לפני שנים רבות, על אי ירוק בלב ים, היתה ממלכה קטנה ושמה רצינות. בממלכה גרו מלך, מלכה ובנם בן החמש, נסיך חכם ששמו רֵצינְלּוק. הנסיך רצינלוק אהב מאוד ללמוד, אבל חלומו הגדול היה להיות רב חובל מפורסם שמגלה ארצות חדשות.

יום אחד, בשעת צהריים, בזמן שכל אנשי הממלכה נמנמו להם בנחת, החליט רצינלוק להגשים את חלומו ולצאת לים הגדול.

ספינתו של רצינלוק הובילה אותו לאי קטן לא רחוק מממלכת רצינות, ושם על חוף הים הוא פגש נסיכה חכמה ושמה תושטות. ומה תושטות אוהבת לעשות? שטויות כמובן, כי היא הנסיכה של ממלכת שטות.

תושטות ורצינלוק עוברים חוויות שונות ומשונות – פעם בממלכת שטות ופעם בממלכת רצינות. החברוּת שלהם תשנה כל אחד מהם ותאפשר להם לגלות עולמות קסומים ומרגשים בכל ממלכה, אבל גם בתוך עצמם.

ממלכת שטות וממלכת רצינות הוא סיפור שובה לב ומשעשע על כוחה של החברות לעורר את חושינו ולפתוח לנו צוהר לחלומות חדשים.

תמר בראון אלקלס, איורים: שחר קובר -

תמר בראון אלקלס היא אמא לשני ילדים, מורה ליוגה, סופרת, מחזאית ותסריטאית. ספריה לילדים בשפה האנגלית נמכרים באמזון, המחזה אבק פרי עטה הוצג בתיאטרון גבעתיים.

ספרה הראשון לילדים בעברית, המאפיה של הציפורים, ראה אור בהוצאת מטר, זכה לביקורות נלהבות והתקבל לסל תרבות ארצי. תמר אוהבת לעשות שטויות מאוד ברצינות, היא אופטימית נצחית ומאמינה גדולה באהבה.

שחר קובר הוא מאייר שכל הזמן מצייר. לפעמים בישיבה, לפעמים בעמידה, ולפעמים, כשאף אחד לא מסתכל, בעמידה על הראש. האיורים שלו הם די שטותיים, אבל הוא עובד עליהם ברצינות גמורה

תמר בראון אלקלס -

תָּמָר בְּרָאוּן אֶלְקֶלֶס הִיא סוֹפֶרֶת יְלָדִים, מַחֲזָאִית וְתַסְרִיטָאִית. סִפְרָהּ הָרִאשׁוֹן הַמַּאֲפִיָּה שֶׁל הַצִּפּוֹרִים הִתְקַבֵּל לְסַל תַּרְבּוּת אַרְצִי, עוּבַּד לְתַסְכִּית עַל יְדֵי תֵּאַטְרוֹן "רַעְיוֹן", וּבְיָמִים אֵלּוּ מְעוּבָּד לְהַצָּגָה בְּתֵאַטְרוֹן 'אֶלְעָד". 

סִפְרָהּ הַשֵּׁנִי מַמְלֶכֶת שְׁטוּת וּמַמְלֶכֶת רְצִינוּת הִתְקַבֵּל לְמִצְעַד הַסְּפָרִים שֶׁל מִשְׂרַד הַחִנּוּךְ לְכִתּוֹת א'- ג' וְאַף זָכָה בַּמָּקוֹם הַשֵּׁנִי בְּקָטֵגוֹרְיַת נִבְחֲרֵי הַיְּלָדִים. 

הַלַּהֲקָה שֶׁלִּי הוּא סִפְרָהּ הַשְּׁלִישִׁי.

לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת, עַל אִי יָרוֹק בְּלֵב יָם, הָיְתָה מַמְלָכָה קְטַנָּה וּשְׁמָהּ רְצִינוּת. בַּמַּמְלָכָה גָּרוּ מֶלֶךְ, מַלְכָּה וּבְנָם בֶּן הֶחָמֵשׁ, נָסִיךְ חָכָם שֶׁשְּׁמוֹ רֵצִינְלוּק.

מֶלֶךְ וּמַלְכַּת רצִינוּת חוֹקְקוּ חוּקִּים רצִינִיִּים מְאוֹד. כָּל אֶזְרָח בַּמַּמְלָכָה יָדַע אֵיךְ לְבָרֵךְ לְשָׁלוֹם וְאֵיךְ לֶאֱכוֹל עוּגָה בְּנִימוּס. כּוּלָּם תָּמִיד קָמוּ בַּזְּמַן לְבֵית הַסֵּפֶר אוֹ לָעֲבוֹדָה וְהָלְכוּ לִישׁוֹן קְצָת אַחֲרֵי שְׁקִיעַת הַחַמָּה. שׁוֹמְרֵי אַרְמוֹן הַמַּמְלָכָה תָּמִיד עָמְדוּ בְּפָנִים רצִינִיּוֹת מְאוֹד. הֵם לֹא חִיְּכוּ אֲפִלּוּ כְּשֶׁהַנָּסִיךְ עָשָׂה לָהֶם פַּרְצוּף מַצְחִיק.

בְּכָל בּוֹקֶר, הַנָּסִיךְ רֵצִינְלוּק וְאִמּוֹ הִתְיַשְּׁבוּ לְיַד הָאָח הַחֲמִימָה שֶׁבַּחֲדַר הַסִּפְרִיָּה. כְּשֶׁשְּׁעוֹן הַמְּטוּטֶלֶת הָעַתִּיק הִשְׁמִיעַ שְׁמוֹנָה צִלְצוּלִים, מִהֵר רֵצִינְלוּק לְטַפֵּס עַל הַסּוּלָּם הַמַּלְכוּתִי וְלִבְחוֹר סֵפֶר מִבֵּין רבְבוֹת הַסְּפָרִים הַהֲדוִּרים, שֶׁשְּׁמָם הָיָה רָקוּם עֲלֵיהֶם בְּחוּט זָהָב.

רֵצִינְלוּק חָלַם לִהְיוֹת רַב חוֹבֵל מְפוְּרסָם כְּשֶׁיִּגְדַּל, וְלָכֵן אָהַב בִּמְיוּחָד לִשְׁמוֹעַ סִפּוִּרים עַל מְגַלֵּי אֲרָצוֹת וְיַבָּשׁוֹת רחוֹקוֹת.

בַּבּוֹקֶר שֶׁבּוֹ מַתְחִיל סִפּוּרֵנוּ יָשַׁב רֵצִינְלוּק וְהִקְשִׁיב לְאִמּוֹ שֶׁקָּרְאָה מִתּוֹךְ הַסֵּפֶר "כֵּיצַד לְהָשִׁיט סִירַת מִפְרָשׂ".

"אַתָּה רוֹאֶה, רֵצִינְלוּק, אֶת הַהֶגֶה שֶׁל הַסִּירָה מְסוֹבְבִים יָמִינָה אוֹ שְׂמֹאלָה, וְכָךְ מְנַוְּטִים בַּיָּם..."

"כָּכָה, אִמָּא?" שָׁאַל רֵצִינְלוּק וְעָשָׂה גַּלְגַּלּוֹן.

"רֵצִינְלוּק, שֵׁב!" אָמְרָה הַמַּלְכָּה בְּפָנִים חֲמוּרוֹת. "לֹא סִיַּמְתִּי לִקְרוֹא!״

"רַק רָצִיתִי לִשְׁאוֹל..." לָחַשׁ רֵצִינְלוּק.

כְּשֶׁסִּיְּמוּ לִקְרוֹא, שָׁאַל רֵצִינְלוּק: "עַכְשָׁו אֲנִי יָכוֹל לְהַרְאוֹת לָךְ?"

"עַכְשָׁו הַזְּמַן לַאֲרוּחַת הַצָּהֳרַיִם," עָנְתָה אִמָּא, "וְאַחֲרֵי הָאֲרוּחָה צִָריךְ גַּם לָנוּחַ."

"אָז מָתַי אוּכַל לְהַרְאוֹת לָךְ? אַחֲרֵי הַצָּהֳרַיִם?"

"אַחֲרֵי הַצָּהֳרַיִם נִקְרָא אֵיךְ עוֹשִׂים גַלְגַּלּוֹן בִּרְצִינוּת..." הִבְטִיחָה אִמָּא. "וְאָז תְַּרשִׁי לִי לְהַרְאוֹת לָךְ?"

"אַחֲרֵי זֶה יֵשׁ לָנוּ הַצָּגָה עַל הַכּוֹכָבִים." "אָז אַחֲרֵי הַהַצָּגָה אֶפְשָׁר?"

"אַחֲרֵי הַהַצָּגָה צִָריךְ לֶאֱכוֹל אֲרוּחַת עֶרֶב, לְצַחְצֵחַ שִׁנַּיִם, לְקַבֵּל חִבּוּק מֵאַבָּא וְאִמָּא וְלָלֶכֶת לִישׁוֹן כְּדֵי לָקוּם רַעֲנַנִּים. מָחָר בַּבּוֹקֶר נָשׁוּב לִלְמוֹד עַל פִּילִים."

"אֲבָל אֲנִי כְּבָר יוֹדֵעַ הַכּוֹל עַל פִּילִים," רָטַן רֵצִינְלוּק. "אָז נִלְמַד עַל זֶבְּרוֹת!"

"גַּם עַל זֶבְּרוֹת אֲנִי יוֹדֵעַ הַכּוֹל," רָגַז רֵצִינְלוּק. "רֵצִינְלוּק!" נָזְפָה בּוֹ אִמָּא, וְהַנָּסִיךְ הִשְׁתַּתֵּק בְּכַעַס.

בִּזְמַן מְנוּחַת הַצָּהֳרַיִם, כְּשֶׁכָּל הַמַּמְלָכָה יָשְׁנָה, הִתְגַּנֵּב רֵצִינְלוּק לְחוֹף הַיָּם וְעָשָׂה גַּלְגַּלּוֹנִים עַל הַחוֹל הָרַךְ. הוּא הִתְגַּלְגֵּל וְהִתְגַּלְגֵּל עַד שֶׁנִּתְקַע בְּסֶלַע, קִבֵּל מַכָּה וְעָצַר. עַל הַחוֹף מוּלוֹ נָחָה סִירַת מִפְרָשׂ.

רֵצִינְלוּק הִתְיַשֵּׁב בַּסִּירָה.

"הִנֵּה הַתּוֹרֶן! הִנֵּה הַמִּפְרָשׂ! אֲסוֹבֵב אֶת הַהֶגֶה יָמִינָה... אֲסוֹבֵב שְׂמֹאלָה... זֶה בֶּאֱמֶת כְּמוֹ גַּלְגַּלּוֹן!" צָהַל הַנָּסִיךְ.

"הִגִּיעַ הַזְּמַן לָצֵאת לַיָּם!" הִכְרִיז רֵצִינְלוּק בְּעֵינַיִם בּוְֹרקוֹת. הוּא הִתִּיר אֶת הַחֶבֶל וְיָצָא אֶל הַיָּם הַגָּדוֹל.

הַשָּׁמַיִם הָיוּ צְלוּלִים וְעֶשְׂרוֹת דָּגִים צִבְעוֹנִיִּים שִׂחֲקוּ בֵּין גַּלֵּי הַיָּם. הַשֶּׁמֶשׁ הַחֲמִימָה לִטְּפָה בְּקַרְנֶיהָ אֶת רֵצִינְלוּק, וְהַנָּסִיךְ נְִרדַּם.

לְפֶתַע שָׁמַע רַחַשׁ מוּזָר. הוּא פָּקַח אֶת עֵינָיו וּמָצָא אֶת עַצְמוֹ עַל חוֹף זָהוֹב. לְפָנָיו עָמְדוּ עַל רֹאשָׁם עֶשְׂרוֹת אֲנָשִׁים בִּלְבוּשׁ סַסְגּוֹנִי וּמַצְחִיק.

"סְלִיחָה, אֶפְשָׁר לָדַעַת לְאָן הִגַּעְתִּי?" שָׁאַל אֶת הָאֲנָשִׁים הַהֲפוּכִים.

"כורב אבה תכלממל תוטש," הֵשִׁיבָה יַלְדָּה בַּת גִּילוֹ.

"מָה?" שָׁאַל רֵצִינְלוּק.

"בָּרוּךְ הַבָּא לְמַמְלֶכֶת שְׁטוּת! אִם תַּעֲמוֹד עַל הָרֹאשׁ תָּבִין!" אָמְרָה הַיַּלְדָּה, וְרֵצִינְלוּק מִהֵר לַעֲמוֹד עַל הָרֹאשׁ לְצִדָּהּ.

"הככ מירבדמ תכלממב תוטש?" (כָּכָה מְדַבְּרִים בְּמַמְלֶכֶת שְׁטוּת?) שָׁאַל רֵצִינְלוּק.

"אל. קר שישכ העש הכופה," (לֹא. רַק כְּשֶׁיֵּשׁ שָׁעָה הֲפוּכָה) צִחְקְקָה הַיַּלְדָּה וְהִתְהַפְּכָה חֲזָרָה עַל רַגְלֶיהָ.