצא יפני. לאחר שסיים את האקדמיה לימאים של צי הסוחר בניו יורק הצטרף רוברט לחיל הנחתים ושירת בווייטנאם כקצין וכטייס מסוק תקיפה בנושאת מטוסים.

לאחר המלחמה החל רוברט לעבוד במכירות בחברת זירוקס ובשנת 1977 יסד חברה משלו שייצרה בפעם הראשונה את ארנקי הניילון בעלי סגירת הוולקרו, אשר מיועדים לגולשים, והחדירה אותם לשוק. הוא יסד חברה בינלאומית לחינוך בשנת 1985 והקנה לעשרות אלפי תלמידים בכל העולם ידע על עסקים והשקעות.

בשנת 1994 מכר רוברט את העסק והודות להשקעותיו היה באפשרותו לצאת לגמלאות בגיל ארבעים ושבע. בתקופה הקצרה של היותו בגמלאות הוא כתב את סדרת רבי-המכר הבינלאומית אבא עשיר, אבא עני (בעברית בהוצאת מטר) ובשנת 2006 כתב יחד עם דונלד טראמפ את הספר רוצים שתהיו עשירים (בעברית בהוצאת מטר).

הספר "אבא עשיר, אבא עני", מככב ללא הפסקה ברשימת רבי-המכר של ניו יורק טיימס. הספר תורגם ל-46 שפות ונמכר ב-97 מדינות, וסדרת ספרי "אבא עשיר" מכרה יותר מ-26 מיליון עותקים ברחבי העולם וזכתה להצלחה מסחררת גם בישראל.

כיזם, מחנך ומשקיע מפרסם קיוסאקי טור חודשי ביאהו פייננס, הנושא את הכותרת מדוע העשירים נעשים עשירים יותר, וכן טור חודשי בשם תשואות עשירות בכתב העת אנטרפרנור.

מחברים שותפים: ג'ון פלמינג וקים קיוסאקי

ג'ון פלמינג הוא יזם מצליח, יועץ ומרצה שכיום מוציא לאור את Direct Selling News, הפרסום המקצועי הראשון בחשיבותו של ענף המכירה הישירה. ג'ון הוא גם מחברו של The One Course, המספק הנחיות כיצד לבנות חיים של הצלחה ושגשוג תוך שימוש בעקרונות האדריכלות.

קים קיוסאקי, שהנחלת ידע לנשים על כסף והשקעה הם בבת-עינה, מסתמכת על ניסיון רב-שנים בעסקים, בחינוך, בנדל"ן ובהשקעות כדי להדריך נשים לקחת לידיהן את השליטה על חייהן הפיננסיים. היא מחברת הספר כך תהיי אישה עשירה – ספר על השקעות המיועד לנשים (בעברית בהוצאת "מטר").

הקדמה
הכלכלה מתפרקת, העבודה שלכם בצרות-אם עדיין יש לכם עבודה.
ואתם יודעים מה? אני אומר את זה שנים.

נדרשה קריסה פיננסית גלובלית כדי שרוב האנשים ישמעו את זה. אבל הספר הזה איננו עוסק בשאלה מדוע וכיצד הכול מתרסק. הוא מסביר מדוע החדשות הרעות הללו הן בעצם חדשות טובות מאוד - אם יודעים מה לעשות איתן.

למדתי על עסקים משני אנשים: מאבי, שהיה אדם משכיל מאוד ושימש פקיד ממשלתי בכיר, ומאביו של חברי הטוב ביותר, שנשר מבית הספר בכיתה ח' והפך בכוחות עצמו למיליונר. אבי האמיתי סבל כל חייו מבעיות כספיות ומת חסר כול לאחר כל השנים הארוכות של עבודה קשה. אבי העשיר היה לאחד האנשים העשירים ביותר בהוואי.

חשבתי על שני האנשים האלה כעל "אבי העני" ו"אבי העשיר". אהבתי והערצתי מאוד את אבי האמיתי, ונשבעתי שאעזור לכמה שיותר אנשים להימנע מלסבול את ההשפלות והכישלונות שפגעו בו לאורך הדרך.

אחרי שעזבתי את הבית, עברתי כל מיני חוויות. שירתתי בחיל הנחתים כטייס מסוקים בווייטנאם. עבדתי בזירוקס, התחלתי כאיש המכירות הגרוע ביותר שלהם ועזבתי כעבור ארבע שנים כאיש המכירות הטוב ביותר. לאחר מכן פיתחתי כמה עסקים בינלאומיים בשווי מיליוני דולרים והצלחתי לפרוש בגיל 47 כדי לעסוק במה שמלהיב אותי - ללמד אחרים איך לבנות עושר ולחיות את החיים שהם חולמים עליהם, במקום להתפשר על בינוניות ועל חיים של השלמה ממורמרת.

ב־ 1997 כתבתי על חוויותי בספר קטן. כנראה הצלחתי לגעת בלבם של כמה קוראים לפחות: אבא עשיר, אבא עני (יצא לאור בעברית בהוצאת מטר, 2000) זינק לראש רשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס, נשאר שם יותר מארבע שנים, ותואר כ"ספר העסקים הנמכר ביותר בכל הזמנים".

מאז כתבתי סדרה שלמה של ספרי אבא עשיר, אבא עני, ואף על פי שלכל אחד מהם יש התמקדות שונה מעט, כולם מעבירים בדיוק את אותו המסר כמו הספר הראשון, וזהו המסר הנמצא בלב הספר שאתם מחזיקים בידיכם:

קחו אחריות על כספכם - אחרת תיאלצו להתרגל לקבל פקודות
עד סוף חייכם. או שאתם אדונים לכסף, או שאתם עבדים שלו. הבחירה בידיכם.

התמזל מזלי ובמהלך חיי התנסיתי בניסיונות רבים והיו לי מנטורים שהראו לי כיצד לבנות עושר אמיתי. כתוצאה מכך הצלחתי להגיע למצב שבו אינני חייב או צריך לעבוד. עד לאותו רגע עבדתי כדי לבנות את עתיד משפחתי. מאז אני עובד כדי לעזור לבנות את העושר שלכם.

בעשר השנים האחרונות הקדשתי את חיי למציאת הדרכים האפקטיביות והמעשיות ביותר לעזור לאנשים לשנות את חייהם במאה ה־ 21 בכך שילמדו לבנות עושר אמיתי. באמצעות ספרי אבא עשיר, אבא עני, שותפי ואני כתבנו על סוגים שונים וצורות שונות של עסקים והשקעות. אבל במהלך השנים האלה של מחקר אינטנסיבי נתקלתי במודל עסקי אחד במיוחד, שאני מאמין שיש בו ההבטחה הגדולה ביותר למספר האנשים הרב ביותר לשלוט בחייהם הפיננסיים, בעתידם ובגורלם.

עוד דבר אחד. כשאני אומר עושר אמיתי אינני מדבר על כסף בלבד. כסף הוא חלק מזה, אבל איננו הדבר כולו. בניית עושר אמיתי עוסקת בבונה לא פחות מאשר בבניין.

בספר זה אסביר מדוע אתם חייבים לבנות עסק משלכם, ובדיוק איזה סוג של עסק. אבל אינני מדבר רק על שינוי סוג העסק שאתם עובדים בו; אני מדבר על שינוי עצמי. אני יכול להראות לכם איך למצוא את מה שאתם זקוקים לו כדי להצמיח עסק שיהיה מושלם בשבילכם. אבל כדי שהעסק הזה יגדל, גם אתם חייבים לגדול.

ברוכים הבאים לעסק של המאה ה־ 21 .

קחו אחריות על עתידכם
מדוע אתם חייבים שיהיה לכם עסק משלכם

פרק 1 הכללים השתנו
אנחנו חיים בתקופה סוערת. השנים האחרונות הביאו איתן מצעד רצוף של פחד ופאניקה בכותרות, בחדרי הישיבות וליד שולחנות המטבח ברחבי אמריקה. גלובליזציה, מיקור חוץ, צמצומים, עיקולים, משכנתאות סאב־פריים והחלפי חדלות פירעון, הונאות פונזי, כישלונות משפילים בוול סטריט, מיתון... החדשות הרעות רודפות זו את זו.

בחודשים הראשונים של 2009 הגיעו הפיטורים בחברות האמריקניות לכרבע מיליון בחודש. בזמן שאני כותב את הספר הזה, בסוף 2009 , האבטלה עומדת על 10.2 אחוזים וממשיכה לעלות, ותת־התעסוקה (מצב שבו אדם מועסק במשרה שלו אבל שעות העבודה והשכר קוצצו במידה ניכרת) חמורה עוד יותר.

הירידה המשתוללת בתעסוקה הרווחית היא מגפה הרסנית שרק מעטים חסינים בפניה. ממנהלים בכירים ומנהלים בדרג הביניים ועד עובדי מנהלה ופועלי צווארון כחול, מבנקאים ועד פקידי מכירות, כולם נמצאים בסיכון. אפילו ענף הבריאות, שנחשב עד לאחרונה תחום של תעסוקה מובטחת, מקצץ נתחים ניכרים מכוח העבודה שלו.

בסתיו 2008 איבדו לפתע תיקי החיסכון הפנסיוני של אנשים רבים מחצית משוויים - או יותר. הנדל"ן קרס. התברר לאנשים שמה שחשבו שהם נכסים איתנים ואמינים, היו איתנים כאדי מים. הביטחון התעסוקתי נעלם כלא היה, הפך לנחלת העבר. בסקר שערך USA Today ב־ 2009 אמרו 60 אחוזים מהאמריקנים שנסקרו שהם רואים במצב הכלכלי הנוכחי את המשבר הקשה ביותר בחייהם.

כמובן, אתם כבר יודעים את כל זה. אבל הנה משהו שאינכם יודעים: כל זה איננו בגדר חדשות. נכון, נדרש משבר כלכלי חמור כדי שאנשים יתחילו להתעורר ולהבין שפרנסתם נתונה בסכנה. אבל הסכנה לא נגרמה בן לילה - הפרנסה היתה נתונה בסכנה מאז ומעולם.

רוב אוכלוסיית ארצות הברית מתקיימת זה שנים על הגבול הדק שבין כושר פירעון ובין התמוטטות, סומכת על המשכורת הבאה או השתיים הקרובות כדי לעמוד בהוצאות החודשיות, בדרך כלל עם ריפוד דקיק של חסכונות במזומנים - ולעתים קרובות יותר ללא ריפוד כלל. המשכורת הזאת מכונה "להמיר זמן בכסף", ובתקופת מיתון זהו מקור ההכנסה הפחות אמין שקיים. מדוע? מפני שכאשר מספר האנשים המועסקים מתחיל לרדת, יש פחות הכנסה פנויה במחזור כדי לשלם תמורת זמנכם.

אמרתי לכם
אני לא אוהב לומר את זה, אבל... אמרתי לכם. אני אומר את זה שנים. לא קיים יותר דבר שנקרא משרה מוגנת ומובטחת. אמריקה התאגידית היא דינוזאור מהמאה ה־ 20 , מתנודדת על סף הכחדה, והדרך היחידה שבה תוכלו להבטיח את עתידכם באמת ובתמים היא אם תיקחו אחריות על אותו עתיד.

את הדברים הבאים כתבתי ב־ 2001 , בספר ושמו בית ספר לעסקים לאנשים שאוהבים לעזור לאנשים (בעברית בהוצאת מטר):

ארצות הברית ומדינות מערביות רבות עומדות, לדעתי, לפני אסון כלכלי, אסון שיתחולל עקב מחדלי מערכת החינוך שלנו לעבד תוכנית השכלה פיננסית מציאותית והולמת עבור תלמידינו.

באותה שנה, בריאיון ל־ Nightingale-Conant , אמרתי:

אם אתם חושבים שקרנות הנאמנות יעמדו לרשותכם, אם אתם רוצים להמר על העליות והירידות של שוק המניות, אתם מהמרים על הפנסיה שלכם. מה יהיה אם הבורסה תעלה ואז תתרסק שוב כשתהיו בני 85 ? אין לכם שליטה על כך. אני לא אומר שקרנות נאמנות הן גרועות. אני רק אומר שהן אינן בטוחות ואינן חכמות, ולא הייתי בוחר בהן ומהמר בכך על עתידי הפיננסי.

מעולם במהלך ההיסטוריה לא הימרו אנשים רבים כל כך על הפנסיה שלהם בבורסה. זה מטורף. האם אתם באמת מאמינים שהביטוח הלאומי ידאג לכם? אם כן, אתם מאמינים בוודאי גם בסנטה קלאוס.

ובריאיון שקיימתי במרס 2005 , אמרתי:

המעלה העיקרית של נכס מנייר היא הנזילות שלו - וזו גם חולשתו העיקרית. כולנו יודעים שתהיה עוד התמוטטות בבורסה ושוב נכסינו יימחקו. למה לעשות את זה?

אז מה קרה עכשיו? שוב היתה התמוטטות בבורסה ושוב איבדו אנשים רבים את כספם. מדוע? מפני שההרגלים שלנו וצורת המחשבה שלנו השתלטו עלינו. ב־ 1971 התנתקה הכלכלה האמריקנית מבסיס הזהב. זה קרה ללא אישור הקונגרס, דרך אגב, אבל הדבר החשוב הוא שזה קרה. מדוע זה חשוב? מפני שכך נסללה הדרך להדפסת יותר ויותר כסף, כמה שרצינו, מבלי שהוא יהיה קשור לערך אמיתי, ממשי.

ההתרחקות הזאת מהמציאות פתחה את הדלת לשגשוג הכלכלי הגדול ביותר בהיסטוריה. במשך שלושים וחמש השנים הבאות, מעמד הביניים באמריקה שגשג. כשחל פיחות בערך הדולר ושוויים בספרים של הנדל"ן ונכסים אחרים התנפח, אנשים רגילים הפכו למיליונרים. לפתע אשראי היה נגיש לכל אחד, בכל עת, בכל מקום, וכרטיסי אשראי צצו כפטריות אחרי הגשם. כדי לפרוע את כרטיסי האשראי האלה התחילו האמריקנים להשתמש בבתיהם כבכספומטים - לוקחים מימון חוזר ולווים, לווים ולוקחים מימון חוזר.

שהרי מחירי הנדל"ן תמיד עולים, נכון?

טעות. עד 2007 הזרמנו כל כך הרבה אוויר חם לבלון הפיננסי הזה, עד שהוא לא היה מסוגל להכיל יותר - והחלום התנפץ שוב אל קרקע המציאות. לא רק ליהמן ברדרס ובר סטרנס התמוטטו. מיליונים הפסידו את כספי החסכונות, את הפנסיה ואת המשרות שלהם.

בשנות החמישים, כאשר ג'נרל מוטורס היתה התאגיד החזק ביותר באמריקה, לקחה התקשורת את הכרזתו של נשיא ג'נרל מוטורס והפכה אותה לסיסמה שהחזיקה מעמד עשרות שנים: "מה שטוב לג'נרל מוטורס, טוב לאמריקה". ובכן, חברים, מתברר שאלה אינן חדשות טובות כל כך, מפני שב־ 2009 ג'נרל מוטורס פשטה רגל, ובאותו קיץ שילמה מדינת קליפורניה את חשבונותיה בשטרי חוב במקום במזומנים.

כיום, שיעור האמריקנים שמתגוררים בבתים בבעלותם יורד, ומספר המשכנתאות המעוקלות רשם שיא של כל הזמנים. מספר המשפחות בנות המעמד הבינוני צונח. חשבונות החיסכון הצטמקו, אם הם קיימים בכלל, והחוב המשפחתי גדל. מספר האנשים החיים באופן רשמי מתחת לקו העוני עולה במהירות. מספר האנשים שעובדים מעבר לגיל 65 גדל. מספר פשיטות הרגל החדשות מרקיע שחקים. ולאמריקנים רבים אין מספיק כסף לימי הפרישה - רחוק מזה.

האם כל החדשות הרעות האלה זכו לתשומת לבכם? כמובן, ואינכם לבד. האמריקנים הפסיקו סוף־סוף לכבות את השעון המעורר ולהסתובב לצד השני. מצוין! עכשיו אתם ערים ומודעים למה שקורה, והמראה איננו יפה. הבה נבחן את המצב לעומק ונברר מה פירוש הדבר - ומה אתם יכולים לעשות בעניין.

זוהי מאה חדשה
כשהייתי ילד לימדו אותי הורי את הנוסחה להצלחה שגם אתם למדתם בוודאי: לכו לבית הספר, למדו קשה וקבלו ציונים טובים כדי שתוכלו לקבל משרה בטוחה, עם שכר גבוה והטבות - והמשרה הזאת תשמור עליכם.

אבל זוהי דרך חשיבה של העידן התעשייתי, ואנחנו כבר לא נמצאים בעידן התעשייתי. המשרה שלכם לא תדאג לכם. הממשלה לא תדאג לכם. אף אחד לא ידאג לכם. זוהי מאה חדשה, והכללים השתנו.

הורי האמינו בביטחון תעסוקתי, בפנסיה ממקום העבודה, בביטוח לאומי ובביטוח בריאות. כל אלה רעיונות מיושנים שנשחקו, שיירים של עידן שחלף. כיום ביטחון בעבודה הוא בדיחה, ועצם הרעיון של תעסוקה לכל החיים אצל מעסיק אחד - רעיון שיבמ דגלה בו בגאווה בימי הזוהר שלה - מיושן כמו מכונת כתיבה ידנית.

רבים חשבו שתוכניות הפנסיה שלהם בטוחות, שהרי הן גובו במניות רווחיות ויציבות ובקרנות נאמנות. מה עלול להשתבש? מתברר שהכול עלול להשתבש.

הסיבה לכך שאותן פרות קדושות מן העבר אינן מניבות יותר חלב היא שכולן מיושנות: כספי הפנסיה, ביטחון תעסוקתי, ביטחון בפרישה - כל אלה שייכים לדרך החשיבה של העידן התעשייתי. כיום אנחנו בעידן המידע, ואנחנו חייבים להשתמש בדרך החשיבה של עידן המידע.

למרבה המזל, אנשים מתחילים להקשיב וללמוד. חבל שנדרשו סבל וקשיים כדי שאנשים יפנימו את הלקח, אבל לפחות הלקחים מתחילים לחלחל לתודעה.

בכל פעם שאנחנו חווים משבר חמור - התפוצצות בועת הדוט.קום, ההשלכות הכלכליות של 9/11 , הבהלה הפיננסית של 2008 והמיתון של 2009 - יותר ויותר אנשים מבינים שרשתות הביטחון הישנות לא יחזיקו מעמד.

המיתוס התאגידי נגמר. אם הקדשתם שנים לטיפוס בסולם הדרגות, האם עצרתם פעם כדי להשקיף על הנוף? איזה נוף, אתם שואלים? אחוריו של האדם שנמצא לפניכם. אם זה מה שאתם רוצים לראות בשארית חייכם, הספר הזה כנראה איננו מיועד לכם. אבל אם נמאס לכם להביט כל הזמן באחוריו של מישהו אחר, המשיכו לקרוא.

אל תיפלו שוב בפח
בעת כתיבת דברים אלה, האבטלה ממשיכה לעלות. בזמן שתקראו את הדברים, מי יודע? אולי המצב השתנה. אבל אל תתבלבלו. כשהתעסוקה ומחיר הנדל"ן ישנו כיוון והאשראי יחזור ויתרחב, וזה יקרה בוודאי, אל תירדמו שוב ותחזרו לתחושת הביטחון המדומה והישנה שהכניסה אתכם ואת כל העולם לבלגן הזה מלכתחילה.

בקיץ 2008 זינקו מחירי הדלק ליותר מ־ 4 דולרים לגלון. מכירות רכבי השטח צנחו כאבן, ולפתע הצטרפו כולם לטרנד ונסעו במכוניות קטנות והיברידיות.

אבל שימו לב מה קרה אחר כך. ב־ 2009 צנחו שוב מחירי הדלק לפחות מ־ 2 דולרים לגלון - ואני נשבע לכם, אנשים חזרו לקנות רכבי שטח! מה?! הם באמת חושבים שמחירי הדלק יישארו נמוכים ונוחים? שמחירי הדלק ירדו לתמיד עכשיו, ולכן זה הגיוני לקנות מכוניות שזוללות דלק? האם אנחנו באמת יכולים להיות כל כך קצרי ראות? (אני מנסה להיות נחמד כאן. המילה שהתכוונתי להשתמש בה היתה "מטומטמים".)

לרוע המזל, התשובה היא כן. לא מפילים אותנו בפח רק פעם אחת; אנחנו מאפשרים שיפילו אותנו בו שוב ושוב. כולנו גדלנו על משל הנמלה והצרצר, ולמרות זאת רובנו חיים עדיין עם ראיית הנולד של הצרצר.

אל תניחו לכותרות לבלבל אתכם. תמיד יהיה איזה באזז אידיוטי שינסה להסיט את תשומת לבכם מהעסק הרציני ששמו לבנות את חייכם. זה רק רעש. בין שמדובר בטרור, במיתון, או בשערוריית הבחירות האחרונה, אין לכך כל קשר עם מה שעליכם לעשות היום כדי לבנות את עתידכם.

בזמן השפל הגדול היו אנשים שצברו הון. ובזמנים שבהם היה שגשוג כלכלי אדיר, כמו פריחת הנדל"ן בשנות השמונים, היו מיליוני אנשים שלא דאגו לקחת את גורלם בידיהם - שהתעלמו מכל הדברים שאני רוצה לחלוק איתכם בספר - ובסופו של דבר נקלעו לקשיים או התמוטטו. רובם, למעשה, נתונים עדיין בקשיים או מתמוטטים גם היום.

הכלכלה איננה הבעיה. הבעיה היא אתם.

האם אתם כועסים על השחיתות בעולם התאגידים? על וול סטריט ועל הבנקים הגדולים שמאפשרים לזה לקרות? על הממשלה שאיננה עושה מספיק, או עושה יותר מדי, או עושה יותר מדי טעויות ופחות מדי את הדברים הנכונים? האם אתם כועסים על עצמכם שלא נטלתם את האחריות קודם?

החיים קשים. השאלה היא, מה אתם מתכוונים לעשות בעניין? טענות ומענות לא יבטיחו את עתידכם. גם לא הטלת אשמה בוול סטריט, בבנקים הגדולים, באמריקה התאגידית או בממשלה.

אם אתם רוצים עתיד מובטח, אתם חייבים ליצור אותו. אתם תצליחו לקחת אחריות על עתידכם רק כאשר תיקחו אחריות על מקור ההכנסה שלכם. אתם זקוקים לעסק משלכם.