"הורות היא מעשה. משפחה היא זהות." - טרייסי הוג
טרייסי הוג, שחיברה עם מלינדה בלאו את סדרת רבי-המכר "הלוחשת לתינוקות", הגתה לפני מותה ספר רביעי, אשר עוסק במשפחה כולה. ספר פורץ דרך זה מסביר מדוע "משפחה" היא הרבה יותר מאשר מערכת היחסים בין הורה לילד.
המחברות מתמקדות במשפחה כישות בפני עצמה, ומראות כיצד קשרים ויחסי-גומלין המתקיימים בבית שבו חיים מבוגרים וילדים, מתמזגים ויוצרים דינמיקה משפחתית רחבה יותר.
זווית הראייה הזאת מעניקה לקוראים מבט רענן על האתגרים של חיי היומיום, כגון יריבות בין אחים, תקשורת וניהול זמן. הספר, המבוסס על מחקרים וסיפורים של משפחות אמיתיות, מלא בעצות פשוטות, מעשיות ומפתיעות (למשל, ילדים מאושרים כשמבקשים מהם לעזור יותר בבית; מכשולים יכולים לקרב את בני המשפחה אלה לאלה).
המסר שעולה מהספר הוא שתובנה, מודעות ו"חשיבה משפחתית" יכולות לעזור לנו ליצור משפחה מאושרת ופרודוקטיבית יותר וכתוצאה מכך להיטיב עם החברה כולה.
ספריהן של טרייסי הוג ומלינדה בלאו: "סודותיה של הלוחשת לתינוקות", "סודותיה של הלוחשת לפעוטות" ו"הלוחשת לתינוקות פותרת את כל הבעיות" ראו אור בהוצאת "מטר" והינם רבי-מכר במשך שנים רבות.
מלינדה בלאו היא עיתונאית עטורת פרסים שכתבה כבר 15 ספרים. היא ידועה בכתיבתה על משפחות ומערכות יחסים, והיתה מחברת שותפה של כל ספרי "הלוחשת לתינוקות".
טרייסי הוג הוכשרה כאחות באנגליה והתמחתה בטיפול ביולדות וביילודים. מעריציה הנאמנים מכנים אותה "הלוחשת לתינוקות". היא כתבה גם את הספרים "סודותיה של הלוחשת לתינוקות" ו"סודותיה של הלוחשת לפעוטות" (בעברית בהוצאת "מטר"), והתגוררה בקליפורניה עד מותה, בעשרים וחמישה בנובמבר 2004.
כדי ללמוד עוד על סודותיה של הלוחשת לתינוקות
תוכלו לבקר באתר האינטרנט שלה.
פרולוג | חשיבות המשפחה, הכותבות מהרהרות
אולי אנחנו קצת משוגעים,
אבל העיקר שאנחנו משוגעים אחד על השני.
— אנונימי
שרמן אוקס, קליפורניה, אוגוסט 2004 .
הרופאים אמרו לי שהסרטן חזר. ספר על משפחה נראה עכשיו חשוב יותר מאי פעם. אני לא יודעת מה הייתי עושה בלי המשפחה שלי. המשפחה היא הדבר היחיד שעליו אנחנו יכולים לסמוך. לכל הפחות, כך צריך להיות. למזלי, כך הדבר עבורי. בני משפחתי ואחרים שהם כמו בני משפחה מבחינתי עוזרים לי להתמודד. המשפחה חשובה.
אני לוחשת לתינוקות, לא מטפלת משפחתית. אין לי תואר בפסיכולוגיה, אבל רבים הכניסו אותי לבתיהם. הם הזמינו אותי אל חייהם. ישנתי אצלם בחדרי אורחים ובחדרי ילדים. ישבתי איתם לארוחות. הצטרפתי אליהם לקניות בחנויות המקומיות.
מזמינים אותי לאירועים משמחים, כגון מסיבות קריאה־בשם לתינוקות, הטבלה או ברית מילה )אירוע לא ממש משמח לתינוק עצמו, לצערי(. אני זמינה גם כשעניינים משתבשים: כשאמא טרייה אובדת עצות גוערת בבעלה שקנה את גבינת הקוטג' הלא נכונה או מתפרצת על אמה ש"רק ניסתה לעזור" וסידרה את ארון המצעים.
שמעתי הכול וראיתי הכול. אמנם אני מייצגת את התינוק, אבל תמיד הזהרתי את ההורים הטריים שלא מדובר רק בתינוק. ברגע שמבוגר או זוג מביאים ילד לעולם, הם הופכים להיות משפחה.
בספרי הקודמים דיברתי על גישת "המשפחה בכללותה" שלי - איך להפוך את התינוק או הפעוט להיות חלק מהמשפחה, לא המלך שלה. ילדים לא צריכים להיות נקודת המוקד היחידה של הוריהם, והם לא צריכים לנהל את משק הבית.
כאשר מתקבלות החלטות - האם לתת לג'וני הקטן שיעורי פיתוח קול או להעביר אותו לבית ספר אחר - כל המשפחה צריכה להילקח בחשבון.
עם זאת, הורים לעתים קרובות לא חושבים על המשפחה בכללותה. הם מתמקדים יתר על המידה בילדים ובתפקיד שיש להורים בעיצובם. כשתינוק או פעוט לא מצליח להתמודד עם אתגר או קושי מסוים, הם חושבים שזאת "אשמתם". ואז מתקבעת אשמה.
הם דואגים - מה עשו או לא עשו או מה היו צריכים לעשות. תסמכו עלי, יקירַי, אשמה לא מועילה לאף אחד. היא רק מונעת את היכולת לפתור בעיות. כשעסוקים מדי בנקיפות מצפון יש נטייה לפספס את מה שנמצא ממש מול העיניים. אשמה גם מוסיפה לחץ לחיים, ואלוהים יודע שהורים היום לחוצים מספיק.
והנה מבזק החדשות החשוב ביותר, אמא ואבא: לא רק אתם לבדכם אחראים למה ש"יצא" בסופו של דבר מהילד שלכם. כמובן, להורות יש חשיבות. אחרת מדוע הקדשתי זמן לכתיבת שלושה ספרים?! אבל צריך גם לחבר את הנקודות.
הורות אינה הסיבה היחידה לכך שג'וני מכניס לקרלוס משאית לראש, או שקלריסה מתחילה לשים שפתון בכיתה ה', או שאדם המתוק בן הארבע־עשרה מאבד פתאום את הצפון.
התנהגותם נובעת גם מן האישיות שלהם ומחבריהם ומכל הדברים האחרים המתרחשים בחייהם. הספר הזה נוגע בחיבור הנקודות. אני לא חושבת עליו בתור מדריך הוֹרוּת, אף על פי שאני בטוחה שבעיקר הורים יקראו אותו. אם המשפחה שלכם צעירה,
מה טוב. זהו השלב שבו מונחים היסודות החשובים ביותר - וכאשר יש סיכוי גדול יותר שרוב ההורים יסכימו להיפתח לרעיונות חדשים. אבל גם אם כבר התקדמתם במסלול, אל דאגה. אף פעם לא מאוחר מדי - ותמיד כדאי - להעביר את המיקוד אל המשפחה בכללותה.
מה אני מקווה שתפיקו מהספר הזה? לכל הפחות תתחילו לראות את השלם יחד עם חלקיו. אני מקווה שתתחילו להקדיש תשומת לב לדברים הקטנים, היומיומיים, מרגע לרגע, שאחרת לא שמים אליהם לב - שיחות, הנהונים ומחוות.
ברגעי היומיום האלה תגלו רמזים על המשפחה ועל כל אחד מכם. פריטי המידע האלה יעזרו לכם לקבל החלטות טובות יותר ולהתמודד עם כל מה שניצב בפני המשפחה שלכם. אני גם מקווה שהעדשה של המשפחה בכללותה תעזור לכם לוותר על האשמה.
אבל אני מבטיחה שהמטרה איננה משפחה "מושלמת" - בשום פנים ואופן לא! המטרה היא משפחה שתומכת בכם ובשאר בניה בכל הנסיבות שאיתן אתם צריכים להתמודד. יש ימים שבהם תרגישו נפלא. בימים אחרים לא תהיו בטוחים שעשיתם משהו נכון בכלל!
אפילו אם תעשו כל מה שהצעתי (יקירי, ברור שלא), החיים יהיו לא נעימים או קשים מדי פעם. דברים קשים ודברים רעים קורים בכל המשפחות - אפילו במשפחות טובות - דברים שתופסים אותנו עם המכנסיים למטה ומוציאים אותנו מאיזון.
אבל כמו שנָאן שלי תמיד אמרה לי, לא משנה מה קורה לך בחיים, משנה מה את עושה עם מה שקורה. אם יש לכם משפחה שבניה תומכים אלה באלה, ההתנהלות קלה מעט יותר.
במהלך הקריאה בספר אנא זכרו:
כל קבוצה המורכבת מהורים וילדים החיים יחדיו במשק בית נחשבת "משפחה".
לא משנה אם את או אתה, הקוראים, הורה ביולוגי, הורה חורג, הורה יחיד, הורה באומנה, סב או סבתא הגרים עם בן או בת בוגרים, או דודה המגדלת את ילדי אחיה - דעו לכם שכאשר אני אומרת "ההורים" כוונתי אליכם. אני רואה בכם ובילדיכם "משפחה" בכל מקרה.
זוגות חד־מיניים עם ילדים הם משפחות. נישואים שניים יוצרים משפחות מעורבות מסוגים שונים. אפילו כשהורים לא גרים ביחד הם עדיין משפחה - "משפחה בנפרד" הוא המונח שטבעה מלינדה עבור משקי בית בהורות משותפת אחרי גירושים.
כן, כבר ראיתי הכול. הייתי בארוחות חג ההודיה עם אקסים והורים חורגים ואחים למחצה סביב שולחן אחד - בִּרכת אלוהים עליהם, איך הצליחו
להסתדר! גם הייתי בבתים שבהם שלושה דורות חיים תחת קורת גג אחת - הורים, ילדים וסבים. למעשה, אני עצמי גדלתי בהסדר שיכול להיחשב "לא מסורתי". גידלו אותי נאן וסבא. גם אמי, הייזל, גדלה אצל סביה. וכשהתחלתי לעבוד בארצות הברית היא טיפלה בבנות שלי.
הכול נראה לנו "נורמלי". אף אחד מאיתנו לא יכול להיות בטוח לגמרי היכן המשפחה ה"קרובה" שלנו מסתיימת והשבט "המורחב" מתחיל. אבל תמיד יש הרבה אהבה לכולם.
דודות, דודים, בני דודים - כולם בעניין. וכולנו חזקים יותר בזכות המשפחה. זהו הספר הרביעי בסדרת הלוחשת לתינוקות, ומבחינות מסוימות הוא הספר החשוב ביותר שלנו.
בעיני תינוקות ופעוטות, המשפחה היא היא העולם כולו. וכשילדים גדלים ומתחילים לראות מה העולם מציע, משפחה חזקה מחזקת אותם כדי שיוכלו להתמודד עם החיים.
זה נכון גם לגבי המבוגרים. כולנו צריכים מישהו לצדנו. משום כך הספר הזה לא יכול לעסוק רק בילדים. הוא חייב לעסוק במשפחה בכללותה.
- טרייסי הוג
נורת'המפטון, מסצ'וסטס, ינואר 2013 .
אני הייתי המוח השמאלי של טרייסי. הדבר ניכר החל מפגישתנו הראשונה ב־ 1999 . אני טסתי מהחוף המזרחי של ארצות הברית לקליפורניה כדי שהיא תוכל לפגוש ולשפוט את "הכותבת".
גם אני עשיתי לה מבחן קבלה מסוים, פקפקתי בכל הרעש שעשו סביבה. הסוכנים ההוליוודים שלה היללו ושיבחו אותה, אבל אני ראיינתי המוני מומחים להורוּת לפניה. עד כמה היא יכולה להיות שונה - ועד כמה היא יכולה להיות טובה יותר?
ברגע שהגעתי גיליתי. היא חטפה אותי משדה התעופה היישר לבית בוואלי, שם קידמה את פנינו אם נואשת עם תינוק צווח בן שלושה שבועות. "תני לי אותו, חומד," היא אמרה. תוך דקות טרייסי הרגיעה את התינוק וניחמה את האם שבכתה גם היא.
הצטרפתי אליה לפגישות ייעוץ אחרות במהלך עשרת הימים הבאים, ובין הביקורים הקשבתי לשיחות הטלפון שלה עם אימהות. בפגישות העבודה שלנו שאלתי המון שאלות. "איך הגעת לפתרון הזה?" או "למה את חושבת שזה עובד?"
לא היה קל לרשום הערות, כי טרייסי ידעה כל כך הרבה ולעתים נדירות התמידה בנושא אחד. באמצע הסבר על הנקה היא היתה סוטה לדיון בשינה.
התינוקות פרחו. האימהות העריצו אותה - ולמה לא? היא היתה מרי פופינס אמיתית שהיתה מסוגלת ליפול משמים על משפחה ולהשאיר אותה שונה בדרך כלשהי.
היא היתה מתוקה ותומכת, מצחיקה וחמה. אנשים נפתחו אליה - בצדק. היא ידעה להקשיב וידעה טוב אפילו יותר לפתור בעיות. כשהיא דיברה על "התינוקות שלי" זה לא היה רק בגלל שטיפלה בילדים האלה, אלא כיוון שפיתחה מערכת יחסים איתם ועם המשפחות שלהם.
האלה, אלא כיוון שפיתחה מערכת יחסים איתם ועם המשפחות שלהם. ביום התשיעי שלנו ביחד ישבתי מולה במשרדה, רשמתי הערות ושרבטתי, כפי שאני נוטה לעשות כשאני מקשיבה. היא דיברה ארוכות על חשיבות הביסוס של שגרה מובנית ("את מבינה, יקירה, תינוקות הם בדיוק כמונו. הם פותחים את היום באכילה..."). שרבטתי בהיסח הדעת E גדולה בשולי הדף לציון המילה אכילה (Eating). היא המשיכה ("הבעיה היא שהורים לפעמים מנסים להשכיב אותם אז לישון על אף שהם צריכים לעודד פעילות, אפילו רק להסתכל מבעד לחלון...").
רשמתי A גדולה לציון המילה פעילות (Activity) ליד ה־ E "...((ואז אפשר להשכיב אותם לישון"), ואחריו (Sleep) S , ובינגו! כך נולדה שיטת EASY. (את ה־ Y הוספנו אחר כך כדי שתייצג משהו שכל אמא צריכה: זמן בשבילך, .)You
וכך התחיל הכול. במפגשי עבודה במהלך שש השנים הבאות, בטלפון ובאמצעות דואר אלקטרוני, וכן פנים אל פנים, הפקתי מטרייסי ניסיון וידע של חיים שלמים ונתתי להם צורה בדרך החשיבה שלי. זה היה שיתוף פעולה מן הסוג הטוב ביותר, כזה שבו שני הצדדים מבינים שאין ספר בלי שניהם. טרייסי ואני ראינו חשיבות רבה בהרחבת הפילוסופיה שלה לתחום המשפחה, היחידה הגדולה יותר, שתינוקות ופעוטות הם חלק ממנה.
זה היה המשך טבעי, בעיקר בתקופה שבה נדמה שהורים רבים כל כך ממוקדים יתר על המידה בילדיהם. אחרי שנים של מבט מזווית הראייה של הילד, טרייסי ידעה שהגיע הזמן להפנות זרקור למשפחה.
יותר משלושת הפרויקטים הראשונים שלנו, שאותם שאבנו כמעט אך ורק מניסיון החיים שלה, הספר הזה שאב גם מן הכתיבה והמחקר שעשיתי אני.
לשתינו גם יחד היו מאות סיפורים. היא חיה עם משפחות; אני ראיינתי אינספור הורים והקדשתי כמעט את כל הקריירה שלי לעיסוק במערכות יחסים. סיפרנו זו לזו את סיפורי המשפחה שלנו והכרנו כל אחת את משפחתה של האחרת. טרייסי עזרה לבתי בלידת בנה הבכור.
אני ביליתי זמן עם בנותיה, שרה וסופי, ושוחחתי עם אמה, אחותה ואחִיה - והדובדבן שבקצפת, נאן האהובה שלה, בת תשעים וחמש בזמן כתיבת הדברים האלה ועדיין צוק איתן, המלכה האם של המשפחה.
השורשים והבעיות של טרייסי ושלי היו שונים מאוד, אבל ידענו מניסיון אישי ומקצועי משולב שהמשפחה, גם אם היא מסובכת, היא מקור כל הדברים וגם סופם.
עוד ב־ 2004 היתה מטרתנו להפליג מעבר לתינוקות וילדים; ליישם את עקרונות הלחישה לתינוקות ליחידה הגדולה יותר; ולצייד את הקוראים בעצות פשוטות, מעשיות - ולפעמים כאלה הנוגדות את האינטואיציה - שיתמכו במשפחה כולה ויחזקו אותה. עשור מאוחר יותר, הרעיון הזה חשוב יותר מאי פעם.
"לחישה למשפחות", כך אני קוראת לה עכשיו, היא גישה הנוגעת ביסודה ליצירת חיבור ושמירה עליו, בדיוק כפי שהיתה הלחישה לתינוקות. אבל כאן אנחנו מפנות זרקור לכולם, לא רק אל התינוק.
חציו הראשון של הספר הזה יעזור לכם "לראות" אחרת, להתמקד במשפחה בכללותה. החצי השני יעזור לכם ליישם את הפרספקטיבה החדשה הזאת - "חשיבה משפחתית" - על אתגרי היומיום וכל השינויים הבלתי צפויים שאיתם צריכה להתמודד המשפחה.
כדי לעזור לכם להבין מה נכון למשפחה שלכם פיזרנו בספר שאלות רבות. טרייסי ראתה חשיבות בשאלות הנכונות. מטרת השאלות שבין הדפים האלה לעזור לכם לראות ממה עשויה המשפחה הייחודית שלכם, איך היא מתפקדת, מהן נקודות החוזקה והתורפה שלה, ומה אתם יכולים לעשות כדי לבנות אותה כמקום של ביטחון ותמיכה לכל בניה.
תפיקו יותר מהספר הזה אם תקדישו זמן ל"מחברת משפחתית" שבה תכתבו ממש את התשובות שלכם לשאלות השונות. בכל פעם שתראו את הסימון: "למחברת", קחו מחברת, פנקס או טאבלט כדי לכתוב את התשובות ובמקרה הצורך להדפיסן בהמשך.
השארנו גם עמוד "הערות" בסוף כל פרק. השתמשו גם בו כדי לשרבט רעיונות. פעולת הכתיבה תגביר את המודעות, וכך יהיה לכם קל יותר לאתר בעיות ובמקרה הצורך לשנות מסלול.
יתרון נוסף בכתיבת מחברת הוא שאתם יוצרים מסמך יחיד במינו על המשפחה שלכם - תובנה קטנה כאן, מידע שם - והוא הופך להיות תיעוד חי של צמיחת המשפחה והשינויים בה, שבסופו של דבר יראה לכם דבר מה חדש על עצמכם. אם יש לך בן או בת זוג, השיבו על השאלות יחדיו או שתעשו זאת ביחידות ותשוו תוצאות לאחר מכן.
הרעיונות שבין הדפים האלה שאובים ממחקרים עדכניים במדעי החברה; ומה שחשוב אולי יותר - מ"שדה הקרב", מקור החוכמה החביב על טרייסי. ראוי לציין שחלק מן המרואיינים שלנו כבר הכירו את הלחישה לתינוקות.
דיברנו עם הורים בפורום המקוון שנשאר בעקבות אתר האינטרנט המקורי של טרייסי וגם עם לקוחות לשעבר, הורים לתינוקות ופעוטות שטרייסי טיפלה בהם בעבר.
כל אלה, בוגרי שדה הקרב של חיי המשפחה, שלרבים מהם יש ילדים המתקרבים כעת לגיל ההתבגרות, סיפרו לנו איך הרעיונות והאסטרטגיות של טרייסי שירתו את המשפחות שלהם ככל שילדיהם גדלו, איך שיפרו את חייהם ואת מערכות היחסים שלהם.
אפילו כאשר הורים לא אימצו את מלוא השיטות של טרייסי, כולם שיבחו את גישת "המשפחה בכללותה", כי היא כיבדה את צורכי כולם.
לדוגמה, לקוחה לשעבר של טרייסי, ויולה גרנט,* מפיקה הוליוודית שטרייסי עבדה אצלה כשבנה הבכור נולד, זכרה שהעצה של טרייסי לגבי המשפחה הקלה עליה רבות אחרי גערה חמורה מרופא הילדים שלה.
"עשיתי בית פתוח כמה ימים אחרי שסיימון נולד, והרופא שמע עליו מאחת החברות שלי שהיתה מטופלת שלו. הוא אמר לי, 'את צריכה להיות במיטה, ליצור קשר עם התינוק שלך.'
"עד שפגשתי את טרייסי בפעם הראשונה כמה ימים אחר כך כבר השתגעתי. אמרתי לה שקשה לי עם העצה שלו. לא רציתי שהתינוק שלי יחלה, אבל אני אדם חברותי מאוד ולא רציתי לשנות את חיי. לא התאים לי להישאר במיטה. רציתי שאנשים יבואו לראות את התינוק הראשון שלי. טרייסי אמרה לי, 'אל תדאגי, חומד.
התינוק הזה יסתגל לחיים שאת מנהלת. אם כך מתנהל הבית שלך, התינוק שלך יהיה בסדר גמור. את יכולה לצאת למסעדות, והתינוק שלך יהיה בסדר גמור. אם את מרגישה טוב, וטוב לו בבית שלך, הוא יהיה מאושר.' והיא צדקה.
הילדים שלי בני עשר ושלוש־עשרה עכשיו, והם יודעים להתמודד עם מבוגרים. הם התחנכו להיות חלק בלתי נפרד מהמשפחה - לא רק כוכבי המשפחה, אלא חברים בה."
בשיחות האלה תמיד היה דיון בשאלה עד כמה טרייסי הצליחה להשפיע בחייה הקצרים מדי וכמה היא חסרה לכולנו. אין ספק שלעולם לא אשכח את המבטא היורקשיירי הייחודי שלה. מדי יום ביומו אני נעזרת בשכל הישר שלה לגבי חיי, והעברתי את הגישה אל בתי שיש לה כבר שלושה בנים. אבל בלי טרייסי לצדי אני כבר לא מרגישה שאני יכולה לכתוב בשם טרייסי.
בעבר הצלחתי להביע את "קולה" על הנייר, בין השאר בביטויים בריטיים חביבים עליה, ודרך תיבול של הדפים בחוש ההומור הייחודי שלה. עכשיו לשון הרבים העיתונאית נראית לי הולמת יותר.
אבל היו סמוכים ובטוחים: כל מה שכתוב בדפים האלה נסמך על יסודות הלחישה לתינוקות. אלו הם עקרונות המפליגים מעבר לתינוקות ופעוטות, ועליהם נודה לעד לטרייסי הוג.
- מלינדה בלאו
החלק הראשון של הפרולוג הזה נכתב לפני שטרייסי הוג הפסידה במלחמתה הכאובה ועזת הלב בסרטן. היא היתה בת ארבעים וארבע כשהלכה לעולמה. היא אמנם לא זכתה לראות את הלוחשת לתינוקות פותרת את כל הבעיות, שיצא לאור בינואר 2005 , אבל היא הקדישה חודשים ספורים לתכנון ולדיבורים על "ספר המשפחה", שמו הזמני של פרויקט זה.
בלחיצה על הרשמה אני מסכים לקבל מידע שיווקי, מבצעים והטבות באמצעות דוא"ל ו/או הודעות SMS ומסכים לתנאי השימוש