הדרך הקלה מהחיתול לאסלה

ג'ון רוזמונד


תקציר על המחבר/ת טעימה מהספר
שם בעברית הדרך הקלה מהחיתול לאסלה
דאנאקוד 99-1945
מספר עמודים 150
שם המתרגם גיא הרלינג
תאריך הוצאה פברואר 2015
שם הספר במקור Toilet Training Without Tantrums
שם מחבר באנגלית John Rosemond

תקציר

זה הספר האחרון שתקראו בנושא גמילה מחיתולים

הסבתא שלכם היתה המומה אם היו מספרים לה שגמילה מחיתולים נהפכה לאחד הדברים המלחיצים, המפחידים והמתסכלים ביותר בחייהם של הורים צעירים. מבחינתה, זה לא היה הרבה יותר מסובך מאשר ללמד את הילד לאכול בכפית.

איך נכנסנו לתסבוכת הזאת? כשהקשבנו לאנשי המקצוע, אומר ג'ון רוזמונד. הוא עצמו אמנם פסיכולוג, אך הוא כותב מתוך חשיבה הגיונית ומתוך עמדת סמכות שאותה הקנו לו שלושים שנות ייעוץ להורים, שני ילדים משלו ושבעה נכדים שבגמילתם מחיתולים הוא לקח חלק.

בספר הזה הוא הולך אחורה ו"מתחבר" אל הסבתות שלנו, ומייעץ לנו לפי גישת הגמילה הישנה והטובה שהיתה עוברת גם את האישור שלהן.

"הדרך הקלה מהחיתול לאסלה" הוא ספר מועיל, מאיר עיניים ומצחיק. והכי חשוב: העצות של ג'ון באמת עובדות! אלפי הורים שכבר אימצו אותן גילו שהגמילה יכולה להיות הדבר הכי קל בעולם. גם אתם יכולים!

על המחבר

ג'ון רוזמונד - John Rosemond

ג'ון רוזמונד עסק במשך שנים רבות בניהול מיזמים בתחום בריאות הנפש ובטיפול פרטני במשפחות ובילדים. בשנים האחרונות הוא מקדיש את זמנו להרצאות ולכתיבה.

טורו השבועי בנושא הורות מתפרסם בכ-250 עיתונים ברחבי ארצות-הברית. הוא כתב כבר חמישה-עשר רבי-מכר בנושא הורות ומשפחה. מלבד זאת, הוא גם אחד המרצים העסוקים והמבוקשים ביותר בתחום ההורות ונושא יותר ממאתיים הרצאות בשנה בפני הורים ואנשי מקצוע בכל רחבי ארה"ב.


טעימה מהספר

מבוא
בשנת 2000 הוספתי דף שאלות ותשובות למדור המנויים של אתר האינטרנט שלי, rosemond.com. מתוך אלף השאלות הראשונות שהועלו לאתר, כמעט 250-אחת מכל ארבע — עסקה בהיבט כלשהו של גמילה מחיתולים. הורים כתבו על ילדים שמתעלמים לחלוטין מנוכחותו של סיר הלילה, שעדיין בורח להם לעתים קרובות אחרי שלושה עד שישה חודשי גמילה, או שפשוט מסרבים לשבת.

מנתוני המנויים שלי אפשר היה ללמוד שגמילה מחיתולים היתה הבעיה הכי מרגיזה, הכי מלחיצה, הכי מעיקה, וזו שמעוררת הכי הרבה רגשות אשם בקרב הורים לילדים בגיל הגן.

כשירדתי לעומק העניין גיליתי שכמעט בכל מצב בעייתי, ההורים חיכו והתחילו בגמילה רק זמן רב לאחר שילדם חצה את גיל שנתיים. שמתי לב גם שבמקרים רבים הורים דיווחו שחיכו עד לגיל שנתיים וחצי, שלוש ואפילו יותר-כי זה מה שרופא הילדים אמר להם לעשות.

מתוך סקרנות התקשרתי לשני חברים רופאי ילדים-כאלה שהמליצו לגמול לפני גיל שנתיים או סמוך לו-ושאלתי אותם למה רבים כל כך מעמיתיהם נותנים להורים עצה רעה כל כך. התשובה בכל אחד מהמקרים: זה מה שמייעץ רופא הילדים וכותב ספרי ההורות, ט' בֶּרי בּרֵייזֶלטוֹן, ועצותיו הפכו למה שמקובל בקרב רופאי הילדים.

פגשתי את ברייזלטון באמצע שנות השמונים כשנכחתי באחד הסמינרים שהעביר, וידעתי שאחד המונחים העיקריים בפילוסופיית הגמילה שלו הוא "סימני מוכנות": מערך של סימני התנהגות ספציפיים המעידים כי ילד הוא בוגר דיו-מבחינה גופנית, אינטלקטואלית ורגשית-ולפיכך מסוגל לשלוט בצרכיו, להבין את התהליך ולהתמודד עם הכללים הפסיכולוגיים הנוקשים שלו, לכאורה. למעשה, הסמינר ההוא הפך גם אותי למאמין אדוק. במשך שנים דקלמתי את מנטרת "סימני המוכנות" בטור שכתבתי בעיתון, בספרַי ובהרצאותי.

אך במקביל התחלתי לחקור את ההיסטוריה של הגמילה מחיתולים באמריקה, שוחחתי עם הורים אמריקנים שגמלו את ילדיהם מחיתולים לפני גיל שנתיים, ושוחחתי גם עם הורים ממדינות אחרות שבהן גמילה בגיל טרום־שנתיים היא הנורמה. אט־אט הגעתי למסקנה שמושג המוכנות הוא ברובו קשקוש מוחלט. ב־ 1999 , במסגרת הטור שלי שמתפרסם בכמה עיתונים ברחבי ארצות הברית, "הודיתי בטעותי" על כך שהאמנתי לתפיסה ההיא:

בעניין סימני המוכנות, אני משוכנע כעת שמדובר בקשקוש פסיכולוגיסטי. אני מתנצל על כך שנתתי להורים את הרושם כי גמילה מחיתולים היא נושא רגיש שמחייב אותם להמתין בדריכות לאיתותיו של הילד על מסוגלות נפשית להתמודדות עם דרישותיו של התהליך.

בד בבד התחלתי לקדם שיטת גמילה שאותה כיניתי "עירום + $75 ". אני בטוח שהסיסמה הקליטה הזאת היתה אחת הסיבות שקיבלתי מהתקשורת את 15 דקות התהילה שלי. הניו יורק טיימס פרסם כתבה בעמוד הראשי ובה ערך השוואה בין השיטה שלי לבין זו של ברייזלטון-והכריע לטובתי. הוזמנתי להתארח בתוכניות

בוקר ובתוכניות התחקירים של רשתות הטלוויזיה הגדולות. באחת מתוכניות האירוח התווכחתי עם רופאת ילדים מקליפורניה, מחסידיו של ברייזלטון, שהתעקשה כי גמילה של ילד בן פחות משנתיים כרוכה בהפעלת "כוח" מופרז ועלולה לגרום לתסכול רב, לחרדה ולנזק פסיכולוגי ארוך־טווח. תוך כדי הדיון העליתי את ההשערה כי יריבתי, שהיתה בערך בגילי, נגמלה ככל הנראה מחיתולים לפני גיל שנתיים.

שאלתי, "האם את יכולה לספר לי איזה נזק פסיכולוגי ארוך־טווח נגרם לך כתוצאה מכך?" היא הביטה בי בעיני עגל, פשוטו כמשמעו. לאחר רגע קצר של שתיקה מופתעת היא גמגמה על כך שאמה באמת סיפרה לה שנגמלה בגיל שנה וחצי. עם זאת היא מיהרה להוסיף שמי שנגמלה באמת היתה אמא שלה, לא היא.

היא התחמקה באלגנטיות מן ההיבט החשוב ביותר של השאלה שלי: כיצד גרמה לה הגמילה "המוקדמת" (למעשה, שנה וחצי היה הגיל המקובל לפני חמישים שנה) לנזק פסיכולוגי ארוך־טווח? מיותר לומר שהיא לא היתה מצליחה להצביע על נזק שכזה. הטיעון שלי הוא בעצם שלטענותיהם של ברייזלטון וחסידיו אין כל עדויות אובייקטיביות. מדובר, כמו שאומרים, בקשקוש מוחלט.

לדעתי, ברייזלטון הוא אדם מלא בכוונות טובות שגרם הרבה מאוד נזק. העצות הגרועות שלו לגמילה מחיתולים-אני קורא להן "בלבולי חיתולים"-תקעו מקלות הרסניים בגלגליה של ההורות האמריקנית.

הן הפכו תהליך פשוט וברור לתהליך מסובך; תהליך מעשי לתהליך עמוס במטען שלם של השלכות פסיכולוגיות אפוקליפטיות. הגמילה מחיתולים היתה במשך מאות שנים סימן לשחרור עבור אמהות. הן חיכו לה בציפייה רבה. מאז שברייזלטון החל להפיץ את הבשורות הרעות שלו, נהפכה הגמילה למקבילה הורית לטיפול שורש משולש ללא הרדמה.

הנה העובדות על גמילה מחיתולים:

- זהו תהליך פשוט מיסודו, ולא, כפי שטוען רופא הילדים הנודע ויליאם סירס, "מורכב מאוד".* הוא מתכוון לכך שזה מורכב עבור הילד, אך משתמע מכך בהחלט שגמילה מחיתולים היא דבר מורכב מאין כמותו גם עבור ההורים, וכי עליהם להיות קשובים היטב לשלל פרטים מעשיים ונפשיים ולעמוד כל הזמן על המשמר.

- לגמילה מחיתולים אין השלכות פסיכולוגיות בדיוק כמו שאין השלכות כאלה כשמלמדים ילד לאכול לבדו בכף או לקשור שרוכים.

- יותר קל-אפילו הרבה יותר קל-לגמול ילד מחיתולים לפני יום הולדתו השני מאשר אחריו.

- חלון ההזדמנויות הגדול ביותר לגמילה מחיתולים הוא בין הגילים 24-18 חודשים.

- אין כל הוכחה אובייקטיבית-אפילו לא אחת-לכך שילדים שנגמלים לפני גיל שנתיים, אפילו לפני גיל שנה וחצי, מועדים לסבול מעָקָה נפשית או מאיזשהו נזק.

- מושג ה"מוכנות" הוא קשקוש, פתפותי ביצים, הבל הבלים ובלבולי מוח. למעשה מדובר בהונאה. מי מרוויח מן העיכוב הזה בגמילה? יצרני החיתולים החד־פעמיים ואנשי בריאות הנפש.

- כשהיא מנוהלת נכון, הגמילה מחיתולים כרוכה במעט מאוד מעורבות מצד ההורה. למעשה, ככל שההורה מעורב יותר בתהליך, סביר להניח שהילד יהיה סרבן יותר.

- אין שום מרכיב של "מזל" בגמילה מוקדמת מחיתולים, וילדים שנגמלים מוקדם אינם בהכרח ילדים "קלים".

- חוויית גמילה רעה עלולה להוות בסיס לבעיות מתמשכות ביחסי ההורה והילד. באותה מידה, גם חוויית גמילה טובה יכולה להוות בסיס להצלחה מתמשכת ביחסי ההורה והילד.

- רוב הסיכויים שעצות הגמילה שמקבלים ההורים של היום מהוריהם, ובמיוחד מהורי־הוריהם, עדיפות על אלה שיקבלו מרופאי ילדים ומפסיכולוגים.

ספר זה נועד לעשות סדר בנושא הגמילה מחיתולים. לשם כך אציג את טיעוני בעזרת עובדות, ולא בעזרת תיאוריות וספקולציות לא מוכחות. בכוונתי להסיר את מעטה המסתורין המדומה ולחשוף עד כמה הגמילה היא תהליך פשוט ולא מסובך.

את הטענה הקיצונית הזו (במונחים של ימינו) מאששת העובדה שסבתא־רבתא שלכם, ואולי אפילו סבתא שלכם, ואולי אפילו אמא שלכם, גמלו את ילדיהן (אולי אתכם?) בתוך ימים-ובוודאי לא יותר מכמה שבועות — ועשו זאת עוד לפני יום הולדתם השני. לפני התקופה המודרנית לא נמצאה אֵם שניתחה סימני מוכנות או שהתייסרה בשל ההשלכות הפסיכולוגיות של גישתה. היא פשוט אמרה לילדהּ שאין יותר חיתולים; שהוא אמור לעשות את צרכיו באסלה. נקודה. היא העניקה לו את התמיכה הדרושה כדי ללמוד מה לעשות, והיא התמידה ללא פשרות וּויתורים.

אם נרשמה הצלחה לתקופה מסוימת ולאחר מכן חלה נסיגה, היא לא הטילה ספק במטרתה. גם לא ביכולותיו. היא קיבלה את העובדה שהלמידה תהיה כרוכה בכמה פספוסים (כמו בכל משימה חדשה שלומדים), וכשאלה התרחשו היא השלימה איתם והמשיכה בנחישות. יותר מכול, אני מקווה שהספר הזה יחזיר להורים של היום את תחושת הביטחון והנחישות הזו.

בספר זה אחשוף גם את סודותיה הכמוסים של שיטת "עירום + $75 " (או בקיצור-"ע 75+ "), שלמעשה אינם כמוסים כלל. זו אפילו לא שיטה חדשה. אחרי שהסברתי אותה בכמה טורים שהתפרסמו בין 1999 ל־ 2002 קיבלתי פניות מכמה נשים מבוגרות שהוריהן היגרו לאמריקה מאירופה, מאסיה ומאפריקה, והן סיפרו לי שכשהגיע הזמן לגמול את ילדיהן, האמהות שלהן אמרו להן איך לעשות זאת. השיטה של האמהות שלהן היתה פחות או יותר מה שנראה לי עד אז כהברקה גאונית שלי. הייתי צריך לדעת. הרי אין כל חדש תחת השמש.

לאחר שפתחתי את מדור המנויים באתר שלי ועניתי על כמה מאות שאלות בנושא גמילה מחיתולים, התחלתי להרגיש שעוד שאלה אחת בנושא הזה ואני פשוט אצא מדעתי. בערך באותו הזמן יצרה איתי קשר דיאן קוֹטאקיס-שאותה פגשתי כשהרצינו זה לצד זה בכנס-וסיפרה לי על חוויותיה מתהליך הגמילה של שתי בנותיה הראשונות.

אצל בתה הבכורה היא יישמה את עצותיו של ברייזלטון וחיכתה עד גיל שלוש כדי להתחיל בגמילה. הילדה לא ראתה כל תועלת בשימוש באסלה, ודחתה את כל מאמציה של דיאן לשכנע אותה לעשות זאת. אצל בתה השנייה החלה דיאן להשתמש בשיטת ה"ע 75+ " בגיל 17 חודשים. כעבור כמה חודשים נטולי לחץ יחסית, הילדה כבר נגמלה לחלוטין ואפילו ישבה על האסלה במקומות ציבוריים.

למעשה, דיאן גמלה את בתה הבכורה ואת בתה השנייה באותו הזמן. אצל הראשונה היא השתמשה בעצה שאני נותן לילדים גדולים יותר המסרבים לשבת על האסלה (ראו פרק 5); אצל השנייה היא השתמשה ב"ע 75+ ".

עלה בדעתי שלאחר שחוותה על בשרה את השלכותיהן של שתי הגישות-"המוכנות" של ברייזלטון וה"ע 75+ " שלי-אולי היא רכשה את הכישורים הנדרשים כדי להנחות הורים אחרים בתהליך הגמילה מחיתולים. הרי לא מדובר במשהו שמצריך הכשרה מקצועית. לכן ביקשתי ממנה לשמש כמומחית־הבית לענייני גמילה באתר האינטרנט שלי.

לשמחתי הרבה היא הסכימה. מאז ועד היום עזרה דיאן להורים אסירי תודה רבים לגמול את ילדיהם לפני יום הולדתם השני, והעניקה ייעוץ ותמיכה להורים רבים, אסירי תודה לא פחות, שתהליך הגמילה של ילדיהם-בעיקר הבוגרים יותר — היה מלווה בתלאות שונות ומשונות. היא ערכה חלק גדול מהתחקיר ההיסטורי בפרקים 1 ו־ 2, וחלק מסיפורי ההצלחה המפורטים כאן הם תוצאה של עבודתה עם הורים דרך האתר שלי.

דיאן ואני גילינו שכאשר הורים מבינים את ההיגיון העומד מאחורי שיטת ה"ע 75+ " ואת דרכי יישומה, הם יכולים לגשת לתהליך הגמילה בביטחון, וכמעט תמיד מדווחים על הצלחה מהירה. הספר הזה נועד להעצים אתכם, הקוראים, ולעזור לכם להשיג את אותה ההצלחה.

יותר ויותר הורים יודעים ומאמינים שגמילה עד גיל 24 חודשים היא לא רק מציאותית אלא גם רצויה ומועילה לכל בני המשפחה. רבים מן ההורים האלה, שהשתחררו מכבליה של הקשקשת הפסיכולוגיסטית, שמחו מאוד לחלוק את חוויותיהם לטובת קוראי ספר זה. אני מודה להם מקרב לב על חוכמתם ועל ניסיונם.

אם בשלב זה אתם קוראים בקול, "אוי לי ואוי לילדי!" כי הילד שלכם כבר בן יותר משנתיים-אפילו הרבה יותר-ועדיין מסתובב בטיטולי־ענק, אל ייאוש. כפי שיעידו הורים רבים, שיטת "עירום + $75 " עובדת גם אצל ילדים בני שנתיים ומעלה. אני עומד אפילו לספר לכם איך לנצח את התרחיש הגרוע מכול: ילד גדול יותר שמתחיל לריב על הגמילה או מתנהג כאילו הוא מאותגר־גמילה. זוהי רק תקלה קלה בדרך אל האסלה!

הספר הזה יעניק לכם לא רק נקודת מבט חדשה על גמילה מחיתולים, אלא גם על ההורות עצמה. אני משוכנע שמודל הגמילה מחיתולים המוצג כאן הוא פשוט מודל של הורות טובה, כמו פעם. וכך, גמילה מוצלחת ומוקדמת מחיתולים תציב לכם תקדים חיובי כהורים-תקדים שאת רווחיו תקצרו גם בעוד שנים. תודה שנתתם לדיאן ולי את ההזדמנות הזו להפיץ את הבשורות הטובות!

ספרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

הירשמו חינם למועדון הספרים של מטר ותקבלו עדכונים על ספרים חדשים, מבצעים ועוד.

בלחיצה על הרשמה אני מסכים לקבל מידע שיווקי, מבצעים והטבות באמצעות דוא"ל ו/או הודעות SMS ומסכים לתנאי השימוש

Powered by Blacknet.co.il