נפוליאון מת בגלות ב-1821, ולקח עמו לקברו סוד בעל חשיבות רבה. כמצביא וקיסר, הוא גנב אוצרות ששוויים לא יסולא בפז מארמונות, בתי-אוצר של מדינות ואפילו מאבירי מלטה והוותיקן. בימיו האחרונים, שוביו הבריטים קיוו לחלץ ממנו מידע על מקום המחבוא של הביזה. אולם הוא לא גילה להם דבר, ובצוואתו לא הזכיר את האוצר.
ואולי כן?
קוטון מאלון, לשעבר סוכן משרד המשפטים האמריקני, עומד לגלות זאת לאחר שהצרות מתדפקות על דלת חנות הספרים שלו בקופנהאגן. למעשה, הן פורצות לביתו בדמותו של סוכן ביון אמריקני הנמלט משני מחסלים. מאלון מהסס אם להאמין לסוכן הצעיר והנלהב, אבל הינצלות מקרב יריות קטלני משכנעת אותו להתלוות אל בעל-בריתו החדש והלא צפוי.
תחנתם הראשונה היא אחוזתו המבודדת של חברו הטוב של מאלון, הנריק תורוולדסן. הטייקון הדני הערמומי גילה את התוכניות השטניות של "מועדון פריז", קבוצת מולטימיליונרים ששמו להם למטרה לתמרן את הכלכלה העולמית לטובת האינטרסים שלהם.
רק באמצעות קרב מוחות נגד ארכי-טרוריסט להשכיר, סיכול שרשרת פיגועים הרת אסון, וצלילה לתוך מצוד נואש אחר אוצרו האגדי האבוד של נפוליאון, יוכל מאלון לקוות למנוע אנרכיה פיננסית בין-לאומית.
העלילה שתחילתה בדנמרק, נודדת לאנגליה, ומסתיימת ברחובות ובקתדרלות של פריז. מאלון מנהל משחק כפול ועוצר נשימה רווי מרדפים ומוות, הכול במטרה לזכות בשלל שערכו בל-ישוער. אבל באיזה מחיר?
"כל המאפיינים שהיו לסימן ההיכר של סטיב ברי מצויים כאן: רוחב יריעה, פרספקטיבה, סחף, היסטוריה – נוסף על מתח עוצר נשימה שאינו מרפה לשנייה. אני מת על האיש."
לי צ'יילד, מחבר המותחנים רבי-המכר הנודע
סטיב ברי הוא מחברם של רבי-המכר נקמת דם בפריז, בעקבות שרלמאן, בגידה בוונציה, אוצר הטמפלרים, הסוד השלישי (כולם ראו אור בעברית בהוצאת מטר). ספריו תורגמו לשלושים ושבע שפות וראו אור בחמישים מדינות. הוא מתגורר בעיר סנט אוגוסטין שבפלורידה.
סטיב ברי ואשתו, אליזבת, הקימו את המכון History Matters , עמותה ללא כוונת רווח ששמה לה למטרה לשמר את המורשת האנושית. למידע נוסף על אודות סטיב ברי והמכון, בקרו באתר: "History Matters"
פתח דבר
רמת גיזה, מצרים אוגוסט 179
גנרל נפוליאון בונפרטה ירד מסוסו ונשא עיניו אל הפירמידה. שתיים נוספות ניצבו לא הרחק משם, אחת אחר השנייה, אבל זו היתה הגדולה והמרשימה מבין השלוש.
איזה שלל אדיר הניב ניצחונו.
המסע הרכוב דרומה אתמול, מקהיר, בינות לשדות תחומים בתעלות השקיה בוציות, ואחריו המסע הרגלי המזורז במישורים חוליים סחופי רוחות, עברו ללא תקלות.
מאתיים חיילים חמושים ליוו אותו - הוא ידע שזה יהיה מעשה נמהר להרחיק לתוככי מצרים לבדו. עתה השאיר את חיילי כוח הליווי במרחק קילומטר וחצי להקים חניון לילי. היום שחלף היה חם מאוד, האוויר והקרקע נחרכו תחת השמש היוקדת, ולכן קבע את מועד היציאה לדרך לשעת שקיעת החמה.
חמישה עשר חודשים לפני כן הוא נחת בחוף סמוך לאלכסנדריה ועמו 34,000 חיילים, 1,000 תותחים, 700 סוסים, ו־ 100,000 כדורי רובה. הוא התקדם במהירות דרומה וכבש את הבירה קהיר, ממוקד במטרתו לפורר כל התנגדות באמצעות תנועה מהירה והפתעה. לאחר מכן פנה אל אזור גיזה ולחם נגד הממלוכּים במערכה מפוארת שכונתה "הקרב על הפירמידות".
חמש מאות שנים שלטו במצרים אותם עבדים תורכים לשעבר, ואיזה מחזה מרהיב זה היה - אלפי לוחמים עטויים בתלבושות ססגוניות, רכובים על סוסי הרבעה נהדרים. הוא עדיין הריח את אבק השריפה, חש את הדף התותחים, שמע את יריות המוסקטים, את זעקות הגוססים. חייליו, רבים מהם ותיקי המערכה באיטליה, לחמו בגבורה.
ובעוד אבידות הצרפתים הסתכמו במאתיים הרוגים בלבד, הוא שבה את רוב־רובו של צבא האויב והשתלט על מצרים התחתונה. אחד העיתונאים כתב שקומץ צרפתים כבשו רבע משטחו של כדור הארץ.
לא לגמרי מדויק, אבל נשמע טוב.
המצרים כינו אותו סולטן אל־כביר - תואר כבוד, לדבריהם. בארבעה עשר החודשים שבהם משל באומה הזו כמפקד עליון, הוא גילה שכשם שאנשים אחדים אוהבים את הים, הוא אוהב את המדבר. הוא אהב גם את אורח החיים המצרי, שבו אדם נמדד על פי אופיו ולא על פי רכושו.
הם גם האמינו בהשגחה העליונה.
כמוהו.
"ברוך הבא, גנרל. ערב נפלא לביקור,"
בירך אותו גספאר מונגֶה בעליזות האופיינית לו.
נפוליאון חיבב את המהנדס המחוספס והלוחמני, צרפתי לא־צעיר, בנו של רוכל פשוט, ולו פנים רחבות, עיניים שקועות־עמוק ואף בשרני. מונגה נשא עמו תמיד רובה ובקבוק ומעולם לא איבד את הלהט המהפכני. הוא היה אחד מ־ 160 מלומדים, מדענים ואמנים - חכמים, כפי שכונו בעיתונות - שהתלוו אליו למסעו מצרפת, שכן מטרת בואו למצרים לא היתה כיבוש בלבד כי אם לימוד ומחקר.
דמות המופת הרוחנית והמודל לחיקוי שלו, אלכסנדר הגדול, נהג כך כשפלש לפרס. מונגה ליווה את נפוליאון בעבר - באיטליה הוא פיקח מטעמו על ביזת אוצרות הארץ, ולפיכך נתן בו אמון.
אך לא ללא סייג.
"דע לך, גספאר, כילד רציתי ללמוד מדע. בתקופת המהפכה בפריז שמעתי כמה הרצאות בכימיה. אבל לדאבוני, בכורח הנסיבות נעשיתי קצין צבא."
אותו הצדה. נפוליאון נטל ילקוט עור שהיה תחוב בצד האוכף. הוא ומונגה עמדו לבדם למרגלות הפירמידה הגדולה, גרגרי אבק זוהרים ריצדו באוויר.
"לפני כמה ימים," אמר, "ערכתי חישוב והגעתי למסקנה שהפירמידות האלה מכילות בתוכן אבנים בכמות שתספיק לבניית חומה ברוחב מטר ובגובה שלושה מטרים שתקיף את פריז כולה." מונגה נראה כמהרהר בקביעה הזו. "זה בהחלט ייתכן, גנרל." הוא חייך למשמע הלשון המעורפלת. "אתה מדבר כמו מתמטיקאי ספקן."
"ממש לא. אני פשוט משתאה מזווית הראייה שלך. כשאתה רואה את המבנים האלה אתה לא חושב על הפרעונים, לא על הקברים שבתוכם, ואפילו לא על ההנדסה המדהימה שנבנו בה. לא. אתה רואה אותם אך ורק בהקשר של צרפת."
"קשה לי לא לנהוג כך. כמעט שאיני חושב על משהו אחר." מאז שעזב את צרפת, מצבה הידרדר פלאים. הצי המפואר שלה הושמד בידי הבריטים וכתוצאה מכך הוא מצא עצמו מבודד במצרים, מנותק ממולדתו. בנוסף, הדירקטורט המושל בצרפת שם לו למטרה להסתכסך עם כל אומה מלוכנית באירופה, ורכש אויבות בדמות ספרד, פרוסיה, אוסטריה והולנד. דומה שבעיני חברי ההנהגה מלחמה היא דרך להאריך את שלטונם ולמלא מחדש את קופת אוצר המדינה המדולדלת.
מגוחך.
הרפובליקה היתה כישלון חרוץ.
אחד העיתונים הנדירים שהגיע בדרך־לא־דרך אל קצהו המזרחי של הים התיכון ניבא כי זו רק שאלה של זמן עד שלואי נוסף יֵשב על כס המלכות בצרפת.
הוא חייב לחזור הביתה.
נראה שכל מה שהיה יקר לו מתמוטט.
"צרפת זקוקה לך," אמר מונגה.
"עכשיו אתה מדבר כמו מהפכן אמיתי."
"אתה הרי יודע שזה מה שאני," צחק חברו.
שבע שנים לפני כן צפה נפוליאון מן הצד במהפכנים שהסתערו על ארמון טיולרי והדיחו את לואי ה־ 16 . לאחר מכן שירת בנאמנות את הרפובליקה החדשה, לחם בטולון, הועלה לדרגת בריגדיר גנרל, אחר כך התמנה לגנרל ומפקד הצבא המזרחי, ולבסוף למפקד צבא צרפת באיטליה. משם הוביל את גֵיסותיו צפונה וכבש את אוסטריה, ושב לפריז כגיבור לאומי. עתה, בן שלושים בלבד ומפקד צבא האוריֶינט, הוא כבש את מצרים.
אולם ייעודו היה למשול בצרפת.
"איזה שפע של פלאי עולם," אמר, מתפעל שוב מן הפירמידות הכבירות.
בדרכו מהמחנה הוא ראה פועלים עמלים על חשיפת ספינקס שהיה קבור־למחצה בחול. הוא עצמו הורה לבצע את החפירה הארכיאולוגית באתר של השומר חמור הסבר, והיה שבע רצון מהתקדמות העבודה.
"לפירמידה הזו, הקרובה ביותר לקהיר, קראנו 'הראשונה'," אמר מונגה. "שם," הצביע בידו, "ה'שנייה' וה'שלישית'. לו רק יכולנו לקרוא את ההירוגליפים, אולי היינו יודעים את שמותיהן האמיתיים."
בהחלט, חשב נפוליאון. איש אינו מסוגל להבין את הסימנים המשונים שנחקקו כמעט על כל אחד מן המונומנטים העתיקים. הוא הורה להעתיק את כולם, וכה רבים היו עד שהאמנים שלו כילו את כל העפרונות שהובאו מצרפת. היה זה מונגה שהגה שיטה גאונית לייצור עפרונות חדשים באמצעות התכת קליעי עופרת לתוך קני סוף.
"אולי משם תבוא ישועה," אמר.
מונגה הנהן בהסכמה.
שניהם ידעו שאבן שחורה ומכוערת שנמצאה ברוזטה ועליה חקוקות שלוש כתובות - האחת בהירוגליפים, כתב החרטומים של מצרים העתיקה, השנייה במצרית עממית עכשווית והשלישית ביוונית - עשויה לספק את התשובה. בחודש הקודם הוא נכח במושב חגיגי
של "המכון המצרי", גוף שאותו יסד על מנת לעודד ולדרבן את ה"חכמים" שלו, ובמעמד הזה הוכרז דבר התגלית.
ואולם עדיין נדרשה עבודת מחקר רבה. "אנחנו מבצעים תסקירים יסודיים ראשונים של האתרים האלה," אמר מונגה. "כל מי שקדמו לנו פשוט בזזו. אנחנו ננציח את מה שנגלה."
עוד רעיון מהפכני, חשב נפוליאון. מתאים למונגה.
"הכנס אותי פנימה," ציווה.
ידידו טיפס ראשון על סולם שהוצב כנגד הפאה הצפונית והוביל אל מישורת בגובה עשרים מטרים. הוא הגיע לנקודה הזו בעבר, בחברת כמה מקציניו, כאשר ביקרו לראשונה בפירמידות. אבל אז סירב להיכנס לתוך המבנה מפני שזה היה דורש ממנו לזחול על ארבע בנוכחות הכפופים לו.
עתה התכופף ונכנס למסדרון, שגובהו ורוחבו מטר בלבד, שירד בשיפוע מתון דרך ליבת הפירמידה. ילקוט העור היטלטל, תלוי סביב צווארו. הם הגיעו אל מסדרון חצוב נוסף, שהוביל למעלה, ומונגה פנה ונכנס לתוכו. השיפוע העפיל מעלה לעבר ריבוע מואר בקצהו המרוחק.
הם יצאו מהמנהרה לתוך חלל שיכלו לעמוד בו. המקום המופלא הפיח בו התפעמות ויראת כבוד. לאורן המהבהב של העששיות הוא איתר את התקרה שהשתרעה בגובה עשרה מטרים מעליו. הרצפה המהוקצעת השתפעה בתלילות מעלה דרך חדרי אבן שחם נוספים. קירות נוטים כלפי חוץ יצרו סדרה של תמוכות שהקיפו חדר קבורה צר.
"זה אדיר," הוא לחש.
"קראנו למקום הזה הגלריה הגדולה."
"שם הולם."
לרגלי כל קיר נמתחה סוללה שטוחה ברוחב חצי מטר שנמשכה לכל אורכה של הגלריה. בין הסוללות נמתח מעבר נטוי שרוחבו מטר שטיפס בשיפוע תלול כלפי מעלה.
"הוא נמצא שם?" שאל את מונגה.
"כן, גנרל. הגיע לפני שעה. הובלתי אותו אל חדר המלך."
ידו לפתה את ילקוט העור. "חכה בחוץ. למטה."
מונגה פנה ללכת, ואז עצר. "אתה בטוח שאתה רוצה לעשות את זה לבד?"
עיניו נותרו לטושות לפנים אל הגלריה הגדולה. הוא שמע את האגדות המצריות על יחידי סגולה קדמונים שנכנסו אל מחילותיה המסתוריות של הפירמידה הזו כבני אדם ויצאו כאלים. זהו מקום של "לידה שנייה", כך סופר, "רחם של מסתורין". החוכמה שוכנת כאן, כשם שאלוהים שוכן בלבבות בני אדם.
חכמיו המלומדים תהו איזה דחף עמוק חולל את מבצע הבנאות ההנדסי האדיר הזה, אולם מבחינתו יכול היה להיות הסבר אחד בלבד, אובססיה שאותה הבין היטב, התשוקה לנצח את המוות, להמיר את מוגבלות התמותה האנושית ברוחב היריעה של ההארה.
מדעניו אהבו לערום תלי תלים של השערות וסופרלטיבים, אמרו שזהו המבנה המושלם בעולם, המקור של תיבת נח, אולי מקורן של הלשונות, האלפבית, המשקלות והמידות.
לא הוא.
בשבילו היה זה שער הכניסה אל הנצח.
"רק אני לבדי יכול לעשות את זה," מלמל לבסוף.
מונגה הלך.
הוא הסיר אבני חצץ שדבקו במדיו וצעד קדימה לאורך השיפוע התלול. הוא התנשף בקוצר נשימה כשהגיע לפסגתו, 120 מטרים אורכו לפי מניית צעדיו. מדרגה גבוהה הובילה אל אכסדרה נמוכת־ תקרה שהובילה אל מבואה ששלושה מקירותיה נבנו מאבני שחם מסותתות.
מעבר לחדר המבואה שכן חדר הקבורה של המלך, קירותיו עשויים לבנים ענקיות, אדומות בוהקות שהתאימו זו לזו בדיוק מדהים. הרווח ביניהן לא עלה על חוט השערה. חדר הקבורה המלבני, שאורכו כפול מרוחבו, נמצא בדיוק בלבה של הפירמידה. לדברי מונגה ייתכן מאוד שמידותיו של החדר הזה תואמות יחסיוּת המתקיימת גם בכמה קבועים מתמטיים נצחיים.
הוא לא פקפק בהשערה הזו.
תקרת לוחות שחם השתרעה בגובה עשרה מטרים מעליו. אור הסתנן פנימה דרך שני פירים שניקבו את הפירמידה מצפון ומדרום. החדר היה ריק פרט לגבר אחד, וארון קבורה מאבן שחם מחוספסת, נטול מכסה. מונגה אמר שעדיין ניתן להבחין עליו בסימני מקדח ומסור ששימשו את הפועלים הקדמונים. הוא גם דיווח כי רוחבו של הסרקופג גדול בסנטימטר כמעט מרוחב המסדרון העולה אל החדר, ומשמעות הדבר היתה שהארון הוצב שם טרם בניית הפירמידה.
האיש, שעמד בגבו אליו, הסתובב. גופו חסר הצורה היה עטוף בגלימה רחבה, סביב ראשו נכרך טורבן צמר, צעיף כותנה לבן נתלה על כתפו. מוצאו המצרי היה ברור, אך שרידי גזעים אחרים ניכרו במצחו השטוח, בעצמות לחייו הגבוהות ובאפו הרחב.
נפוליאון נעץ מבטו בפנים חרושות הקמטים.
"הבאת את האוראקל?" שאל אותו האיש.
הוא החווה בראשו אל ילקוט העור. "זה כאן."
נפוליאון הגיח מן הפתח בדופן הפירמידה. כמעט שעה שהה בתוכה ועתה כיסתה חשכה את מישור גיזה. לפני צאתו, הורה למצרי להמתין זמן מה בפנים בטרם יֵצא.
הוא סילק אבק ממדיו ויישר את ילקוט העור התלוי על כתפו. הוא איתר את הסולם וירד בו, נאבק למשול ברגשותיו. השעה האחרונה היתה חוויה נוראה.
לרגלי הפירמידה חיכה מונגה, לבדו, אוחז במושכות סוסו של נפוליאון.
"המפגש שלך היה משביע רצון, מון ג'נרל?"
הוא הביט בפניו של המלומד. "שמע לי, גספאר. לעולם אל תזכיר שוב את הלילה הזה. הבנת אותי? אסור שאיש יֵדע על ביקורי כאן."
ידידו נראה נבוך. הוא לא היה רגיל לטון דבריו הנוקשה.
"לא התכוונתי לפגוע ב -"
נפוליאון הרים את ידו. "אל תדבר על זה לעולם. הבנת אותי?"
המתמטיקאי הנהן, אך הוא קלט את מבטו של מונגה חולף מעבר לו, מכוון למעלה, אל ראש הסולם, אל המצרי שהמתין שם ללכתו של נפוליאון.
"תירה בו," לחש אל מונגה.
הוא זיהה את התדהמה שהתפשטה על פניו של ידידו, וקירב את שפתיו אל אוזנו של המתמטיקאי. "אתה אוהב לשאת את הרובה הזה. אתה משתוקק להיות חייל. אז הנה ההזדמנות שלך. חייל מציית למפקדו. אני לא רוצה שהוא יעזוב את המקום הזה. אם אין לך אומץ, מצא מישהו שיעשה את זה במקומך. אבל, זכור: אם האיש הזה יהיה בחיים מחר, המשלחת המהוללת של הרפובליקה הנעלה שלנו תחווה את אובדנו הטרגי של מתמטיקאי."
הוא ראה את הפחד בעיניו של מונגה.
"אתה ואני עברנו דרך ארוכה יחד," הבהיר נפוליאון. "עשינו גדולות ונצורות. אנחנו חברי אמת. אחים של הרפובליקה, כפי שהיא מכונה. אבל לא כדאי לך להמרות את פי. לעולם לא."
הוא הניח לאיש ועלה על סוסו.
"אני חוזר הביתה, גספאר. לצרפת. אל הייעוד שלי. מי ייתן וגם אתה תמצא את ייעודך, כאן, במקום שכוח האל הזה."
בלחיצה על הרשמה אני מסכים לקבל מידע שיווקי, מבצעים והטבות באמצעות דוא"ל ו/או הודעות SMS ומסכים לתנאי השימוש