סקס-או-לוגיה

בעידן שבו סקס הוא כבר לא מילה גסה ודימויים מיניים ניבטים אלינו מכל עבר, נדמה כי אנו חיים בזמנים של פתיחות ושחרור מיני, אולם מחקרים מראים כי קיימת ירידה מתמדת בחשק המיני ועלייה בשכיחות הקשיים באינטימיות. מתברר, כי החשיפה האדירה לתכנים ארוטיים ולריגושים מהירים לצד אובססיית הביצועים הם בעוכריה של המיניות שלנו.

אז מה הורג לנו את התשוקה? האם הפורנו פוגע בחיי המין שלנו? מדוע חרדת ביצוע היא תופעה כה נפוצה? האם כדאי לממש פנטזיות מיניות? מדוע האורגזמה מגיעה מהר מדי או מתעכבת? ולמה גם כשהזוגיות טובה ואוהבת הסקס פשוט לא מהנה?

הספר "סקס-או-לוגיה" הוא פרי עבודה ממושכת וארוכת שנים בקליניקה לטיפול מיני. הספר כתוב בשפה בהירה ובגובה העיניים ומספק הצצה נדירה למתרחש בחדר הטיפול המיני ובעצם בחדרי המיטות של כולנו. הוא חושף את האתגרים המיניים הנפוצים ביותר עמם מתמודדים נשים גברים וזוגות ומסייע להבין מהי מיניות ואיך סקס "עובד" באמת, בלי מסכים וללא מסכות.

הספר פונה הן לאנשי טיפול והן לקהל הרחב. הקריאה בו שופכת אור על ההיבטים הפסיכולוגיים של התפקוד המיני, מתווה דרך להבנה נכונה יותר של המיניות כחויה אמוציונאלית ומקנה כלים להתמודדות בריאה ואפקטיבית עם השאלות, הלבטים והקשיים הנפוצים בתחום האינטימי.

גאולה פלדמן - Geula Feldman

גאולה פלדמן - עובדת סוציאלית קלינית, מטפלת זוגית ומטפלת מינית מוסמכת במרפאות ציבוריות ובקליניקה פרטית. מדריכה לטיפול מיני ומלמדת בתוכנית להכשרת מטפלים מיניים באוניברסיטת תל אביב ואוניברסיטת חיפה.

היא בעלת ניסיון רב שנים בטיפול בגברים ונשים, זוגות ויחידים, המתמודדים עם קשיים במימוש זוגיות ואינטימיות.

קישור לאתר המקצועי של גאולה פלדמן

עריכה: ענת ברלב אפרתי

פתח דבר

כמטפלת מינית אני תרה כל העת אחר חומר כתוב, שיספק מסגרת חשיבה להבנה טובה יותר של מיניות האדם. בחנויות הספרים ובמרחבי הרשת מצאתי ספרים ומאמרים רבים הקשורים במיניות — חלקם עוסקים בצד הרפואי־פיזיולוגי של המיניות, חלקם מספקים טיפים ועצות לשיפור חיי המין, ומיעוטם בלבד הם ספרות מקצועית המספקת מסגרת חשיבה ברוח פסיכואנליטית עמוקה ולא תמיד מובנת וברורה.

את מבוקשי — ספר מקיף, מקצועי, שימושי, קריא ומובן, אשר יסייע להבין את קשרי הגומלין בין הפסיכולוגיה לפיזיולוגיה וכיצד הם משפיעים על המיניות — לא מצאתי, ועל כן החלטתי לכתוב את הספר הזה.

הספר עוסק בהיבטים הרגשיים וההתנהגותיים של המיניות, ואין בו שום מילה על תנוחות, כדורים, שמָנים ונרות ריחניים. הוא מבוסס על ידע מקצועי שרכשתי ועל מאות שעות טיפול בקליניקה לטיפול מיני.

התפיסה הרווחת, הרואה ביחסי מין סדרה של פעולות הנמדדות באמצעות קריטריונים של ביצוע, מתעלמת מהיבט חשוב ומשמעותי של המיניות, הלא הוא עולם הרגש. יש מי שיאמרו, שבכל הקשור לסקס, הכול בראש.

אני מסכימה עם האמירה, אך בהסתייגות קלה. מה שמשפיע על החוויה המינית ועל התפקוד המיני הוא אכן הקולות שבראשנו, הפועל כמו תחנת שידור המשדרת ללא הרף. אלא שהאחראי על תוכן השידורים שבראש הוא הרגש.

תיאורי המקרים שבספר שופכים אור על הדרך שבה משפיעים חוויות החיים, ההיסטוריה האישית, המסרים החברתיים והסגנון האישיותי על העולם הרגשי האופף את המיניות. הספר שלפניכם פותח את דלת חדר המיטות כדי לברר מי עוד נכנס איתנו למיטה, ואיזה משקל אנחנו נותנים למסרים, לסטריאוטיפים, לדימוי הגוף ולתחושת הערך העצמי בעיצוב המשמעויות שנעניק למיניות. האם נרגיש אשמה בגלל המיניות, או שנראה בה דבר טבעי ויפה? האם נתבייש בגוף או שנשמח בו? האם המיניות תהפוך לזירה של מתח או תהווה כר פורה לחופש והנאה?

הספר הזה הוא הסיפור של כולנו, המשתוקקים לחוש ביטחון בעצמנו ובגופנו, המעוניינים לקבל לגיטימציה לצרכים המיניים שלנו ולהיות חופשיים גם בתוך הגבולות המיניים, הרוצים להבין טוב יותר את עולמנו הפנימי ואיך הוא משפיע על המיניות ועל יחסים בכלל.

אני מקווה שגם לכם, הסקרנים, המתלבטים, או המתמודדים עם קושי במיניות, יהיה הספר לעזר, יסייע בהבנה טובה יותר לגבי מהי מיניות, יביא להיכרות טובה יותר עם המיניות שלכם ושל הפרטנרים שלכם וייתן לכם ידע, כלים ומיומנויות למימוש הפוטנציאל המיני.

פרק 1: חי בסרט*
על התמכרות לפורנו ואיך לצאת ממנה

בבית הוא מתחמק מקיום יחסי מין עם אשתו, בעבודה
הוא מוותר על הפסקת הצהריים ונועל את הדלת.
"אתה מכור," אומר לו הקול בראשו, אבל הוא לא מסוגל להפסיק

אוהד: "היא תיגעל ממני אם תדע מה מגרה אותי"
הוא סופר את הדקות עד שאשתו תצא מהבית, מנסה להתנהג כרגיל כדי לא להסגיר את ההתרגשות האוחזת בו לנוכח המחשבה על כך שבעוד כמה דקות יישאר לבדו.

כשהוא בטוח שהיא כבר נסעה, הוא ממהר אל המחשב, ושם מתחיל בדפדוף שמאיץ לו את הדופק. הוא סוקר שדיים, פטמות זקורות, שפתי ערווה צרות, פעורות ומזמינות. עוד שדיים. ישבנים קטנים וגדולים, בהירים וכהים, מוצקים ומזמינים. הוא לא נענה להזמנה מיד. יש הרבה מה לראות. כולן שלו, והוא צריך רק לבחור. הוא לא ממהר, נהנה לדפדף בין העמודים.

זה המשחק המקדים שלו עם עצמו, והוא מעניק לעצמו ליטוף קטן על איבר המין ומתאפק שלא להתחיל. יש לו זמן. יעל יצאה לקפה עם חברה, ותחזור בעוד שלוש שעות לפחות. זה לא כמו בבקרים, כשהוא משכים קום לפני שהיא מתעוררת ונאלץ למהר, או כשהוא נאלץ לעשות זאת בחדר השירותים המחניק של המשרד מהר ובלחץ.

לאחר שסיים לדפדף בין התמונות הוא פונה לבחור סרט. אפשר לבחור בלונדיניות, כהות, אסיאתיות. בסופו של דבר כולן מגלמות את אותה הדמות: אישה כנועה ומרַצה, שמרוכזת כולה בעינוגו של הגבר, ונמצאת שם כדי לשרת אותו.

הגבר האגרסיבי אוחז בגופה של האישה כמו בחפץ, לא מלטף ולא מנשק, פשוט משתמש בגוף שלה, גם בכוח. הוא סוטר לה ומושך בשערה. צעקותיה של האישה ואנקותיה גוברות. אין לדעת אם היא צועקת מעונג או מכאב, וזה גם לא משנה. היא רק כלי. חפץ.

אוהד חש נרגש ונסער, עד שהעונג מגיע לשיאו, והוא חווה אורגזמה מעורבת בבחילה. את מה שנפלט ממנו הוא דואג לכוון אל נייר הטישו שהכין מראש, ואז הוא עוצר את הסרט ומשתיק את הדמויות הנאנקות, שעכשיו נראות בעיניו פתטיות.

גם הוא מרגיש פתטי. הוא רוכס את מכנסיו, משליך את נייר הטישו הספוג לאסלה ולוגם מים, מנסה לבלוע את המועקה האוחזת בו ולהשקיט את הקולות שמנקרים במוחו. "אוהד, זו הפעם הרביעית היום." "אוהד, אתה מכור."

אוהד הגיע אלי כדי להציל את נישואיו. אשתו החליטה להתגרש ממנו, וכבר פתחה בהליכים. הוא גבוה, נאה, עובד כמנהל מחלקת שירות לקוחות בחברה מסחרית. "תפקיד מאתגר," הוא אומר וממשיך לספר שהוא נשוי כבר חמש שנים ל"אהבת חייו", יעל.

אין להם ילדים, הוא מוסיף, ובשנתיים האחרונות אין להם גם חיי מין. אוהד התמכר לצפייה בפורנו ואיבד עניין ביחסי מין עם אשתו. הצפייה בפורנו והאוננות המלווה אותה הפכו לאובססיה אצלו, ולא השאירו לו מקום או אנרגיה לשכב עם אשתו.

בתוך תוכו ידע אוהד שאשתו חשה פגועה ודחויה, שהיא מתוסכלת מינית ורגשית בשל התנהגותו, וכי ללא חיי מין נישואיהם יתפרקו, ובכל זאת ההזמנה שקיבל לבית הדין הרבני הכתה אותו בהלם משתק למשך כמה ימים. לאחר שעיכל מעט את הידיעה, הוא ביקש מאשתו הזדמנות נוספת, והבטיח שיפנה לטיפול.

אוהד אמנם פנה לטיפול תחת אולטימטום, אך הדבר לא השפיע על מידת נכונותו להיחשף. נהפוך הוא, מהרגע שהסיר את חומת ההגנה וההסתרה, הוא הציף אותי בפרטים ובתיאורים שלא חשף מעולם בפני איש. הוא סיפר על ההתמכרות ואיך הפך לאמן ההסתרה. כמו כל מכור, גם אצל אוהד ההסתרה הפכה לחלק מרכזי בהתנהלותו. "אני מספר לך כאן דברים שאסור שיעל תשמע," הזהיר אותי.

"היא תזדעזע אם תבין שאני לא שוכב איתה כי אני מעדיף לאונן. היא תיגעל ממני אם תדע שמה שמגרה אותי זה כוח וברוטליות. היא תתחרפן אם תבין את עוצמת ההתמכרות שלי וכמה אני מתוחכם בהסתרה שלה." בלי לחכות לתגובתי הוא גייס גם אותי לשרת כחיילת במנגנון ההסתרה המשוכלל שלו, והמשיך לגולל את סיפורו.

"ניסיתי להיגמל," סיפר לי. "התחלתי ב'דיאטת פורנו'. ניסיתי להימנע מפורנו כמה ימים, אבל הרגשתי עצבני ולחוץ, וכל הזמן רצו לי בראש מחשבות נוראיות. הגבתי בעצבנות לכל דבר. יעל שאלה אותי: 'מי אתה ומה עשית לבעלי?' היא מכירה אותי כאדם הכי רגוע בעולם, היא העצבנית בינינו, והיא לא הבינה מה קרה לי.

כל הזמן חשבתי על הפורנו, הרגשתי כמו אישה לפני מחזור. אני חושב שאפילו פרצתי בבכי סתם כך ללא סיבה, וזה היה השיא. החלטתי לחזור לפורנו, וזה הרגיע אותי, אבל שוב הרגשתי רע עם עצמי. הלכתי לאונן מול הפורנו כדי להרגיש טוב, ושוב הרגשתי חרא."

אוהד לכוד במעגל ההתמכרות כבר שנים, ואינו רואה את תחנת היציאה. בבית הוא מתחמק מקיום יחסי מין עם אשתו ומשקיע אנרגיה רבה בהסתרת ההתמכרות שלו מפניה, ובעבודה הוא מוותר על הפסקת הצהריים וגונב לעצמו שעה. יש לו חדר פרטי, והוא יכול לנעול את הדלת ולקוות שאף אחד לא יבוא לחפש אותו. הוא כבר לא כל כך יודע למה בדיוק הוא מכור: לאוננות, לסרטי הפורנו או אולי לתחושת הריגוש העצומה האוחזת בו כשהוא יודע שהוא עושה בסתר דבר אסור. רק דבר אחד הוא יודע בוודאות: הוא לא מצליח להפסיק.

כשאני מזמינה את אוהד לתאר לי את מערכת היחסים הזוגית, משתנה באחת טון דיבורו, ואת הייאוש, חוסר האונים והבושה, מחליפה גאווה גדולה. "אני יכול לומר בוודאות שאני האדם שהכי קרוב לאשתי. אני החברה הכי טובה שלה, היא מספרת לי את הדברים הכי אינטימיים.

יש לנו קרבה נפשית שלא תראי אצל זוגות אחרים, זה אני והיא מול כל העולם. אני אוהב אותה אהבת נפש ומעריץ אותה. היא יפה, חכמה, חזקה. אשתי יודעת שהיא יכולה לסמוך עלי במאה אחוז. אין דבר שלא אעשה בשבילה."

אני שואלת את אוהד מה חסר לו בקשר, והוא עונה: "חסר לי שהיא לא מאושרת, אני אוכל את עצמי בגלל זה." האם הגבר הקשוב והרגיש הזה, המרוכז כל כולו בצרכים של אשתו, מגלם את החלום הנשי האולטימטיבי? ואם כן, לאן העלים את הצרכים והרצונות שלו?

האם הוא יודע גם לעבור לצד המבקש, המקבל? האם אי־פעם שיתף את רעייתו וסיפר לה שמה שמדליק אותו באמת זה מין כמו בפורנו — מין מנוכר, ברוטלי, נטול התחשבות ומנותק מרגש או מקשר? אוהד נחרד למשמע הרעיון. "את באמת חושבת שאני אוכל לבצע עם אשתי האהובה אקטים כל כך אגרסיביים?"

אוהד מלא בושה ואשמה באשר לתפאורה שנפשו וגופו זקוקים לה כדי להתעורר מינית. לתפיסתו, הצרכים המיניים שלו מגונים ואינם מוסריים, ולכן הוא לא מאמין שאדם אחר, בטח לא אשתו, יוכל לקבל את מה שמחרמן ומדליק אותו. עוד פחות מזה הוא מאמין שיוכל לממש משהו מזה במציאות עם אשתו. המחשבה שהצד שלו שמחבב אגרסיה ואלימות ייחשף היתה כל כך בלתי נסבלת מבחינת אוהד, שהוא הפך לאמן ההסתרה, אלא שזו העצימה את המלכוד הרגשי.

אוהד מצטיין בהקשבה לאחרים. החוויה שבה מישהו קשוב לו חדשה בשבילו, והמילים נובעות ממנו בשטף. אך מפגש אחד אינו מספיק כדי לחשוף את כל מה שהוסתר במשך זמן כה רב. "רק עוד משהו קטן ברשותך," הוא מבקש להוסיף לאחר שתם זמן הפגישה.

בלי להמתין לרשות הוא ממשיך: "האמת היא שגם אני כבר מודאג מעצמי. בזמן האחרון מושך אותי להציץ גם בסרטי ביזאר. צפיתי בסרט שבו גבר משתין על פנים של אישה, וזה הדליק אותי וזעזע אותי גם יחד. זה חולני, את לא חושבת?"

אין זו הפעם הראשונה שפצצה נזרקת לחלל החדר דווקא בתום הפגישה, כמעין פיתוי ובדיקת גבולות. כשזה קורה, זה תמיד מפתיע אותי ואפילו קצת מכעיס. "נראה לי שזה פרט חשוב מדי בשביל לדון בו כעת. אם תרצה נוכל לשוחח על כך בפגישה הבאה," אני מציעה, ויודעת שחלון ההזדמנויות נסגר.

על הפרט הכה מביש הזה אוהד יכול לדבר רק כשאין די זמן לרדת לעומקו. הוא מסוגל לחשוף אותו רק באופן שטחי ורגעי. מבחינתי מדובר בעוד סימן לכך שיש כאן התמכרות. מה שבעבר גירה והסעיר אותו כבר לא עובד, והראש תר אחר חומר "חזק יותר".

תמה הפגישה הראשונה עם אוהד. כעת הגיע הזמן לפגוש את אשתו.

יעל: "אני רגע לפני בגידה"
יעל יושבת מולי. אולי זה הניחוח הדק של הבושם שלה, כמו של סבון טוב, אולי זו חצאית הפליסה העדינה, ואולי זה הכול ביחד שיוצר נוכחות אפופה בסקסיות עדינה ומתוחכמת. יש בה נעימות אלגנטית וטעם טוב, עדין ומאופק.

כפי שקורה לי לא אחת בטיפול, הדמיון שלי משבץ אותה במקום אחר רחוק מכאן. אני רואה אותה בדמיוני בבית קפה קטן ואלגנטי בפריז, יושבת לבדה על כיסא מול חלון גדול ומביטה בעוברים ושבים. אלא שכעבור דקות ספורות מתחילת הפגישה נשטפות עיניה בדמעות לא צפויות, וקולות הבכי וההשתנקויות שלה מחזירים אותי באחת אל המציאות הישראלית.

במרפאה הציבורית שבה עבדתי באותה עת שוב לא מילאו את קופסת הטישו, ורק גליל נייר טואלט גס ולא אלגנטי בעליל שיצאתי להביא מחדר השירותים הסמוך עמד לרשותנו. זה לא הפריע לה. היא מודה לי, מקנחת את אפה ומוחה את דמעותיה.

האלגנטיות של יעל הטעתה אותי. חששתי שתחוש שלא בנוח עם הסיטואציה וכבר הכנתי משפטי הרגעה מכילים ומקבלים, אך סיום הבכי לווה באנחת רווחה ובכמעט עונג. "תאמיני לי," אמרה, "בכי זה כמו אורגזמה. לא שאני זוכרת מה זו אורגזמה," הוסיפה בציניות. "אבל כל כך חיכיתי לפגישה איתך. רציתי לבכות, לשחרר, לפרוק את הסוד הכי שמור שלי: בעלי ואני פשוט לא מזדיינים."

יעל אינה מורגלת בשמירת סודות. היא תמיד היתה פתוחה ותקשורתית, ויכולות אלה סללו לה את הדרך לתפקיד נחשק כאוצרת אמנות בגלריה נחשבת. העולם שלה הוא עולם חי, צבעוני, יצרי, יצירתי ומיני, ואילו המיטה שלה בודדה וקרה.

"זאת עננה שחורה שמעיבה על החיים שלי. אני חושבת על זה ללא הפסקה, כואבת ודואגת וכבר לא יכולה לשמוח וליהנות מכלום. אין לי עם מי לחלוק את המשא, וגם אוהד לא מוכן לדבר על זה. בדרך כלל הוא פתוח ולבבי, אבל כשמדובר בסקס הוא הופך לחומה בצורה, כאילו הוא מסתיר איזה סוד. אני בטוחה שאין לו אף אחת אחרת, אבל מרגישה שאסור לי להעלות את הנושא."

אני שואלת את יעל על תחילת הקשר עם אוהד. "לא הייתי מהיפות, אבל תמיד היו לי מחזרים," היא פותחת. "גם אוהד חיזר אחרי פעם, גם אותו ידעתי להדליק. כיום המיטה היא רק אנדרטה למשחקי האהבה שנהנינו לשחק בהם בעבר.

היה לנו משחק קבוע שבו אני ליידי מהמאה התשע־עשרה שלבושה בקרינולינה וכובע ענקי מסתיר לי את הפנים, אבל אני לא לובשת תחתונים... אהבנו את המשחק הזה, את החיזור המרומז והעדין. זה הדליק את שנינו. אבל לאט־לאט נמאס לאוהד מזה. ניסיתי סצנות אחרות, אבל שום דבר לא הדליק אותו."

לפני שנתיים הפסיקה ליזום, כי זה היה משפיל מדי. היא נתקלה ביותר מדי התחמקויות. לפעמים הרגישה שאוהד מעמיד פנים שהוא ישן כדי להימנע מלשכב איתה.

תחילה חשבה שזה מצב זמני ושזה יחלוף עם הזמן. כשלא נראה שינוי באופק, הבינה שתם עידן הארוטיקה והסקס, ושיש סיכוי גדול שחייה ייראו כך עד סופם. התסכול המיני הוביל אותה לחפש פיצוי בקניות, באוכל ואף באלכוהול.

"מילא שאני מגהצת בלי הכרה את כרטיס האשראי שלי בחנויות בגדים וקוסמטיקה, מילא שהעליתי שמונה קילו, אבל כשהתחלתי לפנטז על הבוס שלי, שיכול להיות סבא שלי, הבנתי שאני רגע לפני בגידה והחלטתי לשים לזה סוף."

יעל אוהבת את אוהד אהבת נפש. לא היה לה לפניו מישהו כמוהו, תומך, מבין ומתחשב. "אוהד הוא לא החבר הכי טוב שלי, הוא החברה הכי טובה שלי. רק איתו אני מרגישה הבנה, אמפתיה והכלה. החברות שלי מתלוננות שהגבר שלהן לא מבין אותן ושרק עם חברה טובה הן יכולות לשפוך את הלב ולמצוא שפה משותפת, אבל בשבילי אוהד טוב יותר מכל חברה.

הוא תמיד יודע לתת לי מענה מדויק לכל הצרכים, הנפשיים והקונקרטיים, יודע לסייע לי במשברים, ותמיד להגיד את המילה הנכונה כשעובר עלי יום קשה. יש לי בו אמון מלא, ואני יודעת שהוא תמיד יתמוך בי וידאג לי. הוא נשמה טובה, אבל," עיניה מתמלאות דמעות, "הבעלים של החברות שלי מזיינים אותן.

זה הרי לא נורמלי שגבר לא רוצה סקס. החברות שלי מתלוננות שהבעלים שלהן כל הזמן רוצים והן עייפות וכואב להן הראש. אם רק היו יודעות מה עובר עלי... אבל אני שותקת. מבחינתי זה הכי מבייש שהוא לא רוצה. אני לא מבינה מה הבעיה שלו. אני בטוחה שאני פשוט מגעילה אותו."

סודות ושקרים, גם אם איננו יודעים מה הם בדיוק, מורגשים ומשפיעים עלינו. גם אוהד וגם יעל הפכו לאמני ההסתרה. היא מסתירה את סודה מפני כל העולם, וכשעולה הנושא בשיחה עם חברותיה היא מפזרת רמזים על חיי מין סוערים ויצירתיים שעליהם היא רק חולמת. הוא מצדו מסתיר מפניה את סוד התמכרותו, חושש להיתפס ומטשטש ראיות בקפדנות בעזרת טכנולוגיות מתוחכמות, שמוחקות מהמחשב כל זכר לצפייה בפורנו.

כשלא מדברים בפתיחות, נוצר כר נרחב להנחות ולהשערות. אוהד חושב שאם אשתו תכיר באמת את המיניות שלו היא תיגעל ממנו. יעל חושבת שבעלה נגעל ממנה ולא נמשך אליה.

שניהם מרגישים שהם בקשר הרמוני, רגוע ומסונכרן, אך המיניות שלהם חושפת את העובדה שגם אם הם אוהבים זה את זה אהבת נפש, הם לא באמת קרובים. עומדת ביניהם חומה של בושה והסתרה, שמונעת מהם להתקרב באמת.

איך ממשיכים מכאן?
תם השלב הראשון של הטיפול: שלב ההיכרות, האבחון והגדרת הציפיות. כמו במקרים אחרים, אני ניצבת מול בני זוג שהפקידו אצלי את הסודות שהסתירו במשך שנים מפני הסביבה ומפני עצמם — והחליטו לוותר על הייאוש ולבחור בתקווה. את התקווה הזו הם תולים בי.

הם סומכים עלי שאוביל אותם בבטחה לעבר עתיד טוב יותר. אני רוצה להיות ראויה לאמון שהם נותנים בי וחוששת מכך בו זמנית. השלב הזה בטיפול, שבו אני בוחרת דרך פעולה, תמיד מרגש, מאתגר ומלא בסימני שאלה, והפעם אף יותר.

האם יהיה זה תהליך זוגי או פרטני? האם אתמקד בטיפול התנהגותי ואסייע לאוהד להתקרב בהדרגה למקומות שמהם נמנע עד כה, או שמא אבחר בגישה הדינמית שבה נתעמק בהיסטוריה האישית של אוהד ובמאפייני האישיות שלו? ואיך אתמודד עם בקשתו להשאיר את התמכרותו לפורנו כסוד בינינו בלי לשתף בכך את יעל? היא הרי כבר פגועה וחווה את עצמה כלא־מושכת ולא־סקסית בעיני אוהד, ואינה יודעת שהסיבה להיעדר חיי מין בנישואיהם אינה נעוצה בכך שהיא אינה מושכת בעיניו.

יש הרבה מהמשותף להורות ולטיפול. בשלבי החיים הראשונים של התינוק הוא זקוק להכלה ולהחזקה עד שיתפתח ויתקדם בכוחות עצמו. לכן בשלבים הראשונים של הטיפול במיניות של אוהד ויעל המשכתי להחזיק את הפיצול ביניהם וקיימתי מפגשים נפרדים עם כל אחד מהם, אף שהטיפול הוגדר כטיפול זוגי. הבנתי כי ללא פרטיות לא יתאפשר לשניהם חופש מלא לעבד את הדברים באמת, ורק בהמשך עברנו למפגשים זוגיים.

משיפוטיות ואשמה להבנה — למה אוהד צריך את הפורנו? "חלש אופי", "לוזר עלוב", "שקרן פתולוגי" הם רק חלק משלל הכינויים שהעניק אוהד לעצמו. כינויים אלה, בשילוב עם הלקאה עצמית יומיומית בשל הסבל שנגרם לאשתו, החלישו אותו כל כך, עד כי הערכתי שללא שינוי בגישתו כלפי עצמו — שינוי גישה שמתחיל בהסרת השיפוטיות והבנת הצורך הנפשי הלגיטימי שהפורנו עונה עליו — נידון הטיפול לכישלון.

אוהד ואני ניסינו, באמצעות העבודה המשותפת, להעניק משמעות אחרת לסוד המביש של חייו: המשיכה לאלימות ולתוקפנות מינית. זה לא היה מסובך במיוחד. היכרות עם עולמו הפנימי הצביעה על נטייה להיבלע בקשר ולרצות תמידית את הצד השני, על איסור פנימי לחוות את עצמו באמת, ועל כך שבתוך מערכות יחסים הוא חי רק חלק אחד של עצמו. כשאוהד תיאר את ילדותו ואת ההיסטוריה המשפחתית שלו, הבנתי כי שורשי הדפוסים האלה נעוצים עמוק במערכת יחסים מורכבת עם אמו.

אף שמקובל עד כדי קלישאה להאשים את האמא בכול, היא אינה האשמה כאן, אלא דווקא אביו של אוהד, שנהג באשתו בזלזול ובביטול מתמיד ודחף את אוהד להיות מקור הנחמה היחיד שלה.

מדוע דווקא הוא מבין שלושת אחיו שימש בתפקיד זה מבלי שהתבקש לעשות זאת? אין לדעת. מה שברור הוא שאוהד פיתח יכולת לזהות בדייקנות מה משמח את אמו, מתי היא זקוקה לנחמה ובאיזו דרך, והדבר יצר ביניהם קשר מיוחד ובנה אצלו יכולת אמפתית גבוהה, בלי שיישאר מקום גם למצוקותיו.

"אני זוכר שכילד הייתי מקשיב לקולות שמבעד לקיר הצמוד לחדר השינה. הייתי שומע איך הוא יורד עליה, מקלל אותה, והיא אף פעם לא ענתה לו. זה אף פעם לא היה בנוכחות הילדים, תמיד בחדר שלהם כשאנחנו ישנים.

אבל אני לא ישנתי, שמעתי איך הוא רומס אותה." הוא זוכר כיצד היה בולע בשקיקה מאכל שלא ערב לחכו רק כדי לא לצער אותה, וכיצד החליט להצטיין בלימודים, להימנע ממריבות, להתנהג בנימוס ולהיות "ילד מושלם" — ממש כפי שהיום הוא מתאמץ בכל מאודו להיות "בעל מושלם".

אמו של אוהד נפטרה לא מכבר לאחר מחלה קשה, ובכל תקופת גסיסתה ובימי האבל הוא הרגיש הכי בודד בעולם. אף שזכה לתמיכה ולהתעניינות מעשרות מכריו וחבריו שתמיד קיבלו ממנו מענה, אוזן קשבת, תמיכה ואמפתיה, הוא לא ידע איך לשתף באמת בצער שלו, בכאב העצום שהקיף אותו או בנחשולי הכעס שהציפו אותו מדי פעם ללא סיבה נראית לעין. את כל אלה הוא למד להסתיר, לדכא, להחניק. עוד כילד הוא למד לשדר שאצלו הכול בסדר, ופיתח חיישנים רגישים ביותר שקולטים אותות מצוקה אצל האחר, אך לא אצל עצמו. הרגשות שלו עצמו מוחבאים עמוק בתוכו ואינם חלק ממנו. איש אינו מכיר את החלק הזה באישיותו.

למרות שהוא מוקף בחברים שמעריכים ואוהבים אותו, בתוכו הוא מרגיש בודד מאוד. היחידות שרואות אותו כמו שהוא באמת הן הדמויות הניבטות אליו מסרטי הפורנו.

בפניהן הוא אינו מתבייש להיות חשוף, שכן הוא לא נדרש לשמש להן מקור תמיכה. רק איתן הוא יכול לנוח מתפקיד הילד הטוב, החבר הנאמן והבעל המושלם. החופש מעול תפקידיו הוא הערוץ היחיד למיניות. [...]

*כל הדמויות המתוארות בספר הן בדויות ונוצרו בהשראת ניסיונה העשיר של המחברת כמטפלת מינית, תוך שמירה והקפדה מחמירה על כללי החיסיון הרפואי וללא פרטים מזהים. כל דמיון בין הדמויות המתוארות בספר לבין המציאות מקרי בהחלט.

בספר תמצאו מגוון רעיונות ועצות להתמודדות עם אתגרי המיניות, אולם אין לראות בכתוב בו תחליף לטיפול מיני על ידי איש מקצוע שהוסמך לכך.