ראשית

"המותחן המקורי להפליא ויוצא הדופן הזה משלב
רעיונות מורכבים עם רגשות ומתח. התמכרתי מיד..."
           – ג'ונתן סטראוד, מחבר טרילוגיית ברטימאוס

הרפובליקה של האי צמחה מעולם שנחרב. האזרחים שלה נהנים אמנם מביטחון ומשלווה, אבל הם אינם חופשיים. הם חיים בבידוד מוחלט מהעולם החיצוני, עד שיום אחד ילדה נסחפת אל האי מהים ואיש בשם אדם פורד מציל אותה.

שנים רבות אחר-כך, אַנַכְּסִימַנְדְרוֹס בת ה-14, המכונה אַנַכְּס, עומדת לעבור בחינה גורלית בת ארבע שעות. נושא הבחינה קרוב ללבה: אדם פורד, הגיבור הנערץ עליה, שמת מזמן.

אם תעבור את הבחינה היא תתקבל למה שמכונה בפשטות "האקדמיה", שהיא המוסד המסתורי אשר מנהל למעשה את החברה העתידנית שבה אַנַכְּס חיה. תשובותיה של אַנַכְּס לשאלות העקשניות של הבוחנים חושפות את ההיסטוריה של הרפובליקה של האי, ואת הכללים והאמונות של החברה אשר בקרבה היא חיה.

בסוף הבחינה, כאשר כל האמת נחשפת, אַנַכְּס חייבת להתייצב מול הסוד הגדול האחרון של הרפובליקה, הקשר המפתיע בינה לבין אדם פורד, והאמת המחרידה על העולם שלה. יחד עם הקוראים מגלה אַנַכְּס פרטים חדשים על אודות אדם ובני-עמה, פרטים שגורמים לה להטיל ספק בכל מה שהיה עד כה מקודש בעיניה.

מדוע מאפשרת האקדמיה ל אַנַכְּס לגלות את הסוד האפל שרובץ בבסיסו של העולם העתידני המושלם לכאורה שמקיים את עצמו על האי המבודד?

ראשית שוזר רעיונות מרתקים על פילוסופיה ועל אינטליגנציה מלאכותית בעלילה מרתקת ומסעירה על אודות נערה צעירה העומדת בפני עתיד לוט בערפל.

המחבר, ברנרד בקט, חוקר את הקשר בין בני-האדם לטכנולוגיה ברומן מבריק, מעורר מחשבה ומסחרר, שמשאיר את הקוראים מרותקים עד לעמוד האחרון.

ברנרד בקט - Bernard Beckett

ברנרד בקט הוא אחד הסופרים הבולטים של ניו זילנד וזכה בפרסים רבים במהלך הקריירה שלו. ראשית נכתב בזמן שקיבל מלגה מהאגודה המלכותית וחקר את הגנטיקה של מוטציות בדנ"א.

שעה ראשונה
אַנַכּס התקדמה במסדרון הארוך. הרעש היחיד שנשמע היה לחשוש מסנן האוויר מעל. האורות עומעמו, כנדרש על פי התקנות החדשות. היא זכרה ימים בהירים יותר, אך מעולם לא דיברה עליהם. זו היתה אחת ״הטעויות הגדולות״, לראות באור תכונה של העבר.

אנכס הגיעה לקצה המסדרון ופנתה שמאלה. היא בדקה מה השעה. הם צופים בה כשהיא מגיעה, או לפחות זו היתה השמועה. הדלת החליקה אל תוך הקיר, בשקט ובקלות, כמו כל דבר בתחומי האקדמיה.

״אנכסימנדרוס?״

אנכס הנהנה.

הוועדה הורכבה משלושה בוחנים, בדיוק כפי שהובטח בתקנות. היא חשה הקלה גדולה. פרטי הבחינה נשמרו בסוד, והשמועות רחשו בקרב המועמדים. ״הדמיון הוא הבן הממזר של הזמן והבורות,״ אהב פריקלס המורה שלה לומר, ותמיד הוסיף, ״לא שיש לי משהו נגד ממזרים.״

אנכס אהבה את המורה שלה. היא לא תאכזב אותו. הדלת נסגרה מאחוריה.

הבוחנים ישבו מאחורי שולחן גבוה וכהה עשוי עץ מלוטש. ״תרגישי בנוח.״

הבוחן במרכז דיבר. הוא היה הגדול מבין השלושה. היא מעולם לא פגשה מישהו גבוה או רחב כמוהו. בהשוואה אליו, שני האחרים נראו זקנים וחלשים, אבל היא חשה את עיניהם נעוצות בה, חריפות וחדות. היום אסור לה להניח הנחות כלשהן. החלל לפניהם היה ריק. אנכס ידעה שהריאיון מוקלט.

בוחן: לבחינה הוקצו ארבע שעות. אם תתקשי להבין את השאלות את רשאית לבקש הבהרה, אבל ניקח זאת בחשבון בבואנו להגיע להכרעה. האם את מבינה?

אנכסימנדרוס: כן.

בוחן: האם את רוצה לשאול דבר מה, לפני שנתחיל?

אנכסימנדרוס: אני רוצה לשאול מהן התשובות הנכונות.

בוחן: אני מצטער. אני לא מבין...

אנכסימנדרוס: צחקתי.

בוחן: אה. אני מבין.

רעיון גרוע. היא לא ראתה אפילו הבלחה של הבנה מצד מישהו מהם. אנכס תהתה אם עליה להתנצל, אבל היא כבר החמיצה את ההזדמנות.

בוחן: אנכסימנדרוס, הזמן מתחיל עכשיו. ארבע שעות בחינה על הנושא שבחרת. חייו ותקופתו של אדם פורד, 2077-2058 . אדם פורד נולד שבע שנים לאחר הקמת הרפובליקה של אפלטון. האם תוכלי בבקשה להסביר לנו מה היו הנסיבות הפוליטיות שהובילו לייסוד הרפובליקה?

האם זה תכסיס? בבקשת הבחינה, אנכס ציינה במפורש שתחום המומחיות שלה הוא שנות חייו של אדם בלבד. והוועדה קיבלה את הבקשה ללא כל תיקון. היא ידעה כמובן מעט על הרקע הפוליטי של התקופה, כמו כולם, אבל זה לא היה תחום המומחיות שלה.

היא יכולה רק לדקלם תיאור ברמה של כיתת לימוד, מהסוג שכל תלמיד הכיר. זאת לא דרך טובה להתחיל. האם כדאי לה למחות? האם הם ציפו שתמחה? היא חיפשה רמזים בפניהם, אבל הן היו נטולות הבעה, קפואות כמו אבן, ולא הסגירו דבר.

בוחן: אנכסימנדרוס, האם הבנת את השאלה?

אנכסימנדרוס: כמובן. אני מתנצלת. פשוט... לא חשוב...

אנכס ניסתה לנקות את מוחה מדאגות. ארבע שעות. יש לה הרבה זמן להראות מה היא יודעת.

אנכסימנדרוס: הסיפור מתחיל בסוף העשור השלישי של האלף החדש. כמו בכל תקופה, לא היה מחסור ברואי שחורות. הניסויים המוקדמים בהנדסה גנטית הפחידו חלקים גדולים בקהילה. הכלכלה הבינלאומית עדיין התבססה על נפט, והדעה הרווחת היתה שהעולם ניצב בפני תקופה של מחסור ואסונות.

האזור שכונה אז בשם המזרח התיכון היה סוער מבחינה פוליטית, וארצות הברית - אשתמש בכינויים של התקופה למען העקביות - נתפסה על ידי רבים כמי שהסתבכה במלחמה שלא תוכל לנצח בה, נגד תרבות שלא הבינה. אף שהיא קידמה אינטרסים שהגדירה כדמוקרטיים, הגדרתה היתה צרה מדי, והיא התקשתה ליישם אותה בהצלחה.

הקנאות היתה בעלייה משני צדי המתרס הזה, ורבים התייחסו לתקריות הראשונות של טרור מערבי בערב הסעודית ב־ 2032 כאל ניצוץ שידליק אש שלעולם לא תכבה. אירופה הואשמה בכך שאיבדה את המצפן המוסרי שלה ומהומות העצמאות של 2047 נתפסו כעדות נוספת לניוון החילוני.

עלייתה של סין למעמד בינלאומי בולט, ולהתנהגות שכינתה ״דיפלומטיה אקטיבית״, גרמה לרבים לחשוש שעימות עולמי נוסף נמצא באופק. הצמיחה הכלכלית סיכנה את הסביבה העולמית. המגוון הביולוגי התכווץ בקצב חסר תקדים, והמתנגדים האחרונים של מודל שינוי האקלים המואץ חזרו בהם לאחר סופות האבק של 2041 . בקצרה, העולם ניצב בפני אתגרים רבים, ובסוף העשור החמישי של המאה הנוכחית השתלטה אווירה של סכנה ופסימיזם על השיח הציבורי.

כמובן, קל להיות חכם לאחר מעשה, אבל מנקודת המבט שלנו כיום, ברור שהדבר היחיד שהציבור היה צריך לפחד מפניו היה הפחד עצמו. הסכנה האמיתית שהאנושות ניצבה בפניה בתקופה זו היתה נפילת רוחה.

בוחן: הגדירי מהי רוח.

קולו של הבוחן היה מוסווה היטב, אפקט שניתן היה להשיג באמצעות מסנן קול זול. אבל מה שהקול שידר לאנכס לא היה קשור לטכנולוגיה; הוא סימל שליטה, פשוט כך.

כל שהות, כל הבלחה של הססנות: הבוחנים הבחינו בכול. בלי שום ספק, כך הם קיבלו את ההחלטה. אנכס הרגישה פתאום אטית וסתמית. היא שמעה בדמיונה את מילותיו האחרונות של פריקלס. ״הם רוצים לראות איך תגיבי לאתגר. אל תהססי.

דברי כדי שיבינו. בטחי במילים.״ אז זה נשמע פשוט כל כך. עכשיו פניה היו מתוחות והיא היתה צריכה לחשוב כדי להגיע אל המילים, לחפש אותן כמו שמחפשים חבר בהמון, ומתחילים להרגיש על סף פניקה.

אנכסימנדרוס: במילה רוח אני מתכוונת לאווירה ששררה באותה תקופה. הרוח האנושית היא היכולת להתייצב אל מול חוסר הוודאות של העתיד בתחושה של סקרנות ואופטימיות. זו האמונה שאפשר לפתור את הבעיות, ליישב את המחלוקות. זה סוג של ביטחון. והוא שברירי. הפחד עלול לפגוע בו, וכך גם האמונה התפלה. בשנת 2050 , כשהעימות התחיל, העולם נקלע לתקופה מלאה בפחדים ובאמונות תפלות.

בוחן: ספרי לנו עוד על האמונות התפלות הללו.

אנכסימנדרוס: אמונה תפלה היא הצורך לראות את העולם במונחים פשוטים של סיבה ותוצאה. כפי שכבר אמרתי, הקנאות הדתית נמצאה בעלייה, אבל זה לא סוג האמונה התפלה שאני מתכוונת אליו. האמונה התפלה הרווחת באותה תקופה היתה האמונה בסיבות פשוטות.

אפילו האירועים הפשוטים ביותר קשורים בסבך עבות של אפשרויות וחלופות, אבל המוח האנושי מתקשה לתפוס מורכבות שכזו. בתקופות קשות, כשהאמונה באלים פשוטים מתפוררת, צומחת תנועה שמחפשת קנוניות. וכך היה אז. האנשים, שלא יכלו לייחס את המזל הרע למקריות, ולא יכלו לקבל את חוסר החשיבות שלהם בתמונה הגדולה, חיפשו מפלצות בקרבם.

ככל שהתקשורת ליבתה את הפחדים, כך האנשים איבדו את היכולת להאמין זה בזה. התקשורת תמיד יצרה הסבר לכל רעה חדשה שניחתה עליהם, וההסבר תמיד קיבל פנים ושם. האנשים החלו לחשוש אפילו משכניהם הקרובים.

ברמת הפרט, הקהילה והמדינה, אנשים חיפשו סימנים לכוונות הזדון של הזולת; והם מצאו אותם בכל מקום שחיפשו, כי זה מה שקורה כשמחפשים. זה היה האתגר האמיתי שאנשי התקופה ניצבו בפניו. האתגר של האמון ההדדי. והם לא עמדו בו. לזה אני מתכוונת כשאני אומרת שהם ניצבו בפני נפילת רוחם.

בוחן: תודה לך על ההבהרה. כעת, חזרי בבקשה לתיאור התקופה. מה הוביל לייסוד הרפובליקה?

בדיוק כפי שפריקלס חזה, אנכס נישאה על ידי צליל קולה שלה. זאת הסיבה שהיתה מועמדת טובה כל כך. המחשבות שלה נבעו בעקבות המילים שלה. או כך לפחות הוא הסביר את זה. ״כולנו שונים זה מזה, וזה הכישרון שלך.״ ולכן אף שהסיפור שסיפרה היה כבר מאוס ונדוש, ישן מדי, מסופר מדי, אנכס מצאה שהיא עוטפת אותו במילים חדשות, ועם כל שכבה גבר ביטחונה.

אנכסימנדרוס: הירייה הראשונה של ״המלחמה האחרונה״ נורתה בגלל חוסר הבנה. זה קרה ב־ 7 באוגוסט 2050 . הברית היפנו־ סינית השקיעה שמונה־עשר חודשים בניסיון להרכיב קואליציה שתפקח על יוזמת הזרעת הגופרית, מתוך תקווה למתן את כליאת החום של הפחמן שבאטמוספירה. הקואליציה לא הצליחה להתקדם, במידה רבה בגלל חוסר האמון שציינתי קודם.

ארצות הברית בלמה את היוזמה, כי סברה שהיא חלק מתוכנית גדולה יותר לכונן סדר עולמי חדש, ואילו סין האמינה שארצות הברית מאיצה במכוון את שינויי האקלים כדי לרסק את הכלכלה הסינית. כצפוי במקרים כאלה, סין פתחה בתוכנית פעולה חד־צדדית.

המטוס שהופל במרחב האווירי של ארצות הברית באוקיינוס השקט עסק בניסוי ההזרעה הראשון, אף שכמו שכולנו יודעים, ארצות הברית מעולם לא נסוגה מהקו הרשמי שעל פיו זה היה מטוס צבאי שעסק בפעילות עוינת.

בוחן: מוטב שתניחי שאיננו יודעים דבר.

אנכס הרכינה את ראשה בהתנצלות וחשה שלחייה מאדימות מבושה. היא המתינה לסימן להמשיך, אך זה לא הופיע. בנסיבות אחרות היא היתה כועסת על גסות רוח כזאת.

אנכסימנדרוס: בסיס הכוח של אפלטון נבע מהאינטרסים הכלכליים חובקי העולם שלו. הוא עשה את הונו הראשוני בתחום טכנולוגיית המימן, והגדיל אותו בעזרת השקעות חכמות בתעשיית הטיהור הביולוגי. בזכות עושרו והקשרים שלו, אפלטון היה בעמדה טובה יותר מרבים כדי לצפות את התוצאה הסבירה של הסלמת העימות בין מעצמות העל. מכיוון שתמיד היה זהיר במעשיו, הוא החל להעביר את כספו לקבוצת איים בתחתית העולם, שנודעו בשם אאוֹטאַרוֹאה.

כאשר הוכרזה המלחמה, הוא ושותפיו כבר היו בעלים של שבעים אחוזים מכלכלת האיים, וכבר דחפו אותה למצב של קיימות עצמית המסתמכת על טכנולוגיה מתקדמת. כאשר המצב הבינלאומי הורע, אפלטון לא התקשה לשכנע את אנשי ארצו החדשה בצורך להקים מערכת הגנה יעילה יותר.

מה שמוכר עדיין כהישג ההנדסי הגדול ביותר של המאה העשרים ואחת, גדר הים הגדולה של הרפובליקה, הושלם ב־ 2051 , אחד־עשר חודשים לאחר תחילת ״המלחמה האחרונה״.

כשהמגפה הראשונה שוחררה בסוף 2052 , הרפובליקה כבר סגרה את שעריה בפני העולם. בעיני התושבים, אפלטון נחשב כמי שהציל את אאוטארואה, וכשהדיווחים מן החוץ נעשו קודרים יותר, הוא נודע גם כמציל המין האנושי כולו. כשהשידור החיצוני האחרון נקלט, ביוני 2053 , האמונה הרווחת ברפובליקה היתה שזהו המקום האחרון בעולם שבני אדם יכולים לגור בו. הרשויות ציפו לפליטים, כמובן, וכשאלה הגיעו הם סולקו.

כלי טיס מתקרבים הופלו ללא כל ניסיון לתקשורת, ובימים הראשונים אנשים התאספו על ראשי הצוקים כדי לצפות במחזה של ספינות רפאים מתפוצצות באופק כשנסחפו אל תוך אזור המוקשים. במשך הזמן נעשו הפיצוצים תכופים פחות, ולתותחי הלייזר היו פחות מטרות אוויריות לתקוף. אז פנו האנשים לאפלטון וביקשו ממנו להוביל אותם קדימה, לזמנים טובים יותר.

בוחן: סיכום נאה, אנכסימנדרוס. אם כן, זו הרפובליקה שבה נולד מושא העניין שלך, אדם פורד. לפני שנמשיך לנושא חייו יוצאי הדופן, ספרי לנו בבקשה מעט על הרפובליקה שאפלטון הקים.

אנכסימנדרוס: היסטוריונים אומרים שהדרך הטובה ביותר להבין את הרפובליקה היא באמצעות הסיסמה שלה, ״קדימה אל העבר״. אפלטון, או אולי מוטב לומר היועצים של אפלטון - שכן כיום הרוב מאמינים שהלנה היתה האדריכלית הראשית של הסדר החברתי של הרפובליקה - הטיפו לסוג חדש של שמרנות.

אפלטון סיפר לאנשים שהנפילה נבעה מכך שאנשים התרחקו מהמצב הטבעי שלהם. הם אימצו את השינוי ללא ביקורת ושכחו את החוק היסודי ביותר במדע, ששינוי פירושו הידרדרות. אפלטון אמר לאנשי הרפובליקה שהם יכולים לשוב לתהילת הציוויליזציות הגדולות רק באמצעות יצירת חברה המבוססת על יציבות וסדר.

אפלטון זיהה את מה שכינה חמשת האיומים הגדולים על הסדר: מוצא בלתי טהור, מחשבות בלתי טהורות, פינוק של היחיד, מסחר ואנשים מן החוץ. הפתרונות שלו היו קיצוניים, אבל האנשים המבוהלים נאחזו בהבטחותיו הרבות. ״המדינה הצילה אתכם,״ אמר להם אפלטון, ״ועכשיו עליכם לעבוד כדי להציל את המדינה.״

האנשים חולקו לארבעה מעמדות נבדלים, בהתאם להרכב הגנטי שלהם: פועלים, חיילים, טכנאים ופילוסופים. ילדים הופרדו מהוריהם בלידה, וזהות ההורים נשמרה בסוד. בסוף שנת חייו הראשונה עבר כל ילד בדיקות, שעל פי תוצאותיהן נקבע סיווגו המעמדי או הוחלט על השמדתו.

כל הילדים קיבלו חינוך נוקשה, פיזי ואינטלקטואלי. היאבקות והתעמלות היו מקצועות חובה, כמו מתמטיקה וגנטיקה. בחודשי הקיץ הסתובבו הילדים עירומים, מתוך הנחה שכך יפחת הרצון שלהם להיות שונים מאחרים.

האתלטים הטובים ביותר יכלו להתקדם ממעמד הפועלים למעמד החיילים, גם אם הגנום שלהם לא ניבא את האפשרות הזאת, ובדומה, האנשים החכמים ביותר קיבלו הזדמנות לעלות למעמד הטכנאים, אך לעולם לא מעבר לכך. מעמד הפילוסופים נשמר למתי מעט נבחרים.

גברים ונשים חיו בנפרד, אכלו וישנו בקהילות העבודה שלהם. יחסים רומנטיים בין גברים לנשים היו מותרים, ולאחר שבני זוג קיבלו אישור ממחלקת המגוון הגנטי, עודדו אותם להינשא. אבל גם לאחר הנישואים הם המשיכו לחיות בקרב בני מינם, והיה עליהם לזכות בהקצבות זמן משותף.

אני חושבת שזה סיכום סביר של המאפיינים המרכזיים של החברה הרפובליקנית המוקדמת.

אנכס הבינה שלא תזכה לסימן של אישור מהוועדה, אך למרות זאת לא הצליחה שלא להרים את מבטה אליהם, כמו ילדה שמביטה במורה שלה בשבוע הראשון בבית הספר. אם לא לשם עידוד, לפחות לשם קבלת הכרה. אבל זה לא היה בית הספר. זאת היתה האקדמיה.

בוחן: מי המורה שלך, אנכסימנדרוס?

אנכסימנדרוס: פריקלס. בעיקר. קיבלתי עזרה בבית הספר, כמובן, וחלק גדול מהמחקר עשיתי לבד, אבל -

בוחן: פריקלס.

הבוחן אמר את השם כאילו השפיע עליו במיוחד, אבל אנכס לא ידעה אם לטובה או לרעה. היא חיכתה לשאלה הבאה, בתקווה שהם יגיעו בקרוב לנושא ששלטה בו, חייו המדהימים של אדם פורד, והתקופה שבה חי.

בוחן: להערכתך, האם אפלטון הצליח להשיג את מטרותיו? אנכסימנדרוס: זה תלוי בשאלה מה אתה סבור שהיו מטרותיו. אם הוא ביקש להשיג כוח ומעמד אישיים, ואני חושבת שזו הערכה הוגנת של המניע שלו, אז לכל הפחות במשך חייו היתה לו השפעה גדולה.

אבל אם אתם שואלים אם הוא הצליח ליצור מדינה אידיאלית, מדינה שבה האנשים והחברה מצליחים למצות את הפוטנציאל שלהם בצורה הטובה ביותר, קשה לענות על כך. אולי היה קל יותר להיסטוריה לשפוט את אפלטון אילו אדם פורד לא היה נולד.

עצם אמירת השם הרגיע אותה. במשך שלוש שנים ארוכות חשבה על אדם כל הזמן. אף שמת זמן רב לפני שנולדה, הרגישה אנכס שהיא מכירה אותו טוב יותר משהיא מכירה כל אחד אחר. היא חקרה כל כך הרבה כתבי יד, הורידה כל כך הרבה עקבות, אבל חשוב יותר, כמו שפריקלס כינה זאת, ״היא הרגישה אותו״. אם היא לא תצליח להרשים את הבוחנים עכשיו, היא כבר לא תצליח להרשים אותם בכלל. וזה - טוב, היא לא תחשוב על זה. היא הבטיחה לפריקלס שלא תחשוב על זה.

בוחן: כן, אדם.

אנכס עוד לא פגשה מישהו שיכול להגיד את השם בלי להשתהות לרגע לנוכח חשיבותו. ההוגים החדשים ניסו עכשיו להפחית ממעמדו. ״אין שום דבר מיוחד בגפרור שהבעיר את האש,״ הם אומרים, ״חוץ מזה שהוא הגפרור שהבעיר את האש.״ אבל גם הם השתהו לרגע כאשר אמרו את שמו.

בוחן: אנכסימנדרוס, תחילה אני רוצה לשמוע מעט על הרקע של אדם. מי היו הוריו, כיצד נראו שנות חייו המוקדמות? כולם יודעים על אותו הלילה בעמדת השמירה, כל ילד יכול לספר לנו את הסיפור כפשוטו, אבל חייו של אדם לא החלו באותו הלילה. ספרי לנו כיצד לדעתך הוא הגיע לשם.

אנכסימנדרוס: אדם נולד בשנת 2058 . הוא גדל בפעוטון טאנה בשנת חייו הראשונה. האגדה היא שאמו המציאה שיטה לסמן את התינוק שלה ודאגה שיעבירו אותה לפעוטון שלו כדי שתוכל להשגיח עליו באותה תקופה, אבל כמעט בטוח שהסיפור חסר בסיס - דוגמה נוספת למיתוס הסיבתיות. מי שמנסה להבין מה הפך את אדם למה שהוא, לא מסתפק בתשובה ״הכול, ולפיכך כלום״.

[...]