אַלְתֶר מֶלָה גוֹרָש. מַאַפֵלִיָה רובצת על הטירה ודרקון אפל משתולל חופשי. האם יצליח סֶפְּטִימוּס להיכנס אל תוך המַאַפֵלִיָה ולגלות כיצד אפשר לערער את שליטתה בעולמו הכָּשוּפ?
אופל הוא הספר השישי בסדרת הרפתקאות הפנטסיה "סֶפְּטִימוּס הִיפּ". אנג'י סייג' מביאה לקוראים ספר מלא וגדוש הפתעות, ריגושים וצחוקים קולניים.
הקוראים יתענגו על הסיפור המרתק וילוו את סֶפְּטִימוּס - המתקדם בסולם הדרגות כקוסם צעיר ומבטיח; סַיְימוֹן – האח שיצא לדרך רעה ועושה את צעדיו החששניים בחזרה למוטב;
לְהַבְיוֹר – אשר עובר את מבחן הבגרות שכל דרקון צעיר חייב לעבור, ומביס דרקון אפל; גֵ'נָה – הנסיכה המקסימה שמסרבת לשבת על כס נסיכותה באפס מעשה ונחלצת להצלת הארמון מהקללה האפלה שהוטלה עליו.
החבורה הכי מצחיקה וכְּשׁוּפָה שיש
מחכה לכם בין דפי הספר הזה עם עלילות שלא ייאמנו.
א. כישופ - ספטימוס היפ - ספר ראשון
ב. מעופ - ספטימוס היפ - ספר שני
ג. אלפיזיקה - ספטימוס היפ - ספר שלישי
ד. מסא - ספטימוס היפ - ספר רביעי
ה. סירנא - ספטימוס היפ – ספר חמישי
אנג'י סייג' נולדה בלונדון וגדלה בעמק התֶמזה, לונדון וקֶנט. היא גרה בבית מהמאה החמש-עשרה במערב אנגליה, מקום כַּשוּפ ומלא הפתעות. שלושת הספרים הראשונים בסדרת סֶפְּטִימוּס הִיפּ: כִּישׁוּפ, מָעוֹפ ו-אַלְפִיזִיקָה, שאף הם אור בעברית בהוצאת מטר, תורגמו לשפות רבות והיו לרבי-מכר בכל העולם וגם בישראל.
מארק צוג תמיד אהב ספרי פנטזיה. הוא אייר משחקי קלפים וקלפים לאיסוף, ספרים וירחונים. הוא גר בפנסילבניה שבארצות-הברית.
כדאי לכם לבקר באתר האינטרנט של הסדרה.
ראשית דבר: מגורש
הלילה אפל וסוער. עננים שחורים תלויים נמוך מעל הטירה ועוטפים את הפירמידה הזהובה בראשו של מגדל הקוסמים במעטה של ערפל. הרחק למטה, בבתים, מתנועעים אנשים מתוך שינה טרופה כשרעם מתגלגל חודר אל חלומותיהם וממטיר סיוטים מהשמים.
כמו מנצח ענקי על תזמורת הרעמים והברקים מתנשא מגדל הקוסמים גבוה מעל גגות הטירה, ואורות כְּשׁוּפִים, ארגמניים וסגולים, משתקפים במעטה הכסוף הבוהק שלו. בתוך המגדל מסייר קוסם הסערות התורן באולם הגדול, מעומעם התאורה, בודק את האַלסְעַרַ ופוקח עין על החלון המְעוּרְעָר, שנוטה להיתקף בהלה בזמן סערה.
קוסם הסערות התורן חושש. בדרך־כלל לסערות אין השפעה על כישופ אבל כל קוסם מכיר את הסיפור על "סערת הברקים הגדולה בימי קדם", שרוקנה לרגע את מגדל הקוסמים מכוחות הכישופ שלו וחרכה כהוגן את דירתו של קוסם־העל. איש לא רצה שזה יחזור ויקרה, ובמיוחד לא קוסם הסערות התורן.
בראשו של מגדל הקוסמים, על מיטת האפיריון הלא־חרוכה עדיין, גונחת מַרְסִיָה אוֹבֶרְסְטְרֶנְד. סיוט מוכר טורף את שנתה. בנפץ קולני מפלח ברק את הענן שמעל המגדל ומבזיק אל האדמה בלי לגרום נזק, מבעד לכָּלִיא־ברק, שקוסם הסערות ממהר לשלוף מהשרוול. מַרְסִיָה מתרוממת לישיבה זקופה.
שׂערה השחור והמתולתל פרוע והיא לכודה בחלום הרע. עיניה הירוקות נפערות לפתע בפליאה כשרוח ארגמני בוקע מהקיר ובולם לצד מיטתה. "אַלְתֶר," מתנשפת מַרְסִיָה. "מה אתה עושה?"
הרוח הגבוה, ששערו הלבן הארוך קשור בפוני מאחור, לובש גלימת קוסם־על מוכתמת בדם. הוא נראה נבוך.
"את זה אני שונא נורא," הוא פולט. "הברק עבר דרכי."
"צר לי מאוד, אַלְתֶר," רוטנת מַרְסִיָה בתשובה. "אבל אני לא יודעת למה אתה צריך להעיר אותי רק כדי לומר לי את זה. אתה אולי כבר לא צריך לישון, אבל אני בהחלט כן. בכל אופן, זה מגיע למי שמסתובב בחוץ בסערה. אין לי מושג למה התחשק לך לעשות את זה. גררר!"
ברק נוסף מבזיק ומאיר את חלון הזכוכית הארגמנית של החדר, כך שאַלְתֶר נראה שקוף כמעט.
"מַרְסִיָה, תאמיני לי, לא הסתובבתי בחוץ בשביל הכיף," רוטן אַלְתֶר באותה נימה. "באתי לפגוש אותך כפי שאת ביקשת."
"כפי שאני ביקשתי?" שואלת מַרְסִיָה בתמיהה. בחלקה היא עדיין בתוך הסיוט על צינוק מספר אחת. סיוט שחוזר ועולה בכל פעם שסערה מתהוללת סביב ראשו של מגדל הקוסמים.
"את ביקשת, או בניסוח נכון יותר, ציווית עלי, לאתר את טִינֵאוּס שְׁנוֹק ולהודיע לך כשאמצא אותו," אומר אַלְתֶר.
לפתע מַרְסִיָה ערה לגמרי. "אהה," היא אומרת.
"אכן אהה, מַרְסִיָה."
"אז מצאת אותו?"
הרוח נראה מרוצה מעצמו. "כן."
"איפה?"
"איפה לדעתך?"
מַרְסִיָה משליכה לאחור את השמיכה, גולשת מהמיטה ולובשת את כותונת הצמר העבה. קר בראשו של מגדל הקוסמים כשהרוח נושבת בחוזקה. "אוּף, בחייך, אַלְתֶר," היא מתיזה לעברו בעת שהיא תוחבת את רגליה לתוך נעלי הבית הארגמניות, המרופדות בפרוות ארנב, שסֶפְּטִימוּס נתן לה ליום הולדתה. "אילו ידעתי לא הייתי שואלת, נכון?"
"הוא בצינוק מספר אחת," אומר אַלְתֶר בשקט.
מַרְסִיָה מתיישבת פתאום על המיטה. "אה," היא אומרת כשהסיוט שלה חוזר על עצמו במהירות מואצת. "גרוע."
כעבור עשר דקות ממהרות שתי דמויות עטויות ארגמן בדרך הקוסמים. שתיהן מנסות לחמוק מהגשם, שטיפותיו החדות כמחטים עוברות דרך הדמות המובילה ומספיגות במים את זו שמאחוריה. לפתע צוללת הדמות הראשונה אל סִמטה קטנה, והשנייה בעקבותיה. הסִמטה אפלה ומסריחה אבל לפחות היא מוגנת מהגשם שניתך כצורה אופקית כמעט.
"אתה בטוח שזה פה?" שואלת מַרְסִיָה ומציצה לאחור. היא לא אוהבת סִמטאות.
אַלְתֶר מֵאֵט ונסוג לאחור כדי ללכת לצִדה של מַרְסִיָה. "את שוכחת," הוא אומר בחיוך. "לא מזמן נהגתי להגיע לכאן לעִתים קרובות."
מַרְסִיָה נרעדת. היא יודעת שביקוריו הנאמנים של אַלְתֶר הם שהחזיקו אותה בחיים בצינוק מספר אחת.
אַלְתֶר נעצר ליד מבנה לבֵנים מושחר בצורת חרוּט, הנראֶה כמו עוד כמה וכמה מתקני כליאה שיצאו משימוש ופזורים ברחבי הטירה. בְּעַל כּוֹרְחָה מצטרפת מַרְסִיָה לרוח־הרפאים. פיה יבש והיא חשה ברע. במקום הזה מתחילים תמיד חלומות הבלהה שלה.
מַרְסִיָה שוקעת במחשבות בזמן שהיא מחכה שאַלְתֶר יפתח את דלת הברזל הקטנה, המנוקדת בכתמי חלודה. הוא שולח אליה מבט. "מַרְסִיָה, זה לא הולך."
"מה?"
"הלוואי שיכולתי," אומר אַלְתֶר. "אבל למרבה הצער תצטרכי את לפתוח את הדלת."
מַרְסִיָה מתעשתת. "סליחה, אַלְתֶר." מחגורת קוסמת־העל שלה היא מסירה את המפתח הראשי של כל מנעולי הטירה. רק שלושה מפתחות כאלה יוּצרוּ מאז ומעולם, ושניים מהם נמצאים ברשותה. אחד מהם שלה בתוקף תפקידה כקוסמת־העל, אחד שייך לגֵ'נָה הִיפּ והיא שומרת עליו למענה עד ליום שבו תוכתר למלכה. השלישי אבד.
מַרְסִיָה מתאמצת לשלוט בידה הרועדת, תוחבת את המפתח לתוך המנעול ומסובבת. הדלת חורקת ונפתחת לרווחה ומחזירה אותה מיד לאותו לילה מושלג ומחריד שבו פלוגה של שומרים השליכה אותה מבעד לדלת אל תוך החשכה.
סירחון של בשר נרקב ודלעת חרוכה נודף אל הסִמטה ושלישייה של חתולים סקרניים צוֹוחת ומסתלקת לדרכה. מַרְסִיָה משתוקקת לעשות כמוהם. היא ממששת בחשש את קמיע אבן הלָאפִּיס, סמלה ומקור כוחה כקוסמת־העל, שאותו היא עונדת על צווארה, וחשה הקלה רבה. הוא עדיין שם. לא כמו בפעם האחרונה שבה עברה מבעד לדלת.
אומץ לבה חוזר אליה. "בסדר, אַלְתֶר," היא אומרת. "בוא נתפוס אותו."
אַלְתֶר מחייך בהקלה. טוב לראות שמַרְסִיָה חזרה לכושר. "בואי אחרי," הוא אומר.
צינוק מספר אחת הוא ארובה עמוקה ואפלה שלחלקה העליון מוצמד סולם ארוך. בחצי התחתון אין סולם והוא מצופה בשכבה עבה של עצמות וטינופת. דמותו הארגמנית של אַלְתֶר מרחפת במורד הסולם, אבל מַרְסִיָה דורכת בזהירות — בזהירות רבה — על כל שלב, תוך כדי דקלום שקט של לחש אַלְפֶּגַע ושומרת ב"היכון" גם הָגֵן ושָׁמֵר, גם למענה וגם למען אַלְתֶר. כי אפילו רוחות אינם חסינים מפני המערבולות האפלות המסתחררות סביב יסודותיו של צינוק מספר אחת.
לאט־לאט יורדות הדמויות אל תוך הקדרות הסמיכה והמצחינה של בור הכלא. הירידה מהירה בהרבה מכפי שציפתה מַרְסִיָה. אַלְתֶר הבטיח לה שהרוח שיצאו לצוד, "רק מסתובב לו למעלה, מַרְסִיָה. אין לך סיבה לדאוג."
אבל מַרְסִיָה מודאגת. היא מתחילה לחשוש מפני מלכודת. "איפה הוא?" היא לוחשת.
צחוק עמוק וחלול עונה על שאלתה ומַרְסִיָה כמעט מרפה מהסולם.
"הנה הוא!" אומר אַלְתֶר. "תראי, שם למטה." הוא מצביע לעבר המעמקים שמתחתיהם, ומַרְסִיָה מבחינה בפני התַיִּש של טִינֵאוּס שְׁנוֹק מגחכות לעברם בלעג מתוך האפלה בזוהר מוזר וירקרק. "את יכולה לראות אותו. את יכולה לבצע את הגֵירוּש מכאן," אומר אַלְתֶר, שמדבר עכשיו כמו מורֶה אל תלמידה לשעבר. "האֲרוּבָּה תצמצם אותו."
"אני יודעת," אומרת מַרְסִיָה בקוצר רוח. "שקט בבקשה." היא מתחילה לדקלם את המילים שמפניהן חרֵד כל רוח. המילים שיגרשו אותו לנצח אל אולמות האופל.
"אני, מַרְסִיָה אוֹבֶרְסְטְרֶנְד..."
מראהו של טִינֵאוּס שְׁנוֹק מעביר צמרמורת בבשרה, אבל מַרְסִיָה לא נרתעת. היא ממשיכה בדקלום, שאמור להימשך דקה בדיוק ולהסתיים ללא היסוס, חזרה או סטייה. מַרְסִיָה יודעת שכל טעות קטנטנה תאלץ אותה להתחיל מחדש.
גם טִינֵאוּס שְׁנוֹק יודע זאת. הוא ממשיך להתקרב. הולך על הקיר כמו עכביש, מטיח עלבונות ולחשי־נגד וקטעי שירים זרים ומוזרים כדי לבלבל אותה.
אבל אי־אפשר לבלבל את מַרְסִיָה. היא ממשיכה בעקשנות וחוסמת את הרוח. אבל כשהיא מגיעה אל שורות הסיום של הגֵירוּש, "זמנך על הארץ תם ונשלם, שמים או שמש לא תראה עוד לעולם..." היא רואה מזווית עינה שרוח־הרפאים של טִינֵאוּס שְׁנוֹק ממשיך להתקרב אליה. דאגה מנקרת בתוכה.
מה הוא עושה? מַרְסִיָה מגיעה לשורה האחרונה. הרוח במרחק של סנטימטרים ספורים ממנה ומאַלתֶר. הוא מביט מעלה בשקיקה. כמעט בחדוות ניצחון.
מַרְסִיָה מסיימת את הדקלום במלים המפחידות, "בכוח הכישופ אל אולמות האופל אני אותך..."
כשמַרְסִיָה מגיעה אל המילה האחרונה ממש, מותח טִינֵאוּס שְׁנוֹק את ידו למעלה, אל אַלְתֶר, ומתמזג עם בוהן רגלו. אַלְתֶר נרתע מהמגע אבל מאוחר מדי.
"מגרשת!"
לפתע מַרְסִיָה מגלה שהיא לבדה באֲרוּבָּה של צינוק מספר אחת. הסיוט שלה התגשם. "אַלְתֶר!" היא צורחת. "אַלְתֶר, איפה אתה?"
אין תשובה. אַלְתֶר גּוֹרַש.
בלחיצה על הרשמה אני מסכים לקבל מידע שיווקי, מבצעים והטבות באמצעות דוא"ל ו/או הודעות SMS ומסכים לתנאי השימוש