כל המידע הנחוץ לביקור בלתי נשכח

אדינבורו: הטירה, הולירודהאוס, המוזיאון הסקוטי, הגלריה הלאומית, גלריית הדיוקנאות הלאומית, הגנים הבוטניים המלכותיים, הפסטיבל הבינלאומי של אדינבורו.

גלזגו: אוסף בארל, בית הספר לאמנויות של גלזגו,
מרכז המדע של גלזגו.

טירות היסטוריות: טירת קלזין המופלאה, טירת סטירלינג הנישאה, טירת דנוטר הדרמטית, טירת בלייר על צריחיה הלבנים.

נופים מרהיבים: אזור הגבולות, לוך למונד, הטרוסאקס, גלנקו.

שפע האיים: אראן הפראי, יונה הקדוש, סקיי היפהפה, מאל ונמלו הססגוני וכן מידע על גולף, דיג, קניות, אכילה בחוץ ועוד.

מדריכי הכיס של ברליץ הם מדריכי הנסיעות הנמכרים ביותר בעולם. מידות המדריכים: 10.5X14.5 ס"מ והם אכן נכנסים לרוב הכיסים. במדריכים מידע רב וחיוני למטיילים. כריכות המדריכים (כריכה רכה בלמינציה איכותית) נפתחות ועל חלקן הפנימי הכפול פרושות מפות מפורטות של העיר או המדינה.

במדריכים תוכלו למצוא את הפרקים הבאים: עשר האטרקציות המובילות, הקדמה, קצת היסטוריה, מה לראות, מה לעשות, לאכול בחוץ, מידע שימושי למטייל, מלונות ומסעדות מומלצים, על היהודים בעיר או במדינה, מפתח שמות ורשימת נושאים הנסקרים בקצרה בין עמודי הספר. גרפיקה צבעונית מייחדת כל פרק ופרק ומאפשרת לכם למצוא במהירות את מבוקשכם.

עורך המהדורה האנגלית: טוני האלידיי

תרגום עריכה והתאמה למטייל הישראלי: רותי קינן.

אתר האינטרנט של ברליץ: www.berlitzpublishing.com

מתוך המדריך ההקדמה

סקוטלנד היא ארץ רוויה במסורת רומנטית. התלבושת הייחודית, המשקה הלאומי, המוזיקה המפורסמת, צלילי חמת החלילים וההיסטוריה הסוערת שלה מתווים את דימויה המוכר בכל רחבי העולם. על אף שטחה המצומצם, סקוטלנד מלאה בנופים מגוונים שאין להם מתחרים: עמקים בירוק כהה המפלחים הרים טרשיים; טירות מאיימות המשתקפות במימיהם של לוכים (אגמים) בגוני כחול; אדמות בור מכוסות בשיחי אברש סגלגלים או רותם צהוב; גבעות ושדות ירוקים מנוקדים בכבשים; וקו חוף ייחודי, הנחבט ללא הרף על ידי מימי האוקיינוס האטלנטי והים הצפוני, וכולל צוקים מאיימים אך גם חופי רחצה חוליים נרחבים.

הרמות (ההיילנדס) ואזורי הפנים של סקוטלנד הם חגיגה של יופי טבעי מרהיב ואחד משטחי הפרא המעטים בכל אירופה. במרחק לא גדול מערים גדולות כמו אדינבורו, גלזגו ואברדין יש שטחים עצומים של ארץ לא נודעת. תוכלו לפגוש כאן איילים אדומים ונשרים מוזהבים ואפילו עיט חג במרומים. בנחלים השוצפים יש דגי סלמון ושמך נהדרים המאתגרים דייגים, ועל חופי הים המסולעים שרועים כלבי ים. יש ותטיילו יום שלם מבלי להיתקל באף אדם נוסף.

הים זורם פנימה וממלא רבים מבין 300 הלוכים (הסקוטים לעולם לא מכנים אותם "אגמים", למעט את אגם מנטיית); אחרים הם אגמי מים מתוקים. הגבעות העגלגלות והנהרות בדרום והאדמה הפורייה של פייף וגדות נהר הדי המלכותיות מייצגים נופים רגועים יותר אם כי לא פחות מפתים.

הפסיפס התרבותי, כמו הנוף, מגוון מאוד. מדי קיץ הופכת אדינבורו, הבירה האינטלקטואלית והאדריכלית, לזירת פסטיבל בינלאומי מכובד של מוזיקה ואמנויות, ובשנת 1990 זכתה גלזגו לתואר "עיר תרבות אירופית". בשתי הערים יש מוזיאונים מדהימים, ואוסף בארל בגלזגו נחשב לאחד מאוספי האמנות הטובים ביותר באירופה. בכל רחבי הארץ מתקיימים פסטיבלי תיאטרון, קונצרטים, כינוסים, מופעי פולקלור ותערוכות של מלאכת יד. אפשר לבקר בכ- 150 טירות - חלקן עומדות בגאון על תִלן ואילו אחרות הן חורבות מלאות הוד. יש גם אחוזות אצילים, כנסיות מנזר עתיקות ואתרים ארכיאולוגיים המזמינים ביקורים. זרם הגולף העובר לאורך החוף המערבי מאפשר את שגשוגה של צמחייה סובטרופית.

גיאוגרפיה ואקלים
סקוטלנד משתרעת על פני 30,000 קמ"ר בשליש הצפוני של הממלכה המאוחדת, ומתגוררים בה למעלה מ- 5 מיליון סקוטים, כעשירית מסך האוכלוסייה בבריטניה. השטח הטריטוריאלי של סקוטלנד כולל 790 איים, כ- 130 מהם מיושבים. חלקם הם יעדים תיירותיים פופולריים שניתן להגיע אליהם בקלות במעבורת או במטוס.

למרבה השמחה, ההשמצות להן זוכה מזג האוויר הסקוטי לא תמיד נכונות. בין מאי לאוקטובר יש שעות ולפעמים אפילו ימים שלמים של שמש חמה הקוטעת את הגשמים, הערפילים והרוחות העזות, דבר שאולי תרם לחוסנם של הסקוטים. ראוי לציין שסקוטלנד נהנית בשנה בממוצע מאותה כמות שמש כמו לונדון. שוחרי הנופים והצלמים מעריכים את הראות המדהימה ששוררת בימים בהירים. החיסרון היחיד בסביבות הלוכים ובחוף הוא היבחושים. אי אפשר להימנע ממפגש עם החרקים המעופפים והעוקצניים האלה בתחילת היום ובסופו בקיץ. החורף הקר והמושלג הפך את הרמות {ההיילנדס) למרכז הסקי של בריטניה; יש בהן שטחים רבים המותאמים הן לגלישה במורד והן להחלקה במישור, והמסלול התלול ביותר נמצא בגלנקו.

מדיניות וזהות
סקוטלנד, הקשורה מבחינה חוקתית לאנגליה זה למעלה משלוש מאות שנה, שומרת על גאווה לאומית. היא מדפיסה את שטרות הכסף שלה (גם הגרסה הבריטית נמצאת במחזור) ושומרת על מערכות חינוך וחוק עצמאיות, כנסייה משלה ולאחרונה גם על פרלמנט משל עצמה. ברמה המערבית ובאיים עדיין יש שדוברים גאלית.

בכל מקום תזכו בקבלת פנים ידידותית. החיוכים אמיתיים וההומור חד ועולץ. הכנסת אורחים היא מסורת עתיקה, ובשום מקום לא תמצאו אנשים מנומסים יותר, שיעשו מעל ומעבר בעבורכם. לסקוטים יצאו מוניטין של אנשים בעלי ידיים קפוצות אך הנדיבות, בין חברים וזרים, שכיחה כאן בהרבה. הסקוטים רוחשים כבוד רב להשכלה - במאה ה- 17 כבר היו בסקוטלנד ארבע אוניברסיטאות בעוד שבאנגליה היו רק שתיים. רוב הסקוטים מיטיבים להתבטא ויביעו את דעתם העצמאית כמעט בכל נושא, בעיקר בנושאים פוליטיים.

סקוטלנד מפורסמת אמנם בזכות הגולף, אך הספורט שמצית בוודאות את לבם של רוב הגברים הסקוטים הוא כדורגל. היריבות בין שתי הקבוצות של גלזגו, ריינג׳רס וסלטיק, היא נושא לוויכוחים נלהבים. גם הקבוצה הלאומית מעוררת נאמנות עזה.

הקפדה על הדת היא עדיין גורם חשוב בעיקר ברמות ובאיים, אך במקומות אחרים מתחלפים בהתמדה החוקים שקבעו כי כל המקומות צריכים להיות סגורים בימי ראשון. כיום בערים הגדולות, חנויות רבות ומקומות בילוי פתוחים בימי ראשון, אך בעיירות הקטנות החנויות עשויות להיות סגורות. הסקוטים אכן מצדיקים את המוניטין שיצאו להם כאוהבי משקה או שניים והתוצאה - רמה גבוהה של אלכוהוליזם היא בעיה ידועה. דאגה נוספת הנובעת מתזונה לאומית דלה בירקות ובפירות טריים ועתירת שומן הן מחלות לב, אף כי הדברים הולכים ומשתנים.

אומץ אמיתי
במהלך המאות הטביעו הסקוטים החרוצים את חותמם בכל קצוות תבל: הם היו אנשי ספר בצפון אמריקה, מגלי ארצות באפריקה, חלוצים באוסטרליה. היום גרים מחוץ לסקוטלנד פי עשרה סקוטים מאשר במולדת, ותרומתם האינטלקטואלית של הסקוטים לעולם המדע, הרפואה והתעשייה מדהימה. החוט המחבר בין הסקוטים הוא מעל הכל אהבת הארץ וכן תודעה קהילתית עזה וזהות לאומית.

בכל רחבי סקוטלנד אפשר לראות ולשמוע את הבקשה Haste ye back" " (חזור במהרה). אחרי שתטעמו מהיופי והגיוון יוצאי הדופן של הארץ המופלאה הזאת, זה כל מה שתרצו.

קצת היסטוריה
סבורים שתושביה הקדומים ביותר של סקוטלנד היו קלטים־ איבריים, שעשו את דרכם לכאן מאגן הים התיכון - הם הותירו הוכחות לנוכחותם בגלעדים ובאבנים זקופות שנמצאו בכל רחבי הארץ. בשנים האחרונות גילו הארכיאולוגים שרידים של בית עץ ענקי ממערב לאברדין שקדם לסטונהנג׳ (האתר הקלטי המפורסם באנגליה) ב- 1,000 שנה.

כשהרומאים כבשו את סקוטלנד בשנת 84 , תושבי האזור הצפוני כבר היו הפיקטים, שאותם הם כינו "האנשים הצבועים". הלגיונות הרומיים הביסו את הפיקטים, אך פריסתם ברחבי הארץ היתה דלילה מכדי שיוכלו לשלוט ב"קלדוניה", שמו של האזור בפיהם. הם נסוגו אל מעבר לקו של חומת אדריאנוס, סמוך לגבול אנגליה־סקוטלנד של היום ודרומית לו. הפיקטים הותירו מעט הוכחות לתרבותם ולשפתם.

הנצרות ופלישת הנורדים
שבט דובר גאלית מאירלנד, הסקוטים, ייסד ממלכה רעועה בארגיל שהיתה ידועה בשם "דאלריאדה". בשלהי המאה ה 4- נסע סקוטי בשם ניניאן הקדוש לרומא, ובשובו הפיץ את הנצרות בדאלריאדה. עמיתו, מנגוֹ הקדוש, הניח את היסודות למה שהיום היא הקתדרלה של גלזגו. אך הנצרות היתה זניחה למדי עד שב- 563 הגיע המיסיונר הגדול מאירלנד, קוֹלוּמְבָּה הקדוש. מהאי הנידח יוֹנָה, הוא הפיץ במשך למעלה מ- 30 שנה את האמונה שסיפקה לבסוף את הבסיס לאיחודה של סקוטלנד. האי הזעיר יונה נותר עד היום אחד האתרים המכובדים ביותר בנצרות.

בשלהי המאה ה- 8 פשטו הוויקינגים בסערה לאירופה והקימו מאחזים באיי אורקני ובאיים ההברידיים ובשטח הצפוני של הארץ. הנורדים החזיקו באיים המערביים, באורקני ובאיי שטלנד במשך מאות שנים.

איחוד ופיאודליזם
ההשפעה המאחדת של הנצרות אפשרה למנהיג קדום, קֶנֶת מֶקאָלפּין, לאחד את הסקוטים והפיקטים ב- 843 . ב- 1018 הביסה הממלכה הזאת, בהנהגת מלקולם ה- 2 , את הנורתאמברים מהדרום בקרב קארהאם והרחיבה את שליטתה עד לגבול הדרומי הנוכחי של סקוטלנד. ה"רצח הנתעב ביותר" של נכדו של מלקולם, דנקן ה- 2 , בידי מקבת ממוראי היה ההשראה לטרגדיה הסקוטית של שייקספיר.

מלקולם ה- 3 , הידוע גם כמלקולם קאמוֹר, שינה את מהלך -ההיסטוריה הסקוטית כשנשא לאישה נסיכה אנגלייה ב 1069 . היתה זו המלכה האדוקה מרגרט, שהפכה מאוחר יותר לקדושה. היא הביאה איתה לזירה הסקוטית השפעה אנגלית רבת עוצמה, ושאפה ליישם שינוי קיצוני על ידי החלפת תרבות הלשון הגאלית של סקוטלנד והכנסייה הקלטית בתרבות ובלשון האנגלית ובמוסדות הדרום והכנסייה הרומית.

הקרע שיצרה מרגרט הורחב על ידי בנה, דייוויד ה- 1 (שמלך בין השנים -1124 1153 ). הוא החל בתוכנית בינוי ענקית והקים את כנסיות המנזר הגדולות של מלרוז וג׳דבורג. הוא החדיר גם השפעה נורמאנית לסקוטלנד, הושיב באזור השפלה בני אצולה דוברי צרפתית והנהיג את השיטה הפיאודלית של בעלי אדמות, שהתבססה על דגם אנגלו־נורמאני. אך הוא לא הצליח להנהיג את השיטה בצפון, שבו התבסס המבנה החברתי על קשרי משפחה ושלפיו מנהיגי הקלאן (שבט) החזיקו באדמות לא בשביל עצמם, אלא למען אנשיהם.

עיצובה של סקוטלנד
הקִדמה, השגשוג והתעוררות המוּדעות העצמית הלאומית אפיינו את שנות המלכות הממושכות של המלך אלכסנדר ה- 3 ( 1286-1249 ). בקרב לארגְס ב 1263- הכו צבאותיו של אלכסנדר את המלך האקון מנורווגיה ואילצו את הנורדים לעזוב את האיים המערביים לנצח. אך מותו של אלכסנדר בתאונת רכיבה הצית שרשרת משברים שציינה את תחילתו של מאבק ממושך ועקוב מדם לעצמאות סקוטית. המלך האנגלי אדוארד ה- 1 הוזמן לשמש בורר בין הטוענים לכתר. הוא ניצל את ההזדמנות שנקרה על דרכו ומינה את ג׳ון בָּליוֹל למלך סקוטלנד הכפוף לו. אך ב- 1295 התכחש בליול לנאמנותו לאדוארד וכרת ברית עם צרפת. בתגובה לכך כבש המלך האנגלי את העיר בֶּריק, הביס את הסקוטים בדאנבָּר, שעט בדהרה צפונה, כבש את הטירות הגדולות ונטל מארמון סקון את אבן הגורל הקדושה שעליה הוכתרו כל מלכי סקוטלנד. אדוארד קנה בכך את תוארו כ"הולם בסקוטים". סקוטלנד נראתה הרוסה. ואולם אדם אחד, ויליאם ואלאס, התייצב והוביל מרד שהביס את האנגלים בגשר סטרלינג. אדוארד השיב מלחמה וגבר על ואלאס בפולקירק. ב- 1305 נתפס ואלאס, נלקח ללונדון והוצא להורג באכזריות.

רוברט ברוס היה זה שלקח את העניינים לידיו. אחרי שהוכתר למלך בסקון ב- 1306 , הוא נאלץ להימלט לאירלנד. מספרים שבשיא ייאושו הוא ראה עכביש טווה רשת והדוגמה הזאת לשקדנות ולאומץ עודדה אותו לא לאבד תקווה. בשנה שלאחר מכן הוא חזר לסקוטלנד וכבש את פרת ואדינבורו. ב- 1314 בבָּנוֹקבֶּרן הוא עמד מול צבא שעלה במספרו על כוחותיו פי שלושה והיה חמוש טוב בהרבה. ובכל זאת, ברוס בחר בקרקע ובאסטרטגיה שלו בתבונה וזכה בניצחון מוחץ. ברוס המשיך להכות באנגלים עד 1328 , כשאדוארד ה- 3 חתם על אמנה המכירה בעצמאותה של סקוטלנד. רוברט ברוס מת בשנה שלאחר מכן, וזכה לתואר "הגואל של סקוטלנד".

בני סטיוארט
ב- 1371 החל שלטונם של בני שושלת סטיוארט. בני המשפחה היו אינטליגנטים ומוכשרים, אך נראה שגם היו מועדים לפורענויות. כל שלושת המלכים הראשונים עלו לשלטון בעודם ילדים. ג׳יימס ה- 1 , שהכניס רפורמות בחוקים וחנך את האוניברסיטה הראשונה, נחטף והוחזק בשבי במשך 18 שנה, ונרצח אחרי תקופת מלכות קצרה. ג׳יימס ה- 2 נהרג כשאחד מתותחיו התפוצץ, וג׳יימס ה- 3 , שכבש את איי אורקני ושטלנד מידי הנורווגים ב- 1472 , נרצח. ג׳יימס ה- 4 , שמלך בין השנים 1513-1488 , היה מלך מוכשר שהכניע את מנהיגי שבט מקדונלד המורדים, שחיזקו את מעמדם כ"אדוני האיים" מאז אמצע המאה ה- 14 . ב- 1513 התרחש אסון: כדי לציין את ה"אמנה הישנה" עם צרפת, יצא ג׳יימס בראש חילותיו הסקוטיים לכיבוש הגבול האנגלי. בקרב פלוֹדֶן שפרץ בעקבות זאת, ספגו הסקוטים את התבוסה המרה ביותר שידעו אי פעם מידי האנגלים. כ- 10,000 איש איבדו את חייהם, כולל המלך עצמו ורוב בני האצולה. אחת מתוצאות הקרב היתה הכתרת הילד ג׳יימס ה- 5 . אשתו השנייה הצרפתייה, מרי מגיז־לורן, היתה אמה של מרי מלכת הסקוטים. ג׳יימס מת בטרם עת ב- 1542 , שישה ימים אחרי שאשתו ילדה את היורשת.

מרי מלכת הסקוטים
האירועים הטרגיים שליוו את חייה של המלכה הזאת הציתו את דמיונם של בני דורות רבים. אחרי שהילדה מרי הומלכה, ניסה הנרי ה- 8 לכפות עליה שתתארס לבנו אדוארד ובכך לאחד את הממלכות. בגיל חמש נשלחה מרי לצרפת למשמורת. אמה הפרו־קתולית, שנתמכה על ידי כוחות צרפת, תפסה את השלטון כעוצרת, מהלך שלא זכה לאהדה בקרב רוב הסקוטים.

בגיל 15 נישאה מרי ליורש העצר הצרפתי. הוא מת סמוך להכתרתו למלך וב- 1561 חזרה מרי, אלמנה צעירה וקתולית אדוקה, לסקוטלנד, להכתרתה. כאן היא נתקלה ברפורמה הפרוטסטנטית בהנהגת ג׳ון נוקס במלוא עוזה. נוקס, שהיה אוהד של יוהאן קלווין הפרוטסטנטי מז׳נבה, היה אויב מר הן של הכנסייה הקתולית והן של הכנסייה האנגליקנית. התוכנית של מרי – להחזיר את הנצרות הקתולית ולשלוט כמלכת הסקוטים בסגנון הצרפתי – היתה בעייתית מלכתחילה. בהבדל משמעותי ממלכי צרפת, המלכים הסקוטים היו מלכי הסקוטים, לא מלכי סקוטלנד, לכן הם היו אמורים לתת דין וחשבון לעם. היא כרתה ברית עם הלורדים שהחזיקו בידיהם את הכוח האמיתי והתעמתה עם נוקס, שהטיח בה עלבונות בפומבי.

מרי החזיקה מעמד כמלכת סקוטלנד רק שש שנים, שהיו רבות תהפוכות. השערוריות הקיפו אותה מכל עבר. ב- 1565 היא נישאה להנרי, לורד דָרנלי, ובשנה שלאחר מכן ילדה בן, מי שהיה לימים המלך ג׳יימס ה- 6 . דרנלי הואשם במעורבות ברצח מזכירה האישי של מרי בהוֹלירוּדהָאוּס. דרנלי עצמו נרצח שנתיים לאחר מכן ורבים חשדו במעורבותה של מרי. הספקות התחדדו כששלושה חודשים לאחר מכן היא נישאה לאחד ממתכנני המזימה, הרוזן מבּוֹתוֶול. היא הודחה מכיסאה ונשבתה, אך בצעד נועז הצליחה להימלט לאנגליה, ושם הפכה למכשול לצדה של בת דודתה, אליזבת השנייה, כשליכדה סביבה גורמים קתוליים חתרניים. מרי הוחזקה בשבי באנגליה קרוב ל- 20 שנה עד שלבסוף הוצאה להורג בעריפה ב- 1587 .

לקראת איחוד עם אנגליהbr> אחרי מותה של אמו עלה ג׳יימס ה- 6 לשלטון כמלך הפרוטסטנטי הראשון של סקוטלנד. כשאליזבת מתה, ב- 1603 , רכב ג׳יימס דרומה לטעון לכתר האנגלי והיה לג׳יימס ה- 1 . אך איחוד הכתרים לא הביא להרמוניה מיידית. במאה ה- 17 התרחשו מאבקים דתיים ופוליטיים עזים בסקוטלנד. ג׳יימס ובנו צ׳ארלס ה- 1 ( 1649-1625 ) נאלצו להתמודד מול אופוזיציה מצד אנשי הכנסייה הסקוטים, שהתנגדותם התעוררה לנוכח הניסיון לכפות על הכנסייה שלטון בישופים במקום הממשל העצמי של הכנסייה הפרסביטרית. ב- 1638 חתמו הסקוטים על הברית הלאומית, שהשאירה בידיהם את הזכות לאחוז באמונה הפרסביטרית בדרכם שלהם.

כשפרצה מלחמת האזרחים באנגליה, אנשי הברית תמכו תחילה בפרלמנט נגד צ׳ארלס. אחרי שהוצא להורג ב- 1649 , תמכו הסקוטים בצ׳ארלס ה- 2 . ואולם האמונה הפרסביטרית לא הוכרה רשמית ככנסייה של סקוטלנד עד שג׳יימס ה- 7 הקתולי (ג׳יימס ה 2- של אנגליה) הודח במהפכה המהוללת של 1688 , שגרמה לפרוטסטנטים להושיב את הצמד ויליאם ה- 3 ומרי ה- 2 מאורגון על כס המלוכה האנגלי ( 1702-1689 ). ב- 1707 , על אף התנגדות סקוטית נרחבת, חתמו אנגליה וסקוטלנד על צו האיחוד. לסקוטים נועד ייצוג של מיעוט בבתים העליון והתחתון בווסטמינסטר, אך הותר להם לשמר את בתי המשפט ומערכת החוק שלהם וכן הובטח גם מעמדה של הכנסייה הפרסביטרית. אך הלאומנות הסקוטית לא הוכנעה בקלות.

היעקוביטים
ארבע פעמים במהלך 40 השנים הבאות ניסו היעקוביטים להחזיר לכנה את המשפחה המלכותית הגולה. הניסיון הרציני ביותר היה של מי שנודע בכינוי “הנסיך היפה צ׳ארלי“. נכדו של ג׳יימס ה- 7 היה בן 24 כשהפליג מצרפת כשהוא מחופש לסטודנט לתיאולוגיה, וביולי 1745 הוא נחת בסקוטלנד. במשך חודשיים הוא איחד תחתיו די תומכים כדי לכבוש את פרת ואדינבורו. בתחילת נובמבר הוא פלש לאנגליה והתקרב עד לדרבי ב- 4 בדצמבר.

אך היעקוביטים האנגלים לא באו לעזרת המרד ושום סיוע לא הגיע גם מצרפת. גדודיו של צ׳ארלס נפלו במספרם מהגדודים האנגליים ולכן לא נותרה להם עוד תקווה. בחוסר רצון הוא הסכים לסגת צפונה וב- 20 בדצמבר היו כוחותיו שוב בסקוטלנד. מכאן ואילך הידרדר עניינם של היעקוביטים. המהלומה האחרונה ניחתה עליהם בקרב קלודן מור, שהתרחש ליד אינוורנס ב- 16 באפריל 1746 . אנשי ההיילנדס ספגו תבוסה מוחצת מידיהם של כוחות ממשלתיים תחת הנהגתו של הדוכס מקמברלנד, שעלו עליהם במספרם. בפחות משעה נהרגו 1,200 מאנשיו של צ׳ארלס; רבים אחרים, פצועים ושבויים, זכו ליחס אכזרי שהקנה לקמברלנד את התואר המפוקפק “הקצב“. צ׳ארלס נמלט, בעזרתה של פלורה מקדונלד, שהיתה לגיבורה הרומנטית של סקוטלנד. אחרי ששהה חמישה חודשים כפליט בהיילנדס ובאיים המערביים, הוא עזב את ארצו לעד על סיפונה של אונייה צרפתית.

הספיחים
אף כי עניינם של היעקוביטים הסתיים, נאלצו אנשי ההיילנדס לעמוד בפני התוצאות החמורות של המאבק. מבנה הקלאן (השבטים) נהרס, הגאלית דוכאה ותלבושת הקילט והטרטן נאסרה. הקלאנים שתמכו במרד איבדו את אדמותיהם. אלפי איכרים (בעלי קרקעות קטנים) נאלצו לנטוש את בתיהם ולהעבירם לידי מגדלי כבשים אמידים מהדרום במסגרת תוכנית הפינוי של ההיילנדס. רבים היגרו לארצות הברית וקנדה. עד היום נותרו הגלנים (העמקים) של ההיילנדס ריקים.

בעוד שההיילנדס התרוקנו, החלק הפחות פגוע של סקוטלנד פרח. המונופול על הטבק של גלזגו העשיר את סוחריה, והמצאתו של ג׳יימס ואט – מנוע הקיטור – אפשרה את המהפכה התעשייתית. גלזגו, על תעשיית הספינות המפורסמת שלה, הפכה ל“סדנת האימפריה“. אדינבורו החלה מתפתחת כמרכז אינטלקטואלי ותרבותי בינלאומי. מה שכונה בשם “תקופת ההשכלה הסקוטית“ הוליד פילוסופים כמו דייוויד היוּם ומשוררים כמו רוברט ברנס.

שלא כאנגליה, עם שיטת המעמדות הנוקשה שלה, היחס הדמוקרטי יותר של סקוטלנד, שהושפע בחלקו מהערכים החברתיים המסורתיים הקלטיים ומהשפעת הכנסייה, הותיר לכישרון מרחב מחייה גדול יותר ואפשר לנערים עניים לזכות בהשכלה אוניברסיטאית בקלות רבה יותר. עבודותיהם של מדענים, סופרים, חוקרי ארצות, מהנדסים ותעשיינים סקוטים התפרסמו בעולם כולו. בשנות השישים של המאה ה- 19 גילו המלכה ויקטוריה והנסיך אלברט את ההיילנדס והכניסו לאופנה את אריגי הטרטן כשלבשו אותם בעצמם.

אך סקוטלנד מעולם לא היתה חברה שווה באיחוד עם אנגליה, עקב היותו של המרכז הפוליטי עדיין בווסטמינסטר ובגלל השיטה שהעניקה זכות קדימה לענייניה של אנגליה. בתקופת הצנע של המשבר הכלכלי הגדול והשפל התעשייתי בעקבות מלחמת העולם השנייה, חשו הסקוטים חוסר אונים ואדישות. אך משהתגלה נפט בים הצפוני זינקה הכלכלה הסקוטית הכושלת, ועם השגשוג החדש חזרה גם האמונה ברוח הלאומנית הסקוטית.

סקוטלנד המודרנית
ב- 1997 הצביעו הסקוטים הנלהבים בעד הקמתו מחדש של הפרלמנט הסקוטי. הפרלמנט הסקוטי החדש נפתח ב- 1999 והוא שולט בכל העניינים המקומיים כמו חינוך, פיתוח כלכלי, חקלאות ואיכות הסביבה, אך יש בידיו יכולת מוגבלת בלבד של גבייה ושליטה בהכנסות ממסים. למרות זאת, סקוטים רבים רואים בכך התחלה חדשה, סיכוי לעמוד על זהותם הלאומית ולהגן על תרבותם ומורשתם. בניין הפרלמנט הסקוטי החדש נפתח בהולירוד ב- 2004 , בבניין מהודר שחרג בהרבה מהתקציב ונפתח זמן רב לאחר מועד הפתיחה המקורי.