להמשיך בקניות
  סה"כ ספרים בסל הקניות:       סה"כ לתשלום ללא דמי משלוח:      

  

 שינוי גודל אות:

גודל אות רגילגודל אות גדול יותרגודל אות גדול מאוד

   ספרים לנוער    סדרת ספטימוס היפ   כישופ - ספטימוס היפ - ספר ראשון

חיפוש מתקדם
חיפוש ספר
()   הסל שלי     
» ספרות מתורגמת
» ספרות מקור
» כל הספרים
» סדרת ענייני דיומא
» סדרת משני עולם
» מדריכים לאובדי עצות
» השקעות וניהול פיננסי
» ספרי ניהול ואסטרטגיה
» יזמות
» יצירתיות
» העשרה בארגון
» ספרי שיווק ומכירות
» סדרת אבא עשיר
» נושאים שונים
» זוגיות ואינטימיות
» יחסים במשפחה
» תזונה נכונה
» לאכול ולרזות
» התמודדות
» בריאות ורפואה
» אל תקחו הכל ללב
» כל הספרים
» סדרת מלודי
» סדרת לולו
» חפשו את המטמון
» ספרים נפרשים
» מוזיקה לפעוטות
» הסיפורים הקטנים שלי
» טוב לדעת - לפעוטות
» מציק ומצחיק
» כל הספרים
» עלילות ספיידרוויק
» סדרת ספטימוס היפ
» ילדי המנורה
» יומני הסודי ביותר
» סדרת Glee
» קלמנטיין
» סדרת כנפיים
» שרלוק הולמס
» יצורים יפהפיים
» נחל שלדים
» הצרות של אולי וג'קפיץ
» טרילוגיית וונדלה
» כל הספרים
» סודות הלוחשת
» ברליץ מדריכי כיס
» ברליץ צעד אחר צעד
» מתנה לכל עת
» מילים על ...
» הדרך אל האושר
» מילים שיוצאות מן הלב
» הסדרה של בראדלי
» קסם - ספרי צביעה
» כל הספרים
» ספרי אבא עשיר
» יועצי אבא עשיר
הוצאת מטר בפייסבוק

   

   על הספר   על המחברת   פרטים נוספים   חדר קריאה  שתפו ספר זה עם החבריםהדפסה ידידותית לסיווג הספרים  בקטלוגחזרה לדף הקודם
תמונה מוגדלת ופרטים נוספים

מחיר קטלוגי: 85.00 ש"ח
המחיר באתר: 59.5 ש"ח

./covers/1358_120.jpg1358

כישופ (כישוף) - ספטימוס היפ - ספר ראשון

כישופ (כישוף) - ספטימוס היפ - ספר ראשון


59.5
הוסף לעגלה

ספרים -   לתשלום
הוספה לסל הקניות
סל הקניות שלי

כישופ - ספטימוס היפ - ספר ראשון | אנג'י סייג'

מתוך הספר שני הפרקים הראשונים

1
משהו בשלג

סיילַאס היפּ התעטף היטב בגלימתו להתגונן מפני השלג. היתה זו הליכה ארוכה דרך היער, והקור חדר עד לשד עצמותיו. אבל בכיסו היו עשבי מַרפא שגַאלֶן, אשת המרפא נתנה לו למען תינוקו החדש, סֶפְּטִימוּס, אשר נולד בתחילתו של אותו יום.

סַיילַאס התקרב לטירה וראה את האורות מהבהבים בין העצים. היו אלה נרות שהוצבו בחלונות הבתים הצרים והגבוהים שהצטופפו לאורך החומות החיצוניות. היה זה הלילה הארוך ביותר בשנה, והנרות יושארו דולקים עד עלות השחר כדי לעזור להרחיק את החשכה. סַיילַאס אהב את ההליכה הזאת אל הטירה. בשעות היום הוא לא פחד כלל לעבור ביער, ואהב לטייל לו בנחת לאורך הנתיב הצר שפילס את דרכו בין העצים הצפופים, קילומטר אחר קילומטר. הוא כבר הגיע קרוב לקצה היער, והעצים הגבוהים הלכו והתמעטו כשהדרך החלה להעמיק ולרדת אל תוך העמק. סַיילַאס ראה את כל הטירה פרושה לפניו. החומות העתיקות חיבקו את הנהר הרחב והמתפתל, והקיפו בנתיב עקלתוני את הבתים הפזורים בערבוביה. כל הבתים נצבעו בצבעים בהירים, ואלה שהשקיפו מערבה נראו כאילו פרצה בהם שרפה כשחלונותיהם לכדו את קרניה האחרונות של השמש החורפית.

בראשית ימיה היתה הטירה כפר קטן. מאחר שהיה קרוב כל-כך אל היער, הקימו האיכרים חומות אבן גבוהות להגנה מפני זְאֵבָנים, מְכַשֵפוֹת ומְכַשְפִים, שבעיניהם היה זה עניין של מה בכך לגנוב את הכבשים, התרנגולות ומדי פעם את ילדיהם. כשבתים נוספים נבנו, התפשטו החומות וחֲפִיר עמוק נבנה לפניהן, כדי שכולם יחושו בטוחים.

עד מהרה משכה אליה הטירה בעלי מלאכה מיומנים מכפרים אחרים. היא גדלה ושגשגה כל-כך, שהמקום החל להיות צר מדי לתושביו, עד שמישהו החליט לבנות את העֲקַלְתוֹן. העקלתון, שבו חיו סַיילַאס, שֶׂרָה והילדים, היה מבנה אבן עצום, שהתנשא לאורך שפת הנהר והתפתל וזיגזֵג לאורך ארבעה וחצי קילומטרים, נכנס אל הטירה ויצא ממנה שוב. היה זה מקום רועש ושוקק פעילות, מלא וגדוש מעברים, חדרים ובתי-מלאכה, בתי-ספר וחנויות, בערבוביה עם חדרי מגורים, גינות גג זעירות ואפילו תיאטרון. העקלתון לא הצטיין בחלל מרוּוח, אבל איש לא הצטער על כך. תמיד היתה שם חברה טובה, ולילדים היה עם מי לשחק.

כשהשמש החורפית שקעה מתחת לחומות הטירה החיש סַיילַאס את צעדיו. היה עליו להגיע אל השער הצפוני לפני שינעלו אותו וירימו את הגשר מעל החֲפִיר לקראת הלילה

. ואז חש סַיילַאס במשהו בקרבת מקום. משהו חי, אבל בקושי. הוא חש בפעימת לב אנושית רפה, אי-שם בקרבתו. סַיילַאס נעצר. כקוסם פשוט הוא היה מסוגל לחוש בדברים, אבל מאחר שלא היה קוסם פשוט טוב במיוחד היה עליו להתרכז היטב. הוא עמד ללא ניע בשלג שירד סביבו במהירות רבה וכבר כיסה את עקבות צעדיו. הוא שמע משהו. התנשפות? יבבה קלה? נשימה? הוא לא היה בטוח, אבל די היה בכך.

תחת שיח, לצד השביל, היתה חבילה. סַיילַאס הרים את החבילה ולהפתעתו הרבה מצא את עצמו מביט לתוך עיניה הרציניות של תינוקת קטנה. סַיילַאס עִרסל את התינוקת בזרועותיו ותהה איך הגיעה לכאן, ביום הקר ביותר בשנה. מישהו עטף אותה היטב בשמיכת צמר עבה, אבל גופה כבר היה קר מאוד. שפתיה הכחילו ופתיתי שלג נחו על ריסיה. כשעיניה הסגולות-כהות של התינוקת התמקדו בו בריכוז, היתה לסַיילַאס הרגשה לא נוחה שהיא כבר ראתה בחייה הקצרים דברים ששום תינוק אינו אמור לראות.

סַיילַאס חשב על שרה שלו, יושבת בבית החם והבטוח עם סֶפְּטִימוּס ואֶחָיו הגדולים, והחליט שפשוט יהיה עליהם למצוא מקום לעוד קטנטונת אחת. הוא תחב את התינוקת בזהירות אל מתחת לגלימת הקוסמים הכחולה שלו והצמיד אותה אל גופו כשרץ אל שער הטירה. הוא הגיע אל הגשר המתרומם ממש ברגע שגְרִינְג', שומר השער, עמד לצעוק אל נער הגשר שיתחיל למתוח את כבל ההרמה.

"אתה פשוט מגזים," נהם גְרִינְג', "אבל אתם, הקוסמים, כל-כך מוזרים. בחיי שאני לא יודע מה יש לכם לחפש בחוץ ביום כזה."

"באמת?" סַיילַאס רצה לעבור את גְרִינְג' מהר ככל האפשר, אבל תחילה היה עליו להניח בידו מטבע של כסף. סַיילַאס מצא פֶּנִי בכיסו ונתן לו אותו.

"תודה לך, גְרִינְג'. לילה טוב."

גְרִינְג' הביט בפֶּנִי הכסוף כאילו היה חיפושית דוחה במיוחד.

"מַרְסִיָה אוֹבֶרְסְטְרֶנְד נתנה לי חצי כתר לפני רגע. אבל היא אישה על רמה. בטח עכשיו, כשהיא כבר ברמה של קוסמת-על."

"מה?" סַיילַאס כמעט נחנק.

"כן, אישה על רמה, זה מה שהיא."

גְרִינְג' צעד לאחור והניח לו לעבור. סַיילַאס חמק פנימה. ככל שרצה לגלות מדוע קודמה מַרְסִיָה אוֹבֶרְסְטְרֶנְד לרמה של קוסמת-על, הוא חש שהחבילה מתחילה להתנועע בתוך חמימותה של גלימתו ומשהו אמר לו שמוטב שגְרִינְג' לא יֵדע על התינוקת.

כשסַיילַאס נעלם אל תוך צללי המנהרה המובילה אל העֲקַלְתוֹן, יצאה ממנה דמות גבוהה וחסמה את דרכו.

"מַרְסִיָה!" התנשף סַיילַאס. "מה לכל ה..."

"אל תגלה לאיש שמצאת אותה. היא נולדה לך. ברור?"

סַיילַאס ההמום הִנהן. לפני שהספיק לומר משהו נעלמה מַרְסִיָה בזוהר של ערפל ארגמני. בשאר המסע הארוך והמתפתל בנִבכי העקלתון סערו מחשבותיו של סַיילַאס. מיהי התינוקת הזאת? מה הקשר בינה לבין מַרְסִיָה? ומדוע קוּדמה עכשיו מַרְסִיָה לרמה של קוסמת-על? וכשסַיילַאס התקרב אל דלת הכניסה הגדולה והאדומה שהובילה אל מעונה של משפחת היפּ, הצפוף מדי מלכתחילה, עלתה במוחו שאלה מציקה אף יותר. מה תגיד שרה על תינוקת נוספת שיש לדאוג לה...

לא היה לסַיילַאס זמן רב לחשוב על השאלה הזאת. כשהגיע אל הדלת היא נפתחה לרווחה, ואישה גדולה ואדומת פנים בבגדי מיילדת יצאה ממנה בריצה, וכמעט הפילה את סַיילַאס במנוסתה. גם היא נשאה חבילה, אבל זו היתה עטופה בתחבושות מכף-רגל ועד ראש. היא נשאה אותה תחת זרועה כאילו היתה זו חבילה למשלוח והיא מאחרת לדואר. "מת!" קראה המיילדת, דחפה את סַיילַאס הצִדה בכוח והתרחקה בריצה לאורך המסדרון. שרה היפּ צרחה בתוך החדר.

סַיילַאס נכנס בלב כבד. הוא ראה את שרה, מוקפת בשישה ילדים קטנים, חיוורי פנים, וכולם החלו לבכות.

"היא לקחה אותו," אמרה שרה בייאוש. "סֶפְּטִימוּס מת והיא לקחה אותו מכאן."

באותו רגע התפשטה חמימות רטובה מתחת לגלימתו של סַיילַאס, במקום שבו עדיין החביא את החבילה. סַיילַאס לא הצליח למצוא מילים לבטא את מה שרצה לומר, ולכן הוא רק הוציא את החבילה מתחת לגלימתו והניח אותה בידיה של שרה.

שרה היפּ פרצה בבכי.

2
שֶׂרָה וסַיילַאס

החבילה התמקמה בביתה של משפחת היפּ ונקראה גֵ'נָה, על שם אמו של סַיילַאס.

צעיר הבנים, נִיקוֹ, היה רק בן שנתיים כאשר הגיעה, וזמן קצר לאחר מכן הוא שכח את אחיו סֶפְּטִימוּס וגם אחיו הגדולים שכחו. הם אהבו את אחותם התינוקת והביאו לה הביתה כל מיני אוצרות קטנים מכיתות הכישופ שלהם.

שרה וסַיילַאס, כמובן, לא יכלו לשכוח את סֶפְּטִימוּס. סַיילַאס האשים את עצמו על שעזב את שרה לבדה כשיצא להביא את עשבי המַרְפֵּא לתינוק מאשת המַרְפֵּא. שרה רק האשימה את עצמה בכול, אף-על-פי שכמעט לא זכרה מה קרה באותו יום נורא. היא ידעה שניסתה להנשים את תינוקה, אך לא הצליחה להחזירו לחיים. והיא זכרה שצפתה במיילדת כשזו עטפה את סֶפְּטִימוּס בתחבושות מכף-רגל ועד ראש ורצה אל הדלת, צועקת "מת!" אל מאחורי כתפה.

שרה זכרה זאת היטב.

אבל עד מהרה אהבה שרה את התינוקת הקטנה ממש כפי שאהבה את סֶפְּטִימוּס שלה. זמן-מה חששה שמישהו יבוא וייקח גם את גֵ'נָה ממנה, אבל החודשים חלפו, גֵ'נָה גדלה ונהייתה תינוקת שמנמנה ומגרגרת, ושרה נרגעה וכמעט הפסיקה לדאוג.

עד שיום אחד הגיעה אל סף דלתה חברתה הטובה מכולן, סַאלִי מַאלִין, קצרת נשימה. סאלי מאלין היתה מאלה שידעו הכול על מה שמתרחש בטירה. היא היתה אישה קטנה ופעלתנית, שקווּצות שׂערה האדמוני הפרוע הצליחו תמיד לבצבץ מתוך כובע הטבחים המוכתם שלראשה. היו לה פנים נעימות ועגולות, היא היתה שמנמנה מאכילת עוגות רבות מדי, ובגדיה היו בזוקי קמח בדרך כלל.

סאלי ניהלה בית-קפה קטן על הרציף הצף שלצד הנהר, והשלט מעל הדלת הכריז:

בית הקפה, התֵה והשֵׁיכָר של סַאלִי מַאלִין
חדרים נקיים להשכרה
אין כניסה לאספסוף

בבית-הקפה של סאלי מאלין לא היו סודות. כל מה ומי שהגיעו אל הטירה בדרך המים נצפו וזכו להערות מתאימות. ורוב האנשים שבאו אל הטירה אכן העדיפו להגיע בסירות. אף אחד חוץ מסַיילַאס לא אהב את השבילים האפלים שעברו ביער המקיף את הטירה. היער עוד שרץ זְאֵבָנִים בלילות והיה נגוע בעצי טרף. שלא לדבר על מכשפות הוֶנְדְרוֹן, שתמיד סבלו ממחסור במזומנים ונודעו במנהגן להניח מלכודות לעוברי אורח לא זהירים ולהשאיר אותם שם כשרק חולצה וגרביים לעורם.

בית-הקפה של סאלי מאלין היה בית עץ שוקק והומה, שניצב לו ממש על קצה-קצהו של הרציף הצף. סירות וספינות מכל הסוגים נקשרו לעגינה אל עמודי המרפסת הבולטים מהמים, וכל מיני אנשים וחיות היו עולים מהן. רובם היו מחליטים להתאושש ממסעם בעזרת כוס אחת לפחות מהבירה החזקה של סאלי, פרוסה של עוגת שְׂעוֹרִים והחלפת רכילות טרייה. כמו כן, כל אחד מתושבי הטירה שהיו לו חצי שעה פנויה ובטן מקרקרת היה מוצא את עצמו עד מהרה על השביל היורד אל שער הנמל, והלאה, לאורך הרציף, אל בית התה והשיכר של סאלי מאלין.

סאלי הקפידה לפגוש את שרה מדי שבוע ולעדכן אותה בכל מה שקורה. לדעתה הוטל על שרה עומס רב מדי. היה עליה לטפל בשבעה ילדים, שלא לדבר על סַיילַאס היפּ, שלמיטב ידיעתה עשה מעט מאוד. סיפוריה של סאלי היו בדרך כלל על אנשים ששרה לא ראתה מימיה ולא תפגוש לעולם, אבל בכל זאת היא ציפתה לביקוריה של סאלי ונהנתה לשמוע על מה שמתרחש סביבה. עם זאת, מה שהיה לסאלי לספר לה הפעם היה שונה. רציני יותר מרכילות יומיומית וקשור לשרה ישירות. ובפעם הראשונה ידעה שרה על כך דבר שסאלי לא ידעה.

סאלי הסתערה פנימה וסגרה את הדלת מאחוריה כקושרת קשר.

"יש לי חדשות איומות," לחשה.

שרה, שניסתה לנגב מעל פניה של גֵ'נָה את ארוחת הבוקר ואת כל שאר הדברים שהתינוקת התיזה עליהן, ובאותה עת לנקות את מה שהשאיר גור כלב הזאב החדש, לא הקשיבה באמת.

"שלום, סאלי," אמרה. "הנה מקום נקי. בואי, שבי. כוס תה?"

"כן, בבקשה. שרה, היית מאמינה?"

"מה העניין, סאלי?" מצפה לשמוע על ההתנהגות הנְלוֹזָה האחרונה בבית-הקפה.

"המלכה. המלכה מתה!"

"מה?" התנשפה שרה. היא הרימה את גֵ'נָה מכיסאה, לקחה אותה לפינת החדר והשכיבה אותה בעריסתה. היא האמינה שראוי להרחיק תינוקות מחדשות רעות.

"מתה!" חזרה סאלי בצער.

"לא!" התנשפה שרה. "אני לא מאמינה. היא בטח רק מרגישה לא טוב אחרי שילדה את התינוקת שלה. בגלל זה לא ראו אותה מאז."

"זה מה שאנשי משמר העוֹצְרִים אמרו כל הזמן, לא?" שאלה סאלי. "האמת היא שכּן," הודתה שרה, ומזגה את התה. "אבל הם שומרי הראש שלה אז הם בטח יודעים. אף-על-פי שאני לא מבינה למה המלכה בחרה פתאום בחבורת בריונים כזאת שתשמור עליה."

סאלי לקחה את ספל התה ששרה הניחה לפניה.

"תודה. אמממ, טעים. אז ככה..." סאלי הנמיכה את קולה והביטה סביבה כאילו ציפתה למצוא שומר ממשמר העוצרים באחת הפינות. גם אילו היה שם אחד כזה היא היתה מתקשה להבחין בו בתוך הערבוביה ששררה בחדרה של משפחת היפּ. "הם באמת חבורת בריונים. למעשה, הם אלה שהרגו אותה."

"הרגו? היא נרצחה?" קראה שרה.

"ששש... טוב, אז תשמעי..." סאלי קירבה את כיסאה אל שרה. "מסתובבת שמועה, ואני שמעתי אותה ממש ממקור ראשון."

"ומיהי הציפור בעלת המקור?" שאלה שרה בחיוך דקיק.

"גברת מַרְסִיָה בכבודה ובעצמה," אמרה סאלי בחיוך של ניצחון ושילבה את זרועותיה. "היא ולא אחרת."

"מה? איך קרה שאת מסתובבת עם קוסמת-על? היא קפצה אלייך לכוס תה?"

"כמעט. טֶרִי טַרְסַאל בא. הוא היה במגדל הקוסמים כדי למסור נעליים מוזרות נורא שעשה לגברת מַרְסִיָה. אז כשהוא הפסיק להתלונן על הטעם שלה בנעליים ועל כמה שהוא שונא נחשים, הוא שמע את מַרְסִיָה מדברת עם אחד הקוסמים האחרים. אני חושבת שעם אֶנְדוֹר, השמנה הקטנה ההיא. והם אמרו שירו במלכה. שאנשי משמר עוצרים ירו בה. אחת המתנקשות שלהם."

שרה התקשתה להאמין למשמע אוזניה.

"מתי?" פלטה.

"אה, זה הקטע הנורא באמת," לחשה סאלי בהתרגשות. "הם אמרו שירו בה ביום שבו נולדה התינוקת שלה. לפני שישה חודשים. ואנחנו לא ידענו על זה כלום. זה איום ונורא. נורא. והם גם ירו במר אַלתֶר. למוות. כך קרה שמַרְסִיָה השתלטה על העניינים..."

"אַלתֶר מת?" התנשפה שרה. "אני לא מאמינה. אני ממש לא יכולה... כולנו חשבנו שהוא פרש. סַיילַאס היה החניך שלו לפני שנים. הוא היה נחמד..."

"באמת?" שאלה סאלי בפיזור דעת. היא השתוקקה להמשיך בסיפור. "אבל זה עוד לא הכול. כי טֶרִי הבין שמַרְסִיָה הצילה את הנסיכה ולקחה אותה למקום כלשהו. אֶנְדוֹר ומַרְסִיָה רק פטפטו להן, ותהו מה שלומה של התינוקת, אבל השתתקו, כמובן, כששמו לב שטרי עומד שם עם הנעליים. הוא אומר שמַרְסִיָה דיברה אליו בגסות רבה. אחר-כך היתה לו תחושה מוזרה, והוא חושב שהיא ניסתה עליו לחש שכחה, אבל הוא התחבא מאחורי עמוד כשראה אותה ממלמלת, והלחש פספס קצת. מה שמכעיס אותו באמת זה שהוא לא מצליח לזכור אם היא שילמה לו תמורת הנעליים."

סאלי מאלין עצרה כדי לנשום וגמעה לגימה גדולה של תה.

"הנסיכה הקטנה והמסכנה. שאלוהים יעזור לה, לקטנטונת. מעניין איפה היא עכשיו. בטח כלואה באיזה מרתף. לא כמו המלאכית הקטנה שלך. מה שלומה?"

"אה, היא בסדר גמור," אמרה שרה, שבדרך כלל היתה מאריכה בדיבור על האנפופים של גֵ'נָה, והשן החדשה שלה, ואיך היא כבר יכולה לשבת ולהחזיק את הספל שלה בעצמה. אבל באותו רגע רצתה שרה להפנות את תשומת הלב מגֵ'נָה והלאה, כי היא בילתה את ששת החודשים האחרונים בתהייה מיהי התינוקת שלה, ועכשיו כבר ידעה.

גֵ'נָה היא, חשבה שרה... היא חייבת להיות... הנסיכה התינוקת.

לשם שינוי, הפעם שמחה שרה לנפנף לשלום לסאלי מאלין. היא ראתה אותה מתרחקת במהירות לאורך המסדרון, וכשסגרה את הדלת אחריה נאנחה שרה בהקלה ורצה אל העריסה של גֵ'נָה.

שרה הרימה את גֵ'נָה והחזיקה אותה בזרועותיה. גֵ'נָה חייכה אל שרה והושיטה את ידה לתפוס את ענק המזל שלה.

"יפה, נסיכה קטנה," מלמלה שרה. "תמיד ידעתי שאת מיוחדת, אבל לא חלמתי שאת הנסיכה שלנו." עיני התינוקת, שצבען סגול-כהה, פגשו את מבטה של שרה בהבעה רצינית כאילו התכוונה לומר, טוב, עכשיו את יודעת.

שרה החזירה את גֵ'נָה בעדינות לעריסה. ראשה הסתחרר וידיה רעדו כשמזגה לעצמה עוד ספל תה. היא התקשתה להאמין למה ששמעה. המלכה מתה. וגם אַלתֶר. גֵ'נָה שלהם היא יורשת הטירה. הנסיכה. מה קורה כאן?

את שאר היום בילתה שרה בבהייה בגֵ'נָה, הנסיכה גֵ'נָה, ובדאגה מפני מה שיקרה אם מישהו יגלה את מקום הימצאה. איפה סַיילַאס כשצריכים אותו?

סַיילַאס בילה את היום בדיג עם הבנים.

בעיקול הנהר, ממש לרגלי העקלתון, היה חוף חולי קטן, ושם הראה סַיילַאס לניקו וג'וֹ-ג'וֹ, הצעירים בבניו, איך לקשור את צנצנות הריבה שלהם לקצה של מוט ולהשקיען במים. ג'ו-ג'ו כבר תפס שלושה דגיגונים, אבל ניקו שמט את שלו כל הזמן והתחיל להתעצבן.

סַיילַאס הרים את ניקו ולקח אותו אל אֶרִיק ואֵד, התאומים בני החמש. אריק חלם בהקיץ ושִכשך את רגלו בנחת במים הצלולים החמימים. אד חיטט במקל מתחת לאבן כדי ללכוד משהו. היתה זו חיפושית מים ענקית. ניקו יילל ונצמד בחוזקה לצווארו של סַיילַאס.

סֶם, בן שבע כמעט, היה דייג רציני. ליום הולדתו האחרון הוא קיבל חכה אמיתית, ושני דגים קטנים וכסופים נחו על הסלע לצִדו. עכשיו הוא עמד לגלול ולהעלות את השלישי. ניקו צווח בהתרגשות.

"תסלק אותו מפה, אבא, הוא יפחיד את הדגים," אמר סם בכעס. סַיילַאס התרחק על קצות אצבעותיו והתיישב עם ניקו לצִדו של בנו הבכור, סיימון. לסיימון היו חכה ביד אחת וספר באחרת. שאיפתו של סיימון היתה להיות קוסם-על, והוא קרא בשקדנות את כל ספרי הקסמים הישנים של סַיילַאס. סַיילַאס הבחין בשמו של הספר, ספר כישופי הדגים המלא.

סַיילַאס הניח שכל בניו יהיו קוסמים מסוג כלשהו. זה היה משפחתי. דודתו של סַיילַאס היתה מְכַשֵפָה לבנה מפורסמת וגם אביו וגם דודו היה מְשַנֵי צוּרָה, ענף שדורש חניכוּת מיוחדת מאוד, ושסַיילַאס קיווה שבניו יימנעו ממנו, כי מְשַנֵי צוּרָה נוטים לאבד את היציבות ככל שהם מתבגרים, עד שלפעמים הם אינם מסוגלים להחזיק בצורתם שלהם יותר מדקות ספורות בכל פעם. אביו של סַיילַאס נעלם בסופו של דבר ביער בצורה של עץ, אבל איש לא ידע איזה. היתה זו אחת הסיבות לכך שסַיילַאס אהב ללכת ביער. לא פעם הוא היה מפנה את דבריו אל עץ כלשהו, פרוע למראה, בתקווה שזה אביו.

שרה היפּ באה ממשפחה של מכשפים וקוסמים, ובנערותה למדה במעבה היער על ריפוי ועשבי מרפא אצל גַאלֶן, אשת המַרפא. שם היא גם פגשה את סַיילַאס יום אחד, כשחיפש את אביו. הוא היה אבוד ואומלל, ושרה לקחה אותו לפגוש את גַאלֶן. גַאלֶן עזרה לסַיילַאס להבין שכמְשַנֶה צוּרָה, בחר אביו את ייעודו הסופי כעץ כבר לפני שנים רבות ועכשיו הוא ודאי מאושר באמת. וגם סַיילַאס, כי בפעם הראשונה בחייו הוא היה מאושר באמת כשישב לצִדה של שרה ליד האש אצל אשת המַרפא.

כששרה למדה כל מה שיכלה ללמוד על ריפוי ועשבי מרפא היא נפרדה מגַאלֶן בחיבה והצטרפה אל סַיילַאס במעונו שבעקלתון. ושם הם נשארו מאז, דחסו פנימה ילדים ועוד ילדים עד שסַיילַאס ויתר בשמחה על תקופת החניכות והחל לעבוד כקוסם פשוט כדי לשלם את החשבונות. ובכל רגע פנוי, ולא היו לה רבים, הכינה שרה תמציות צמחי מרפא על שולחן המטבח.

באותו ערב, כשסַיילַאס והבנים עשו את דרכם במעלה מדרגות החוף, המטפסות חזרה אל העקלתון, חסם את דרכם שומר גדול ומאיים מאנשי משמר העוצרים, לבוש שחורים מכף-רגל ועד ראש.

"עצרו!" נבח. ניקו החל לבכות.

סַיילַאס עצר ואמר לבנים להתנהג יפה.

"אישורים!" צעק השומר. "איפה האישורים שלכם?"

סַיילַאס בהה בו. "אישורים?" שאל בשקט, כי לא רצה לעורר מהומה כשסביבו שישה ילדים עייפים שצריכים להגיע הביתה לארוחת הערב. "האישורים שלכם, חֶלְאַת קוסמים. הכניסה לאזור שפת הנהר אסורה ללא האישורים הדרושים," זעם השומר.

סַיילַאס נדהם. לולא היה שם עם הילדים, הוא היה מתווכח, אבל הוא הבחין באקדח שנשא השומר.

"אני מצטער," אמר. "לא ידעתי."

השומר בחן את כולם מכף-רגל ועד ראש כאילו ניסה להחליט מה לעשות, אבל למזלו הרב של סַיילַאס היו לו אנשים נוספים להפחיד ולטרטר.

"קח את האספסוף שלך, תסתלקו מפה ואל תחזרו," נבח השומר. "תישארו במקום שלכם."

סַיילַאס מיהר להוליך את הילדים ההמומים הלאה במעלה המדרגות ולתוך העקלתון הבטוח. סם שמט את הדגים שלו והתחיל להתייפח.

"די, די," אמר סַיילַאס. "הכול בסדר," אבל הוא חש ששום דבר אינו בסדר. מה קורה פה?

"למה הוא קרא לנו חלאת קוסמים, אבא?" שאל סיימון. "הקוסמים הם הכי טובים, לא?"

"כן," ענה סַיילַאס בפיזור דעת. "הכי טובים."

אבל הצרה היא, חשב סַיילַאס, שאינך יכול להסתיר את היותך קוסם. לכל הקוסמים יש כאלה, ורק להם. לסַיילַאס היו כאלה ולשרה היו כאלה ולכל הבנים חוץ מניקו וג'ו-ג'ו היו כאלה. ומיד לאחר שניקו וג'ו-ג'ו יֵלכו לכיתת הכישופ בבית-הספר גם להם יהיו. לאט אבל בטוח, בכך אי-אפשר לטעות, הופכות עיניהם של כל ילדי הקוסמים להיות ירוקות כאשר הם נחשפים ללימודי הכישופ

. עד עתה היה הדבר מקור לגאווה, ולפתע נעשה מסוכן.

באותו ערב, לאחר שכל הילדים נרדמו סוף-סוף, דיברו סַיילַאס ושרה עד שעת לילה מאוחרת. הם דיברו על הנסיכה שלהם, על הילדים הקוסמים שלהם, ועל השינויים המתחוללים בטירה. הם שקלו את האפשרות להימלט לביצות מָרַאם או לעבור ליער, לגור עם גַאלֶן. עם עלות השחר הם נרדמו לבסוף. סַיילַאס ושרה החליטו לעשות מה שבני משפחת היפּ נהגו לעשות בדרך כלל. לדשדש הלאה ולקוות לטוב.

וכך, בתשע וחצי השנים הבאות, ישבו סַיילַאס ושרה בשקט. הם נעלו את דלתם, דיברו רק עם שכנים ואנשים שבהם בטחו, וכשלימודי הכישופ הופסקו בבית-הספר, הם לימדו את ילדיהם בערבים, בבית. ומסיבה זו. תשע וחצי שנים לאחר מכן, היו לכל בני משפחת היפּ, חוץ מאחת, עיניים ירוקות נוקבות.

דף הבית | חדשים במטר | רכישת ספרים | על ההוצאה | הגשת כתבי יד | יצירת קשר | תנאי השימוש באתר
© כל הזכויות שמורות: מטר הוצאה לאור בע"מ, הוצאת מטר 2006 | על ידי סמיוטיקה