להמשיך בקניות
  סה"כ ספרים בסל הקניות:       סה"כ לתשלום ללא דמי משלוח:      

   

 שינוי גודל אות:

גודל אות רגילגודל אות גדול יותרגודל אות גדול מאוד

   סיפורת    ספרות מתורגמת   לפרוץ קדימה

חיפוש מתקדם
חיפוש ספר
()   הסל שלי     
» ספרות מתורגמת
» ספרות מקור
» כל הספרים
» סדרת ענייני דיומא
» סדרת משני עולם
» מדריכים לאובדי עצות
» השקעות וניהול פיננסי
» ספרי ניהול ואסטרטגיה
» יזמות
» יצירתיות
» העשרה בארגון
» ספרי שיווק ומכירות
» סדרת אבא עשיר
» נושאים שונים
» זוגיות ואינטימיות
» יחסים במשפחה
» תזונה נכונה
» לאכול ולרזות
» התמודדות
» בריאות ורפואה
» אל תקחו הכל ללב
» כל הספרים
» סדרת מלודי
» סדרת לולו
» חפשו את המטמון
» ספרים נפרשים
» מוזיקה לפעוטות
» הסיפורים הקטנים שלי
» כל הספרים
» עלילות ספיידרוויק
» סדרת ספטימוס היפ
» ילדי המנורה
» יומני הסודי ביותר
» סדרת Glee
» קלמנטיין
» סדרת כנפיים
» שרלוק הולמס
» יצורים יפהפיים
» נחל שלדים
» הצרות של אולי וג'קפיץ
» טרילוגיית וונדלה
» כל הספרים
» סודות הלוחשת
» ברליץ מדריכי כיס
» ברליץ צעד אחר צעד
» מתנה לכל עת
» מילים על ...
» הדרך אל האושר
» מילים שיוצאות מן הלב
» הסדרה של בראדלי
» קסם - ספרי צביעה
» כל הספרים
» ספרי אבא עשיר
» יועצי אבא עשיר
הוצאת מטר בפייסבוק

   

   על הספר   על המחברת   פרטים נוספים   חדר קריאה  שתפו ספר זה עם החבריםהדפסה ידידותית לסיווג הספרים  בקטלוגחזרה לדף הקודם
תמונה מוגדלת ופרטים נוספים

מחיר קטלוגי: 99.00 ש"ח
המחיר באתר: 69.3 ש"ח

./covers/1855_120.jpg1855

לפרוץ קדימה

לפרוץ קדימה


69.3
הוסף לעגלה

ספרים -   לתשלום
הוספה לסל הקניות
סל הקניות שלי

לפרוץ קדימה | שריל סנדברג
נשים, קריירה והרצון להנהיג

מבוא: הפנמת המהפכה
הריתי את ילדי הראשון בקיץ 2004 , בתקופה שבה ניהלתי את קבוצות המכירות המקוונות והתפעול בגוגל. הצטרפתי לחברה שלוש שנים וחצי לפני כן, כשהיתה חברת הזנק עלומת שם עם כמה מאות עובדים בבניין משרדים מוזנח. בסוף השליש הראשון שלי כבר היו לחברה אלפי עובדים והיא עברה לקמפוס בן כמה בניינים.

ההיריון שלי לא היה קל. בחילת הבוקר, האופיינית לשליש הראשון, היתה אצלי חוויה יומיומית במשך תשעה חודשים ארוכים. הוספתי בערך שלושים קילוגרם למשקלי, וכפות רגלי התנפחו בשתי מידות נעליים שלמות. יכולתי לראות את הצורה המשונה שהן קיבלו רק כשהרמתי את רגלי והנחתי אותן על שולחן נמוך. מהנדס מתחשב במיוחד בגוגל הכריז ש"פרויקט לווייתן" נקרא על שמי.

יום אחד, אחרי בוקר קשה שבו בהיתי אל תוך האסלה, הייתי חייבת להזדרז כדי להגיע לפגישה חשובה עם לקוח. בשל צמיחתה המהירה של גוגל, חנייה היתה בעיה מתמדת. מקום החנייה היחיד שהצלחתי למצוא באותו בוקר היה רחוק מאוד. חציתי את מגרש החנייה בריצה במלוא המהירות - כלומר דידיתי מעט יותר מהר מאשר בזחילת ההיריון האטית עד כדי גיחוך.

הדבר רק החריף את הבחילה שלי. הגעתי לפגישה והתפללתי שנאום המכירות יהיה הדבר היחיד שיֵצא מפי. באותו הערב סיפרתי על תלאותי לבעלי, דייב. הוא אמר שביאהו, מקום עבודתו באותו הזמן, הקצו בחזית כל בניין חנייה מיוחדת לנשים הקרובות ללדת. ביום שלמחרת צעדתי (או יותר נכון דידיתי) לפגוש את מייסדי גוגל, לארי פייג' וסרגיי ברין, במשרדם. לאמיתו של דבר היה זה חדר גדול שעל רצפתו פזורים צעצועים וגאדג'טים. מצאתי את סרגיי בתנוחת יוגה בפינה. אמרתי לו שנחוצה לנו חנייה לנשים הרות, ויפה שעה אחת קודם. הוא הביט בי, הסכים מיד וגם הודה שמעולם לא חשב על כך לפני כן.

עד היום מביך אותי שלא הבנתי שנשים הרות צריכות מקומות חנייה שמורים לפני שחוויתי את הכאבים בכפות רגלי. האם כאחת הנשים הבכירות בגוגל לא היתה לי אחריות מיוחדת לחשוב על כך? אבל כמו סרגיי, זה מעולם לא עלה בדעתי. הנשים ההרות האחרות ודאי סבלו בשקט מפני שלא רצו לבקש טיפול מיוחד. או אולי לא היה להן די ביטחון, או שלא היו בכירות דיין כדי לדרוש פתרון לבעיה. הימצאותה של אישה אחת בפסגה - גם אם נראתה כמו לווייתן - חוללה את השינוי.

בארצות הברית, באירופה ובחלק גדול מן העולם מצבן של הנשים כיום טוב מאי פעם. אנו ניצבות על כתפיהן של הנשים שבאו לפנינו ושהיו צריכות להילחם על זכויות שנראות לנו כיום מובנות מאליהן. אניטה סאמרס (Summers), אמו של מורי ורבי לארי סאמרס, התקבלה לעבודה ככלכלנית ב־ Standard Oil Company בשנת 1947 .

כאשר קיבלה את העבודה אמר לה הבוס החדש שלה, "אני כל כך שמח שאת נמצאת כאן. אני רואה שאני מקבל את אותו השכל, אבל משלם עליו פחות." דבריו נעמו לאוזניה: לשמוע שאומרים עליה שיש לה שכל כמו לגבר היה בשבילה מחמאה גדולה, והיא לא העלתה בדעתה לבקש שכר שווה.

הכרת התודה שאנו חשות גדולה עוד יותר כאשר אנו משוות את חיינו לחייהן של נשים אחרות בעולם. עדיין יש מדינות השוללות מנשים זכויות אזרח בסיסיות. בערך 4.4 מיליון נשים ונערות ברחבי העולם לכודות בתעשיית המין. במקומות כמו אפגניסטן וסודן מקבלות ילדות מעט מאוד השכלה, אם בכלל; מתייחסים לנשים כאל רכוש בעליהן; ונשים שנאנסו מגורשות דרך קבע מבתיהן בשל הקלון שהמיטו על משפחותיהן. חלק מקורבנות האונס אפילו נשלחות לכלא בעוון "פשעים מוסריים". מבחינת הטיפול הבלתי נסבל בנשים נמצאות ארצות אלה מאות שנים מאחורינו.

אבל הידיעה שהמצב היה יכול להיות גרוע יותר אינה צריכה לעצור בעדנו מלנסות לשפרו. כשהסופרז'יסטיות צעדו ברחובות הן ראו לנגד עיניהן עולם שבו יהיה שוויון אמיתי בין גברים לנשים. מאה שנים מאוחר יותר עדיין עלינו לאמץ את עינינו כדי להיטיב לראות תמונה זו.

האמת העירומה היא שגברים עדיין מנהלים את העולם. פירוש הדבר הוא שבכל מה שנוגע לקבלת ההחלטות המשפיעות עלינו יותר מכול, קולותיהן של נשים אינם נשמעים במידה שווה. יש בעולם מאה תשעים וחמש מדינות עצמאיות ורק בראש שבע־עשרה מהן עומדות נשים. נשים מחזיקות רק ב־ 20 אחוז מן המושבים בפרלמנטים בעולם.

בבחירות שנערכו בארצות הברית בנובמבר 2012 זכו נשים ביותר מושבים בקונגרס מאי פעם, ושיעורן בו הגיע ל־ 18 אחוז. בישראל, בערך 20 אחוז מן המושבים בכנסת השמונה־עשרה היו שייכים לנשים. בפרלמנט האירופי מחזיקות נשים בשליש מן המושבים. אף אחד מן המספרים הללו אינו מתקרב ל־ 50 אחוז.

אחוז הנשים בתפקידי הנהגה נמוך עוד יותר בעולם התאגידי. בין מנהלי החברות שברשימת Fortune 500 , הנשים הן רק 4 אחוזים. בארצות הברית מאיישות נשים בערך כ־ 14 אחוז מתפקידי הניהול ו־ 17 אחוז מן המושבים בדירקטוריונים.

מספרים אלה כמעט שלא השתנו במהלך העשור שחלף. הפער גדול עוד יותר כשמסתכלים על נשים לא לְבָנוֹת, המחזיקות רק ב־ 4 אחוזים מתפקידי הניהול הבכירים, ב־ 3 אחוזים מן המושבים בדירקטוריונים וב־ 5 אחוזים מן המושבים בקונגרס. במדינות אירופה מחזיקות נשים ב־ 14 אחוז מן המושבים בדירקטוריונים. בישראל, נשים הן בערך 18 אחוז מן המנכ"לים וכ־ 15 אחוז מחברות הדירקטוריונים. רק 5 אחוזים מן המנכ"לים של החברות הנכללות במדד תל אביב 100 הן נשים.

ההתקדמות אטית באותה המידה במה שנוגע לשכר. בשנת 1970 השתכרו נשים אמריקאיות 59 סנט על כל דולר שהרוויחו עמיתיהן הגברים. אחרי מחאה, מאבקים והרבה עבודה, עד שנת 2010 עלה בידן להעלות את שכרן ל־ 77 סנט על כל דולר שהשתכרו הגברים.

ביום השוויון בשכר (Equal Pay Day) בשנת 2011 התבדחה על כך הפעילה מָרְלוֹ תומס במרירות, "ארבעים שנה ושמונה־עשר סנט. ההתייקרות במחיר תריסר ביצים היתה פי עשרה." במדינות ה־ ,OECD משכורתן של הנשים נמוכה ב־ 16 אחוז בממוצע ממשכורתם של הגברים. בישראל, המשכורת הממוצעת של נשים העובדות בהיקף מלא עדיין נמוכה ב־ 21 אחוז ממשכורתם של הגברים.

חזיתי באירועים מצערים אלה מקרוב. בשנת 1991 סיימתי את לימודי בקולג' וב־ 1995 את לימודי בבית הספר למנהל עסקים. לאחר סיום הלימודים, בכל התפקידים ברמה ההתחלתית היתה בין עמיתי תערובת מאוזנת של גברים ונשים. ראיתי שהבכירים היו כמעט כולם גברים, אבל חשבתי שהסיבה לכך היתה ההפליה ההיסטורית לרעתן של נשים.

תקרת הזכוכית המפורסמת כבר נשברה כמעט בכל הענפים, והאמנתי שאיוש תפקידי ההנהגה בנשים בנות דורי בהתאם למספרן היה רק עניין של זמן. אבל בכל שנה שחלפה, פחות ופחות מבין עמיתי היו נשים. לעתים קרובות יותר ויותר הייתי האישה היחידה בחדר.

מצב זה של היותי האישה היחידה הוביל לכמה התרחשויות לא נעימות, אך מאירות עיניים. שנתיים לאחר שהצטרפתי לפייסבוק כמנהלת התפעול הראשית, עזב במפתיע מנהל הכספים הראשי שלנו ונדרשתי למלא את מקומו כדי להשלים סבב מימון.

מכיוון שבמהלך כל הקריירה שלי לפני כן עסקתי בתפעול - ולא בכספים - תהליך גיוס ההון היה חדש ומעט מפחיד. טסתי עם הצוות שלי לניו יורק להצגה ראשונית בפני קרנות השקעות פרטיות. הפגישה הראשונה שלנו נערכה במין משרד תאגידי כמו בסרטים, שמעבר לחלונותיו השתרע הנוף של מנהטן.

הצגתי סקירה עסקית של החברה שלנו ועניתי על שאלות. עד כאן הכול התנהל למישרין. אז הציע מישהו שנעשה הפסקה של כמה דקות. פניתי לשותף הבכיר ושאלתי היכן שירותי הנשים. הוא הביט בי במבט חלול: השאלה הפתיעה אותו לגמרי. "מתי היית לאחרונה במשרד הזה?" שאל. "לפני שנה," עניתי, "האם אני האישה היחידה שבאה להציג כאן משהו במשך שנה שלמה?" "אני חושב שכן," הוא אמר והוסיף: "או אולי את היחידה שהיתה צריכה להשתמש בשירותים."

כבר עברו למעלה מעשרים שנה מאז שהצטרפתי לכוח העבודה, וכל כך הרבה דברים עדיין לא השתנו. הגיע הזמן שנתמודד עם העובדה שהמהפכה שלנו נעצרה. ההבטחה שנזכה לשוויון אינה דומה לשוויון אמיתי.

עולם שוויוני באמת יהיה עולם שבו נשים ינהלו את מחצית המדינות ואת מחצית החברות וגברים ינהלו מחצית מן הבתים. אני מאמינה שזה יהיה עולם טוב יותר. חוקי הכלכלה ומחקרים רבים על מגוון חברתי מלמדים אותנו שאם היינו מנצלים את מלוא מאגר המשאבים והכישרונות האנושיים, היו ביצועינו ככלל משתפרים.

המשקיע האגדי וורן באפט הצהיר פעם ברוחב לב שאחת הסיבות להצלחתו הגדולה היא שהיה צריך להתחרות רק עם מחצית האוכלוסייה. בדורי שלי, אנשים כמותו ממשיכים במידה רבה ליהנות מאותו יתרון. כאשר יצטרפו למרוץ יותר אנשים, יישברו יותר שיאים, ההישגים יתפשטו מעבר לאותם יחידים, וכולנו נהנה מפירותיהם.

בערב לפני שהוענק לה פרס נובל לשלום בשנת 2011 על סיועה בהובלת מחאות הנשים שהפילו מכיסאו את העריץ הליברי, השתתפה ליימה גבואי (Gbowee) באירוע לכבוד ספרה בביתי.

חגגנו את יציאתה לאור של האוטוביוגרפיה שלה, Mighty Be Our Powers , אבל זה היה ערב עצוב. אחת האורחות שאלה אותה איך יכולות נשים אמריקאיות לעזור לנשים שחוו את הזוועות ואת האונס ההמוני במלחמה במקומות כמו ליבריה. תשובתה היתה ארבע מילים פשוטות: "יותר נשים בעמדות כוח."

לכל אחת מאיתנו יש רקע שונה לחלוטין, ובכל זאת ליימה ואני הגענו לאותה המסקנה. התנאים ישתפרו עבור כל הנשים כאשר יהיו יותר נשים בתפקידי הנהגה ויבטאו בקול חזק יותר את צורכיהן ובעיותיהן.

זה מביא אותנו לשאלה המתבקשת - כיצד? כיצד נסלק את המכשולים אשר מונעים מיותר נשים להגיע לפסגה? בעולם המקצועי ניצבות נשים בפני מכשולים אמיתיים - בכללם סקסיזם גלוי או מובלע, הפליה והטרדה מינית. מעט מדי מקומות עבודה מציעים לעובדיהם את הגמישות, את חופשות הלידה ופתרונות לטיפול בילדים. כל אלה נחוצים לשילוב הקריירה עם גידול ילדים.

לגברים קל יותר למצוא חונכים מקצועיים (mentors) ואנשים בכירים מהם שפורשים עליהם את חסותם (sponsors), שאין שיעור לתרומתם להתקדמות בקריירה. בנוסף, נשים צריכות להוכיח את עצמן הרבה יותר מגברים.

זה לא רק אצלנו בראש. בשנת 2011 ציין דו"ח של חברת הייעוץ מקינזי שבעוד שגברים זוכים לקידום בהתבסס על פוטנציאל, נשים מקבלות קידום על בסיס הישגי העבר שלהן.

נשים נבלמות לא רק על ידי מחסומים חיצוניים שמציבה החברה, אלא גם על ידי מחסומים שקיימים בתוכן פנימה. אנו עוצרות בעד עצמנו בדרכים רבות בגלל חוסר ביטחון עצמי, מכיוון שאיננו נוטלות את רשות הדיבור, ומשום שאנחנו נרתעות כאשר עלינו להתמסר למה שאנו עושות.

אנחנו מפנימות את המסרים השליליים שאנו מקבלות במשך כל חיינו - המסרים שלפיהם אסור לנו לבטא בגלוי את דעותינו, אסור לנו להיות אגרסיביות, להיות חזקות יותר מגברים. אנו מנמיכות את ציפיותינו לגבי ההישגים שאנו יכולות להשיג. אנו ממשיכות לעשות את רוב עבודות הבית, ועיקר הטיפול בילדים מוטל עלינו.

אנו מוותרות על מטרות בקריירה כדי לפנות מקום לבני הזוג ולילדים גם אם עדיין אינם קיימים. בהשוואה לעמיתינו הגברים, פחות מבינינו שואפות לעמדות בכירות. זו איננה רשימת טעויות שעשו נשים אחרות. כל אחת מהן היא טעות שאני עצמי עשיתי, ולפעמים אני עדיין עושה.

אני טוענת שכדי שנשיג כוח, חיוני להיפטר ממחסומים פנימיים אלה. אחרים טוענים שנשים יכולות להגיע לפסגה רק כאשר המחסומים הממוסדים לא יהיו עוד. זהו מצב מובהק של ביצה ותרנגולת. התרנגולת: אנו הנשים נפיל את המחסומים החיצוניים כאשר נגיע לעמדות הנהגה; נצעד למשרדיהם של הבוסים שלנו ונדרוש את מה שנחוץ לנו - כולל חנייה לנשים הרות. או מוטב: אנו עצמנו נהיה הבוסים ונבטיח שכל הנשים יקבלו מה שנחוץ להן. הביצה: עלינו לסלק את המחסומים החיצוניים כדי שבכלל יתאפשר לנשים להגיע לעמדות אלה.

שני הצדדים צודקים. לכן, במקום להיכנס לוויכוחים פילוסופיים על מה בא קודם, הבה נסכים לנהל קרבות בשתי החזיתות. שתיהן חשובות באותה המידה. אני מעודדת נשים לטפל בתרנגולת, אבל מלוא תמיכתי נתונה לאלה שמתמקדות בביצה.

נדיר שדנים במחסומים הפנימיים ולעתים קרובות ממעיטים בחשיבותם. במשך כל חיי סיפרו לי שוב ושוב על אי השוויון במקומות עבודה ודיברו על הקושי הרב שבשילוב קריירה ומשפחה. אבל לעתים רחוקות שמעתי דבר מה על הדרכים שבהן אני עלולה לבלום את עצמי. מכשולים פנימיים אלה ראויים להרבה יותר תשומת לב בין השאר מפני שהם נתונים לשליטתנו. אנו יכולות לפרק מכשולים אלה בתוך עצמנו עוד היום. אנו יכולות להתחיל בכך מיד.

מעולם לא חשבתי שאכתוב ספר. איני חוקרת, עיתונאית או סוציולוגית. אבל החלטתי לומר את דברי לאחר שדיברתי עם מאות נשים, הקשבתי למאבקיהן, שיתפתי אותן בשלי, והבנתי שההישגים שהשגנו אינם מספיקים ואולי הם אפילו נשחקים. הפרק הראשון של הספר מפרט חלק מן האתגרים המורכבים שנשים ניצבות בפניהם.

כל אחד מן הפרקים הבאים מתמקד בתיקון או בשינוי שאנו יכולות לעשות בעצמנו: להגדיל את ביטחוננו העצמי ("להתיישב ליד השולחן"), לגרום לבני הזוג שלנו לעשות יותר בבית ("להפוך את בן הזוג לשותף אמיתי"), לא לשפוט את עצמנו לפי אמות מידה בלתי אפשריות ("המיתוס של 'להצליח לעשות הכול'"). איני מעמידה פנים שיש לי פתרונות מושלמים לבעיות עמוקות וסבוכות אלה. אני מסתמכת על נתונים מבוססים, על מחקר אקדמי, על דברים שהבחנתי בהם בעצמי ועל לקחים שלמדתי במהלך הדרך.

זה לא ספר זיכרונות אף על פי שכללתי בו סיפורים על חיי. זה לא ספר עזרה עצמית אף על פי שאני באמת מקווה שהוא יעזור. זה לא ספר על ניהול קריירה אף על פי שאני נותנת בו עצות בתחום זה. זה לא מניפסט פמיניסטי - או אולי זה כן מין מניפסט פמיניסטי, אבל כזה שאני מקווה שיעורר השראה בגברים לא פחות מאשר בנשים.

לא משנה איזה מין ספר זה, אני כותבת אותו למען כל אישה שרוצה להגדיל את סיכוייה להגיע לפסגה בתחומה או לחתור במלוא העוצמה לעבר מטרה כלשהי. הדברים נכונים לגבי נשים בכל השלבים בקריירה או בחיים - מאלה שרק מתחילות ועד אלה שעושות הפסקה ואולי ירצו לחזור למה שכבר התחילו.

אני כותבת את הספר גם למען כל גבר שרוצה להבין עם מה מתמודדת כל אישה - עמיתה, רעיה, אם או בת - כדי שיוכל לתת את חלקו למען בניית עולם שוויוני.

זהו ספר בעד התמסרות, בעד שאפתנות בכל תחום. אני אמנם מאמינה שהגדלת מספר הנשים בעמדות כוח היא מרכיב הכרחי של שוויון אמיתי, אבל איני מאמינה שיש הגדרה אחת להצלחה או לאושר. לא כל הנשים רוצות קריירה.

לא כל הנשים רוצות ילדים. לא כל הנשים רוצות את שני הדברים. לעולם לא אטען שלכולנו צריכות להיות אותן המטרות. אנשים רבים אינם מעוניינים להשיג עוד כוח לא מפני שחסרה להם שאפתנות, אלא משום שהם חיים את חייהם כרצונם. מן הדאגה המכוונת בכל זמן רק לאדם אחד באות כמה מן התרומות החשובות ביותר לעולמנו. על כולנו, על כל אחת ואחד מאיתנו, להתוות לעצמנו דרך אישית ומיוחדת ולהגדיר אילו מטרות הולמות את חיינו, ערכינו וחלומותינו.

אני גם מודעת היטב לכך שרובן העצום של הנשים נאבקות על הקיום היומיומי ודואגות למשפחותיהן. חלקים מן הספר יהיו רלוונטיים במיוחד לנשים שהתמזל מזלן ועומדות בפניהן כמה אפשרויות באשר לכמות ולמקום עבודתן. חלקים אחרים עוסקים במצבים שנשים ניצבות בפניהם בכל מקום עבודה, בכל קהילה ובכל בית. אם נצליח להוסיף יותר קולות נשיים בדרגים הגבוהים ביותר, נרחיב על ידי כך את ההזדמנויות ונביא להתייחסות הוגנת יותר לכול.

היו מי שהזהירו אותי מפני התבטאויות פומביות על נושאים אלה, בייחוד נשים אחרות בעולם העסקים. כאשר בכל זאת השמעתי את מסרי, חלקם הכעיסו אנשים משני המינים. אני יודעת שיש מי שמאמינים שכאשר אני מתמקדת במה שנשים יכולות לשנות בעצמן - כאשר אני דוחקת בהן לפרוץ קדימה - נראה כאילו אני מסירה את האחריות מן המוסדות שלנו; או אפילו גרוע מזה - טוענים נגדי שאני מטילה את האשמה על הקורבן. אבל ההפך הוא הנכון: אני מאמינה שנשים מנהיגוֹת הן חלק חשוב של הפתרון.

חלק מן המבקרים טוענים גם שלי קל הרבה יותר להתמסר לדברים שאני עושה, מפני שהודות למשאבים הפיננסיים העומדים לרשותי אני יכולה להשיג כל סיוע שנחוץ לי. אבל אני מתכוונת להשיא עצות שהיו יכולות להועיל לי הרבה לפני ששמעתי על גוגל או על פייסבוק, ושימצאו הד בלבן של נשים במגוון רחב של נסיבות.

שמעתי ביקורות אלה בעבר, ואני יודעת שאשמע אותן וגם אחרות בעתיד. תקוותי היא שישפטו את המסר שלי כערכו. איננו יכולים להימנע מלקיים שיחה זו. נושא זה נוגע לכולנו, וכבר היה צריך לעודד יותר נשים לחלום את חלומן הראוי להן ולעודד יותר גברים לתמוך בנשים בעבודה ובבית.

אנו יכולות להצית מחדש את המהפכה על ידי כך שנפנים אותה. המעבר לעולם שוויוני יותר יתרחש בכל אחד ואחת מאיתנו, ועם כל אישה שתצטרף ותפרוץ קדימה נתקרב למטרה הגדולה יותר: שוויון אמיתי.

דף הבית | חדשים במטר | רכישת ספרים | על ההוצאה | הגשת כתבי יד | יצירת קשר | תנאי השימוש באתר
© כל הזכויות שמורות: מטר הוצאה לאור בע"מ, הוצאת מטר 2006 | על ידי סמיוטיקה