להמשיך בקניות
  סה"כ ספרים בסל הקניות:       סה"כ לתשלום ללא דמי משלוח:      

  

 שינוי גודל אות:

גודל אות רגילגודל אות גדול יותרגודל אות גדול מאוד

   ספרים לנוער    קלמנטיין   קלמנטיין, חברה מצטיינת

חיפוש מתקדם
חיפוש ספר
()   הסל שלי     
» ספרות מתורגמת
» ספרות מקור
» כל הספרים
» סדרת ענייני דיומא
» סדרת משני עולם
» מדריכים לאובדי עצות
» השקעות וניהול פיננסי
» ספרי ניהול ואסטרטגיה
» יזמות
» יצירתיות
» העשרה בארגון
» ספרי שיווק ומכירות
» סדרת אבא עשיר
» נושאים שונים
» זוגיות ואינטימיות
» יחסים במשפחה
» תזונה נכונה
» לאכול ולרזות
» התמודדות
» בריאות ורפואה
» אל תקחו הכל ללב
» כל הספרים
» סדרת מלודי
» סדרת לולו
» חפשו את המטמון
» ספרים נפרשים
» מוזיקה לפעוטות
» הסיפורים הקטנים שלי
» טוב לדעת - לפעוטות
» מציק ומצחיק
» כל הספרים
» עלילות ספיידרוויק
» סדרת ספטימוס היפ
» ילדי המנורה
» יומני הסודי ביותר
» סדרת Glee
» קלמנטיין
» סדרת כנפיים
» שרלוק הולמס
» יצורים יפהפיים
» נחל שלדים
» הצרות של אולי וג'קפיץ
» טרילוגיית וונדלה
» כל הספרים
» סודות הלוחשת
» ברליץ מדריכי כיס
» ברליץ צעד אחר צעד
» מתנה לכל עת
» מילים על ...
» הדרך אל האושר
» מילים שיוצאות מן הלב
» הסדרה של בראדלי
» קסם - ספרי צביעה
» כל הספרים
» ספרי אבא עשיר
» יועצי אבא עשיר
הוצאת מטר בפייסבוק

   

   על הספר   על המחברת   פרטים נוספים   חדר קריאה  שתפו ספר זה עם החבריםהדפסה ידידותית לסיווג הספרים  בקטלוגחזרה לדף הקודם
תמונה מוגדלת ופרטים נוספים

מחיר קטלוגי: 68.00 ש"ח
המחיר באתר: 47.6 ש"ח

./covers/1783_120.jpg1783

קלמנטיין, חברה מצטיינת

קלמנטיין, חברה מצטיינת


47.6
הוסף לעגלה

ספרים -   לתשלום
הוספה לסל הקניות
סל הקניות שלי

קלמנטיין, חברה מצטיינת | שרה פניפקר
איורים: מרלה פרייזי


פרק 1
איך חיכיתי שמַרְגָרֶט תעלה על ההסעה ביום שני אחר־ הצהריים. "זה היה היום הכי טוב!" אמרתי לה. "נבחרתי להיות 'חברה מצטיינת'! אני אספר את האוֹטוֹבִּיוֹגְרַפְיָה שלי, שזה הסיפור של החיים שלי, אוביל את טור התלמידים, אאסוף את הכסף למזנון, אאכיל את הדגים — "

"כן, כן, קְלֶמֶנְטַיין," קטעה אותי מַרְגָרֶט ונופפה בידיים שלה. "עשינו את זה כשהייתי בכיתה ג'."

מַרְגָרֶט גדולה ממני רק בשנה. אבל בכל פעם שהיא אומרת, "כשהייתי בכיתה ג'," זה נשמע כאילו היא אומרת, "זה היה פעם, כשהייתי קטנה, ואני כבר לא, אז אני הקובעת." אני רוצה לדעת איך עושים את הטריק הזה, למקרה שאחי הקטן יעלה פעם לכיתה ג'.

"גם בכיתה שלך היה 'חבר מצטיין'? לא ידעתי," אמרתי לה. "למה לא סיפרת לי?"

מַרְגָרֶט שילבה את הקרסוליים והסתכלה למטה לראות אם הגרביים שלה באותו אורך. אחר־כך היא שוב הסתכלה עלי, והפה שלה היה מכוּוָץ בצורת צימוק והיא קצת הסמיקה. היא משכה בכתפיים.

"כנראה שכחתי," אמרה. "כנראה זה היה משעמם מדי בשביל לזכור."

"'חברה מצטיינת' זה לא משעמם! במיוחד החוברת. שמרת את החוברת שלך? אני יכולה לראות אותה?"

מַרְגָרֶט שוב משכה בכתפיים. "אמא שלי שומרת אותה בסלון. זה חשוב לה מאוד כי כתוב שם כמה אני חשובה. אני חושבת שהיא אוהבת שהחוברת בסביבה כשמִיצֶ'ל משגע אותה. אני חושבת שהיא אוהבת לקרוא אותה ולומר, 'תודה לאל שיש לי ילדה טובה אחת.' אולי לא כדאי שתיגעי בה."

"אני לא אקלקל אותה," אמרתי. "אני אזהר. בואי נקרא אותה כשנגיע הביתה."

מַרְגָרֶט נראתה מודאגת — כאילו ניסתה לחשוב על משהו ולא הצליחה — אבל אחר־כך היא משכה בכתפיים בפעם השלישית ואמרה, "טוב, בסדר, טוב, נראֶה לי." אז כשהגענו הביתה, ירדנו במעלית לדירה שלנו, לומר לאמא שלי, "שלום־אמא־להתראות־אמא־אני־הולכת־ למַרְגָרֶט־טוב?־טוב." אחר־כך עלינו במעלית לקומה החמישית, שם נמצאת הדירה של המשפחה של מַרְגָרֶט.

מַרְגָרֶט הלכה ישר למדפים שליד האח. היא הצמידה את כפות־הידיים שלה זו לזו והתפעלה משורות הגביעים והפרסים שזכתה בהם. אנחנו עושות את זה בכל פעם שאנחנו בסלון בבית שלה, ולכן ידעתי שהיא רוצה שגם אני אתפעל מהם. אז גם אני הצמדתי את כפות־הידיים שלי זו לזו ועמדנו שם לרגע בשתיקה, ונעצנו מבטים בכל ההוכחות לכמה מַרְגָרֶט מעוּלָה בכל דבר.

והיו המון פרסים. שלושה מדפים שלמים של "מצטיינת בזה" ו"מדליה על זה", בשורות מסודרות וצפופות כמו מצרכים במכולת.

אני ממש טובה בחשבון ובציור. אבל לא מחלקים פרסים על דברים כאלה, וזה לא הוגן. אז להורים שלי יש רק ערמה של מבחנים בחשבון עם כוכבים מצוירים עליהם, וכמה ציורים שהם הדביקו על הקיר. הם לא בנו מדף בסלון לכל הפרסים שלי. ונראה לי שעדיף ככה, כי המדף היה נשאר ריק.

אחרי שחשבתי שגמרנו להתפעל, ניגשתי למדפים מהצד השני של האח. היו שם המון תמונות של אחיה הגדול של מַרְגָרֶט, מִיצֶ'ל, כשהוא משחק בֵּייסְבּוֹל עם החברים שלו. ושישה גביעי בֵּייסְבּוֹל זהים. על כל אחד מהם היה כתוב ש"מ, אבל עם שנה אחרת. וזה הכול.


"מה ראשי התיבות האלה, ש"מ?" שאלתי. מַרְגָרֶט גירדה את הראש כאילו היא עושה את עצמה נזכרת.

"אה, נזכרתי! שטן־מעצבן," אמרה מַרְגָרֶט. "הוא זוכה בגביע כל שנה. בלי להתאמץ בכלל."

ידעתי שמַרְגָרֶט ממציאה את זה כי מִיצֶ'ל הוא לא זה ולא זה. וזה ל־א, ממש לא, אומר שהוא החבר שלי.

הוצאתי טוש סגול מהכיס וכתבתי לי על היד ש"מ עם הרבה סימני שאלה כדי שאזכור לברר מה זה אומר. מַרְגָרֶט לא שמה לב כי היא הרימה את פסל הבלרינה המוזהב. "הייתי צריכה לזכות גם בפסל הכסף ובפסל הארד על הריקודים האחרים שלי," אמרה. "אבל השופטים לא רצו ששאר הבנות יתאכזבו."

מַרְגָרֶט יכולה להיות די שוויצרית. אבל היום היא היתה שוויצרית יותר מהרגיל. זה יכול להימשך לא מעט זמן. "מה עם החוברת?" הזכרתי לה.

מַרְגָרֶט העיפה אבק בלתי נראה מהפסלון והחזירה אותו בזהירות למקום. היא הזיזה לוח גדול על הצטיינות בתחרות אִיוּת שעמד על המדף התחתון ושלפה חוברת כחולה.

הושטתי אליה יד, אבל מַרְגָרֶט הרחיקה אותה ממני. "חיידקים," אמרה והביטה בידיים שלי בכעס. אחר־כך היא ישבה על הספה והתחילה לקרוא.

"'טוב שמַרְגָרֶט בכיתה שלנו כי היא מאוד מאורגנת.'


'אני אוהב שמַרְגָרֶט בכיתה כי היא מסודרת.' 'מַרְגָרֶט ילדה מאוד נקייה.'"

ישבתי לצִדה והסתכלתי, כי רציתי לראות אם היא ממציאה את כל המחמאות האלה. לא, ראיתי אותן במו עינַי — הדף היה מלא בדברים כאלה.

טוב שמַרְגרֶָט בכיתה כי השיער שלה כל־כך מבריק, שאני כמעט רואה בו את עצמי! כתבה אלכסיס.

אני אוהב לשבת ליד מַרְגרֶָט כי הדברים שלה לא מגיעים לצד שלי בשולחן, כתב ג'מאל.

ומתחת לזה קייל כתב, מַרְגרֶָט אוזרת. כל יום היא אומרת לי איפה טעיתי.

מַרְגָרֶט טפחה על הדף. "הייתי צריכה להגיד לו שיש לו שגיאת כתיב ב'עוזרת'."

"וואו," אמרתי. "זאת חוברת נהדרת."

התחלתי להילחץ. אולי אני חברה של כולם בכיתה, אבל אף אחד לא יכתוב עלי דברים כאלה, זה בטוח. "מה עוד הילדים כתבו?" שאלתי. "משהו על ציורים יפים או ציונים טובים בחשבון?"


"רק עוד מחמאות נחמדות," אמרה מַרְגָרֶט, ופתאום קפצה. "דף אחרי דף. עכשיו כדאי שנחזיר אותה למקום." מַרְגָרֶט ניגשה למדפים וסגרה את החוברת. אבל במקום להחזיר אותה, היא הסתכלה עליה והתנשפה. היא הסמיקה. אם העיניים שלה לא היו מכוּוָצוֹת לחריצים, אני מתערבת שהייתי יכולה לראות איך הן רותחות. היא נראתה כמו דמות אנימציה שהולכת להתפוצץ.

"זה... זה... זה... זה... אוּף!!!" פלטה מַרְגָרֶט. אחר־ כך היא יצאה מהסלון למסדרון בסערה ופתחה את הדלת של מִיצֶ'ל בבעיטה. הלכתי אחריה.

"אל תיגעי פה בשום דבר!" הזהירה אותי. "החדר שורץ חיידקים!"

דף הבית | חדשים במטר | רכישת ספרים | על ההוצאה | הגשת כתבי יד | יצירת קשר | תנאי השימוש באתר
© כל הזכויות שמורות: מטר הוצאה לאור בע"מ, הוצאת מטר 2006 | על ידי סמיוטיקה